כמו שלילדים לא ממש אכפת מה מכניסים בסוכריות הגומי או במקנאגט שלהם, כך הם בולעים בקלות גם את החלקים בתרבות הפופ שלצופה המבוגר נראים בעייתיים או תמוהים. זה בדיוק מה שקורה עם הדרדסים. כשאתם בני 7, אלה טיפוסים חביבים ותמימים למראה. אבל כשמתבגרים ומתחילים לשאול שאלות, קשה להפסיק: רגע, אז כל דמות בכפר מרודדת לכדי מקצוע או תכונת אופי? איך ומתי הם מקבלים את השם שלהם? מאיפה הם באים, אם כל הדרדסים בכפר הם זכרים? למה להשתמש בפעלים בשורש ד.ר.ד.ס במקום לדבר נורמלי? למה המכשף המרושע גרגמל נראה כמו קריקטורה אנטישמית? מה לעזאזל הקטע עם דרדסבא? לא ניכנס כאן לדיון הידוע והמתמשך בשאלות כמו האם מדובר בתעמולה קומוניסטית והאם יוצר הקומיקס היה גזען, כי זה כבר לא ממש משנה - המותג נשמט מידיו מזמן וקיבל חיים משלו.

הנה עוד משהו שהתרחק מהתכנון המקורי של היוצר – דרדסית. למקרה שהדחקתם את קו העלילה הנורא הזה, דרדסית נוצרה במקור ע"י גרגמל כדי לסכסך בין הדרדסים ולעזור לו במזימותיו המרושעות. היה לה שיער שחור קצר וקוצני, שמלה חסרת צורה ונעלי-דרדס סטנדרטיות, אך למרבה המזל דרדסבא הוא קוסם מיומן שגם מחלטר כסטייליסט. כך נוצרה דרדסית הבלונדינית, עם השמלה היפה והעקבים, זו שלא מאופיינת ע"י שום תכונה או מלאכה.

עם התזכורת לסיפור הזה נפתח "דרדסים: הכפר האבוד", סרט האנימציה החדש המתרחש במנותק מעלילות שני הביזיונות הקודמים בסדרה הקולנועית. לא עוד קייטי פרי כדרדסית פלרטטנית ושטחית, לא עוד עלילות משעממות על בני אדם ודרדסים שנוסעים לניו יורק. כפר הדרדסים, גרגמל, חתחתול, יער מלא הפתעות - זה הכל. "הכפר האבוד" לא פותר את השאלות שהועלו כאן, ואפילו מעלה כמה חדשות, אבל הוא גם מכריז כבר בתחילתו שיש שאלה אחת שהוא רוצה לפתור: מיהי בעצם דרדסית.

סיפורנו מתחיל כשדרדסית (בקולה של דמי לובאטו, עינת אזולאי בגרסה העברית) חווה משבר זהות בשל מוצאה החריג והעובדה שאין לה תכונת אופי או מקצוע שיאפיינו אותה. כשהיא מגלה שישנו כפר דרדסים נוסף, באזור המכונה "היער האסור", היא יוצאת למסע כדי למצוא אותו ולהזהיר את תושביו מגרגמל (ריין ווילסון/קובי מימון), שזומם לחטוף אותם. אליה מצטרפים בר מוח (דני פאדי/פז פרל), בישגדא (ג'ק מקברייר/נדב לאור) ובר כוח (ג'ו מנגניילו/שמעון סמט), שגם מאוהב בדרדסית. היער האסור מלא בהפתעות צבעוניות כמו פרחים עם עיניים וחרקים יורקי אש, שיספקו לאלה שגילם חד-ספרתי את כל הנפילות, הצעקות והטלטולים המיותרים שהם רוצים. יש גם שירי פופ כמוזיקת רקע (כולל I'm Blue, ברור שכולל), דאוס-אקס-מכינה בסיום, ולא מעט בדיחות שעובדות בקושי. ובכל זאת, הסרט לא מעצבן. הוא אפילו, כמה בלתי סביר, נחמד.

בסרט החדש יש את הקסם התמים וטוב הלב שנעדר לגמרי מהביקורים הקודמים של הדרדסים בקולנוע. האנימציה נעימה לעין, המדבבים טובים והאווירה ילדותית וטובת לב, עם קריצה לצופים המבוגרים יותר. הרעיון שכל דמות מבוססת על תכונת אופי יחידה הוא משהו שהדמויות מתייחסות אליו ומוטרדות ממנו. הן שואלות את עצמן לגבי התפקיד שלהן בחברה, תוהות אם אולי יש בהן יותר מאשר כוח פיזי, אינטלקט או מגושמות. והעיקר היא דרדסית, שהמאבק שלה מול שתי דמויות האב בחייה - גרגמל ודרדסבא - מורכב ומרגש יותר ממה שאפשר לצפות מסרט על הדרדסים. דרדסית מפחדת בטירוף מהאב שיצר אותה, אבל גם נוטרת טינה במידה מסוימת לזה שעיצב אותה מחדש. היא מוטרדת מהאפשרות שמישהו כבר קבע את הגורל שלה מראש, אבל חרדה מהאפשרות שדווקא כשהיא מנסה להתחמק מהגורל הזה היא מגשימה אותו. רגע, אנחנו עדיין בסרט על יצורים כחולים עם מצנפות?

וכך יצא שדווקא סרט דרדסים הוא סרט הילדים הכי פמיניסטי שתמצאו על המסך כרגע. יש לו שתי תסריטאיות (סטייסי הרמן ופמלה ריבון, שהשתתפה בכתיבת "מואנה" ו"סמנת'ה מי?"), דמות ראשית נשית בחיפוש אחר זהות ועצמאות, התייחסות ברורה לפגמים האינהרנטיים של הדמות והקונפליקטים שנובעים ממנו, ואפילו (לפניכם פרט עלילה חשוב שיכול להיחשב ספוילר) יש בו עוד דרדסיות. הכפר האבוד מהכותרת הוא כפר מסוג פחות אירופאי ויותר שבטי וגרות בו רק דרדסיות, זהות במראה לדרדסים אך כחולות שיער (חוץ מהמנהיגה).

הסרט מתמודד כך עם אחת הבעיות המרכזיות של המותג - העובדה שהאישה היחידה שהוא מסוגל לדמיין עונה על אידיאל יופי של גזע אחר לגמרי ופועלת לפי נורמות שהדרדסים עצמם לא ממש מבינים. אפילו אחרי פיתוח הדמות, הבעיה לא יכולה הייתה להיפתר עד שנכנסו לתמונה עוד דרדסיות, אז הנה - יש לנו דרדסית מנהיגה, דרדסית לוחמת, דרדסית קשוחה ורצינית, דרדסית עליזה והיפראקטיבית. בדרך אפילו דחפו עקיצה פוסט-קולוניאליסטית, כשמנהיגת הדרדסיות נוזפת בבחורים על שכינו את הכפר שלה "אבוד" ואומרת: "נראה לי שמי אבודים כאן זה אתם".