יש לי הרבה ביקורת על הנרטיב של "בת הים הקטנה", שלא יהיה ספק. אבל האם צווחתי מאושר כשגיליתי שהסרט מקבל עיבוד מחודש? ברור. האם דמעתי למראה סרטון טיקטוק של ילדות קטנות בוכות כי אריאל החדשה היא בת ים שחורה? איזו שאלה.

ומצד שני, לא פשוט - ואולי בלתי אפשרי - ליצור מחדש סרט כה אהוב; לתקן את הכשלים שבו ובה בעת לא באמת לשנות אותו, כדי לשמור על הקלאסיקה. אני לא מקנאה בדיסני, בואו נגיד את זה ככה. מצד שני, הם אלו שעושים את ההחלטה המיותרת להמשיך וליצור חידושים בלייב אקשן לכל ארכיון הסרטים שלהם, אז האחריות והאשמה עליהם.

"בת הים הקטנה" גרסת 2023 נפתח עם טופ שוט מרשים ועצוב של גלים אדירים שמתנפצים. על המסך מופיע המשפט: "אבל לבת ים אין דמעות, ולכן היא סובלת הרבה יותר". על החתום: הנס כריסטיאן אנדרסן. הציטוט התמוה מבהיר שהגרסה החדשה של "בת הים הקטנה" היא גרסה הרבה יותר קודרת. משם אנחנו ממשיכים לסצנת פתיחה עגמומית, ארוכה מדי, שמזכירה שוב שהסרט הזה הוא לא בדיוק סרט הילדים שהכרנו. וגם, הסרט המקורי ארך שעה ועשרים; החדש אורכו שעתיים ורבע. את רוב רובו של הזמן היקר הזה השקיעו בסצנות קודרות ואפלות, לא מוארות מספיק. מצד שני, "בת הים הקטנה" החדש לא מתרחק יותר מדי ממחוזות המקור. הנה ספוילר שלא יפתיע אף אחד מכם: בדיסני הסרטים מסתיימים בסוף טוב.

לאורך הסרט המחודש, אנחנו צופים פעם נוספת באריאל (האלי ביילי), בת הים הקטנה ובתו של טריטון מלך הים (חוויאר ברדם, באחת מההופעות הגרועות בקריירה שלו). אריאל כמהה להיות חלק מעולם בני האדם ההולכים על שתיים, ומוכנה לעשות כמה עסקאות מפוקפקות למדי כדי להשיג את מבוקשה. מי שעוד נוכח בסיפור הזה הוא הנסיך אריק, שמקבל הפעם יותר זמן מסך מאשר בגרסה המקורית. מגלם אותו כאן ג'ונה האוור-קינג, כנראה הליהוק הגרוע ביותר בסרט הזה; עם כל הכבוד, הוא לא מספיק סקסי כדי להיות הנסיך אריק, וגם לא מצליח לחפות על כך באישיות כובשת. ועוד דבר: הסרט אמנם מלווה בפסקול המוכר והאהוב, אבל מתנגנים לאורכו גם כמה שירים חדשים ומאכזבים מאוד של לין מנואל מירנדה ("המילטון", "אנקאנטו").

אבל אל דאגה, לא הכל שלילי, יש גם צדדים חיוביים. ראשית כל, הסרט מלווה בוויזואליה יפהפייה בצורה בלתי רגילה. שנית, ההחלטה ללהק את האלי ביילי לתפקיד הראשי הייתה החלטה טובה, בעיקר בגלל שהיא מעצבנת כמה אנשים; היא לא שחקנית מנוסה וזה ניכר, בעיקר בתיאטרליות יתר, אבל היא יפהפייה אמיתית, זמרת מחוננת וליהוק לא רע בסך הכל, על אף המלאכותיות. את הנבלית הטובה ביותר בהיסטוריה של דיסני מגלמת מליסה מקארת'י ("בנות גילמור", "מסיבת רווקות"), בתפקיד מכשפת הים אורסולה - וממש כמו בסרט המקורי, היא גונבת את ההצגה.

בסרט מופיעים גם כמה פרצופים מוכרים נוספים. את סבסטיאן הסרטן מגלם דויד דיגס ("המילטון"), השחף היא אקוופינה ("עשיר בהפתעה", "שאנג צ'י"), וגם סימון אשלי מ"ברידג'רטון" קיבלה כאן תפקיד. עם זאת, ההופעה שלה בסרט מוכיחה שהמשפט "אין תפקידים קטנים, יש שחקנים קטנים" הוא לא לגמרי מדויק, כי מתברר שיש תפקידים שהם פשוט קטנים מדי. בגדול, היא ניצבת שמגלמת את אחת מבנותיו של המלך טריטון.

מתוך "בת הים הקטנה" החדש (צילום: באדיבות דיסני ישראל ופורום פילם, יחסי ציבור)
חוויאר בארדם ב"בת הים הקטנה" החדש. אחת מההופעות הגרועות בקריירה שלו | צילום: באדיבות דיסני ישראל ופורום פילם, יחסי ציבור

האמירה של "בת הים הקטנה" המקורי הייתה בעייתית מאין כמוה: תוותרי על הקול שלך ואולי תוכלי לזכות בגבר עשיר ונאה ממעמד גבוה. אה כן, ותפתחי את הרגליים. מסר נפלא לחנך עליו ילדות קטנות, ללא ספק. מעבר למשמעויות הבעייתיות, היו בעלילה גם כמה חורים שהיה קשה לעבור עליהם לסדר היום. למשל, השאלה עתיקת היומין: האם אריאל יודעת לכתוב? מצד אחד לא הייתה לה שום בעיה לחתום את שמה על החוזה של אורסולה, אך מנגד, היא לא חשבה על הרעיון המבריק שהוא לכתוב לאריק למה אין לה קול, ולמנוע את כל אי ההבנות המצערות.

הרימייק עושה לסרט המקורי התאמות ושינויים הכרחיים, ובאופן מפתיע, מצליח בהם. הוא מתקן את רוב החורים בעלילה (עדיין יש ספר מתחת למים, אם תהיתם). אבל השינוי המשמעותי מכל הוא לא סתימה של חור בעלילה, אלא האג'נדה הכללית ששונתה מבלי שהסרט נהרס לחלוטין. באמצעות שינויים עדינים, דיסני הצליחו לשנות את המאזן: עכשיו, אריאל לא מוותרת על חייה ועל קולה רק בשביל גבר נאה ומיוחס, אלא היא עושה את כל זה בעיקר בשביל להגשים את חלומה להיות חלק מהחברה האנושית. עדיין יש גבר בתמונה, אבל זה פחות האישיו. זה שינוי עדין, זה ניואנס, אבל זה בדיוק הטאצ' הפמיניסטי שהסיפור הזה היה כה זקוק לו.

מתוך "בת הים הקטנה" (צילום: באדיבות דיסני ישראל ופורום פילם, יחסי ציבור)
מליסה מקארת'י ב"בת הים הקטנה" החדש. גונבת את ההצגה | צילום: באדיבות דיסני ישראל ופורום פילם, יחסי ציבור

פאק נוסף בעלילה שקשה להתעלם ממנו הוא עניין הגנטיקה. לטריטון הספרדי יש שבע בנות, כל אחת מהן ממוצא אחר - בין היתר יש לו בת ממזרח אסיה, בת הודית, בת לבנה ובת שחורה, הלא היא גיבורת סיפורנו. מצד אחד, זה חשוב (ובעידננו, גם מתבקש) להציג מגוון; מצד שני, אי אפשר להתעלם מאיך שהביולוגיה עובדת, והניסיון לדחוף את כל ספקטרום הגזעים בסרט אחד עלול להרגיש לחלק מהאנשים כמהלך חינוכי מדי, מגוחך אפילו. אבל מצד שלישי, אנחנו מתעסקים בדגים מדברים, אז מה זה משנה איזה כרומוזומים הגיעו לאן? 

לסיכום, "בת הים הקטנה" החדש הוא צפייה נוסטלגית מאין כמוה, עם עיבוד שלא מתעלה על המקור אבל בהחלט מחמיא לו. יש בו בעיות, על זה אין ויכוח; אבל יש בו גם הפקת לקחים, ויזואליה משגעת ושירים משמחים. הגרסה החדשה לא משמשת כהעתק של "בת הים הקטנה" המקורי, והיא גם לא עוברת מסך כמשהו אחר לחלוטין: היא מוצאת איזון נכון ביניהם. בקיצור - דיסני, אל תעשו עוד רימייקים, אבל אם כבר החלטתם לעשות רימייק, אז רק ככה.