לפני שמדברים על "אתמול בלילה בסוהו" - סרט אימה חדש, לא ישיבה על מנת סושי והמבורגר באיזור תעשייה ראשון - חשוב לדבר על האיש שביים אותו: אדגר רייט. רייט הוא לא מהבמאים האלה ששמם שגור בפי כל: אם נלך ברחוב ונשאל עובר אורח על טרנטינו הוא יתחיל לדבר איתנו על "ספרות זולה" וצביקה פיק. אם נשאל אותו על ספילברג, הוא ייזכר בחדווה בדינוזאורים וביד ושם. אבל אם נשאל אותו על רייט, סביר שאותו עובר אורח יבקש מאיתנו להפסיק להטריל אותו עם שמות לועזיים ולתת לו להמשיך ביומו.
העניין הוא שאדגר רייט הוא עדיין קצת בגדר סוד של שוחרי קולנוע, שיודעים כבר קרוב לשני עשורים שבאנגליה פועל במאי אחד שעושה את יצירות המופת הכיפיות ביותר בעולם. אחרי טרילוגיית סרטי ז'אנר מבריקים ("מת על המתים", "שוטרים לוהטים" ו"סוף העולם") וסרט קומיקס מונומנטלי אחד ("סקוט פילגרים נגד העולם"), רייט התקרב למיינסטרים ועלה להוליווד עם "בייבי דרייבר" הכיפי - וזה אולי היה סוג של שפל ביצירה שלו, אבל רייט הוא מסוג הבמאים שגם השפל שלהם עדיף על רוב השיאים של שאר היוצרים. ולמען הסר ספק: "אתמול בלילה בסוהו", שמוקרן כבר עכשיו בטרום בכורה (ויעלה באופן רשמי בשבוע הבא), הוא משיאיו של אחד הבמאים הטובים בעולם.
הסרט מספר את סיפורה של אלואיז (תומאסין מקנזי, "ג'וג'ו ראביט") - בחורה צעירה שהייתה מתה להיות חלק מהסצנה של לונדון בשנות השישים, אבל נתקעה בהווה עם אמא שמתה מוקדם מדי (ועדיין קופצת לומר לה "היוש" ולברוח) וסבתא חביבה. כשהיא עוברת לעיר הבירה כדי ללמוד עיצוב אופנה, אלואיז מגלה שלונדון לא חיכתה לה, ושלשותפתה לחדר במעונות יש וייבים רציניים של רג'ינה ג'ורג' מ"ילדות רעות", רק בבריטית. אלואיז מחליטה שזה פחות מתאים לה, ועוברת לשכור חדר אצל אישה זקנה ונרגנת (דיאנה ריג המנוחה, ליידי טיירל מ"משחקי הכס").
לשמחתה של אלואיז, החדר הזה נראה כאילו הוא קפא ב-1964. העניינים מסתבכים כשהדירה באמת מגשימה את חלומותיה של אלואיז, ומהווה עבורה שער מעבר קריפי במיוחד ללונדון של הסיקסטיז. מדי לילה אלואיז חוזרת בזמן ונרדפת על ידי רוחה של סנדי (אניה טיילור-ג'וי, שידועה במחוזותינו כ"גמביט המלכה" בכבודה ובעצמה, הפעם בבלונד) - זמרת קברטים מוכת גורל שגבר אחד מרושע הרס את חייה כשהבטיח לה שיעבוד עבורה כאמרגן, והתגלה כסרסור לעת מצוא (מאט סמית', "הכתר").
"אתמול בלילה בסוהו", חשוב לציין, באמת מפחיד. כל סרטיו של רייט עד כה היו קומדיות במידה זו או אחרת, וגם "סוהו" משעשע יותר מהאימתון הממוצע - אבל בסופו של דבר מדובר בסיפור על נערה צעירה שנרדפת על ידי רוחות רפאים, ובהתחשב בעובדה שכל החלקים במכונה שבנה רייט מתקתקים כמו שצריך, הסרט מצליח במטרה העיקרית שלו. גם ברגעים הפשוטים ביותר בסרט, כמו נסיעה קצרה במונית, הוא מצליח להלחיץ. וזה כיפי נורא.
כי רייט לא פה רק כדי לעורר בנו סיוטים - הוא פה כדי לחגוג את כל מה שקולנוע עשוי היטב יכול להשיג. "אתמול בלילה בסוהו" הוא אמנם סרט מפחיד, אבל הוא גם באותה המידה חגיגה של צבעים, אורות ומוזיקה משכרת שגורמת לכך שגם ברגעים המטרידים ביותר, קשה שלא להרגיש שמדובר בגן עדן של קולנוע. זה המקום לשבח את עבודתו של הצלם הקוריאני צ'אנג הו-צ'אנג, שאחראי פה לכמה מהדימויים המהממים של השנה בקולנוע, אבל גם המקום להזכיר שרייט הוא מאסטר בתזמור כל האלמנטים הנעלמים של הקולנוע: העריכה, למשל.
לעיתים קרובות עריכה טובה היא זאת שלא שמים לב אליה, אבל רייט יוצר לסרט קצב משלו - מוזיקלי, מהיר ונזיל - שמזגזג בין שתי תקופות זמן שונות באלגנטיות ממסטלת. ובעוד שהסרט נאמן לז'אנר האימה, פס הקול המוזיקלי כל כך צמוד לעולם של הדמויות, לתנועה שלהן ושל המצלמה, שנראה שגם כשלא מתנגן תו אחד "אתמול בלילה בסוהו" הוא סוג של מחזמר מלחיץ ומענג.
בנוסף לכל אלה, הסרט מתהדר בצוות שחקניות שעושות עבודה נהדרת. מקנזי מגלמת את אלואיז כנערה עכברית ומבוישת, שעדיין מצליחה לעורר הזדהות בתפקיד שרבות אחרות היו יכולות להפוך לדמות בלתי נסבלת. כשהיא נמצאת בסכנת חיים, הדחף העיקרי, לפחות עבורי, היה לזעוק לעברה "תברחי משם!", שזה בגדול האפקט העיקרי שכל כוכבת אימה צריכה לעורר. טיילור-ג'וי מרפדת עם הכריזמה והנוכחות שלה מול המצלמה את סנדי, דמות שכתובה באופן כמעט מובהק כפלקט, ומצליחה להיות קריפית ומהפנטת בו זמנית. אבל ללב שלי נכנסו שתי כוכבות משניות יותר: להרחיב על תפקידה של דיאנה ריג יהיה ספוילר איום ונורא, אז רק אומר שהיא אחראית לרגע הכי אינטנסיבי ומרגש בסרט (שאפילו מתעלה על ה"תגיד לסרסיי, אני רוצה שהיא תדע שזאת הייתה אני" מעונה 7 של "משחקי הכס"), וסינוואה קארלסן, שמגלמת את השותפה הביצ'ית של אלואיז ברשעות אגבית ויפהפייה.
כל הנשים המוכשרות האלה, יחד עם הבימוי המופתי של רייט, מחפות על תסריט מעט מחורר שהוא כתב יחד עם קריסטי ווילסון-קיירנס ("1917"). תסריט שאמנם טווה מעשייה מתוחכמת על אישה שלומדת לחיות בהווה ולהעלות את העבר שלה באש, אבל קצת מתבחבש כשמגיעה העת לפתור את התעלומות. בנוסף, כשהתעלומה נפתרת והטוויסט המרכזי מתגלה, הסרט מגיע לטריטוריה די בעייתית מבחינה מגדרית - יש כאלה שיסתכלו על הסרט הזה כסרט פמיניסטי, ויש שיסתכלו עליו כעל מניפסט מיזוגני ורעיל.
זה דיון שראוי וחשוב לנהל - בעיניי "סוהו" נופל יותר לקטגוריה הראשונה מאשר לשנייה, אבל מה לי ולפמיניזם? - ובשביל זה צריך לראות את הסרט. כולי תקווה שכמה שיותר אנשים יעשו זאת, כי מגיע לו להיות ללהיט בקרב כל מי שהתגעגע למסך הגדול. רייט הוא אחד היוצרים המוכשרים ביותר בעולם כיום, וב"אתמול בלילה בסוהו" הוא נוסק לגבהים שלא הרבה במאים הגיעו אליהם השנה. הקולנוע חזר, גבירותיי ורבותיי, וכל מי שאסיר תודה על כך - שיסור לראות את הסרט הזה וייזכר מה פספסנו בשנה וחצי שבהן דלתותיו היו סגורות.