למקרה ולא ידעתם, ג'וליאן מור סוף סוף הולכת לזכות באוסקר השנה. למרבה הפלא והצער, רק בגיל 54 השדה האדומה המדהימה הזאת תחבוק את האוסקר הראשון שלה. זו אמנם המועמדות החמישית במספר (שלישית על תפקיד ראשי) של אחת השחקניות הבולטות בהוליווד בעשורים האחרונים, אבל חברי האקדמיה אף פעם לא פינקו אותה בפסלון המוזהב שהגיע לה כל כך מזמן. אין ספק שהפרס שהיא צפויה לקבל בטקס הקרוב הוא מוצדק וראוי ביותר – היא עוצרת נשימה בתפקיד קורע הלב של אליס חולת האלצהיימר ב"עדיין אליס" – כשם שברור לכולנו שאת האוסקר הראשון שלה היא הייתה אמורה לקבל לפני שנים רבות. כבר בשנת 1998, בפעם הראשונה שהייתה מועמדת על תפקיד המשנה המהפנט ככוכבת פורנו ב"לילות בוגי", הגיע לה לזכות אך האקדמיה השמרנית לא נוהגת להעניק פרסים על תפקידים נועזים ומרובי סצנות סקס. שנתיים אחר כך מור הפסידה את האוסקר הראשון על תפקיד ראשי; התפקיד המושלם שלה בדרמה הרומנטית "סוף הרומן" שוב כלל יותר מדי סצנות סקס ופטמות חשופות, אבל בכל מקרה לא היה לה סיכוי מול הילארי סוואנק והביצוע המצמרר של "בנים אינם בוכים".

ג'וליאן מור - 16.02 (צילום: Dave Hogan, GettyImages IL)
מור איז לס | צילום: Dave Hogan, GettyImages IL
המחדל האמיתי קרה בשנת 2003, כשמור הייתה מועמדת גם על התפקיד הראשי הנשגב של האישה שבעלה בוגד בה עם גבר בשנות החמישים ("הרחק מגן עדן") וגם על תפקיד המשנה המורכב של עקרת הבית הלסבית המודחקת בשנות החמישים ("השעות"). תארו לכם את המועקה התהומית שלה, כשהיא חזרה הביתה באותו לילה. עד שהיא כבר סוגרת כפתור בדרמות תקופתיות ומצניעה את המיניות המתפרצת שלה, שכה מאיימת על הגבריות של חברי האקדמיה הזקנים הנרגנים, גם אז הם לא מכירים בה כזוכה ראויה? שלא נדבר על זה שעל תפקידה הבלתי נשכח ב"מגנוליה" הם אפילו לא זיכו אותה במועמדות. אז הנה מגיעה השנה ההזדמנות שלהם להכות על חטא, רק חבל שמור הייתה צריכה "לחלות" באלצהיימר בגיל מוקדם בשביל לזכות בו. אין מה לעשות, באקדמיה כמו באקדמיה תמיד יעדיפו שתצניעי את הסקס אפיל, ואם היא לא זוכה השנה – רשמית צריך להחרים את הטקס.

אין תמונה
סרנדון. התנזרה בשביל פסלון
מור היא לא הג'ינג'ית היחידה שלא קיבלה את האוסקר הראשון שלה בזמן בגלל שחשפה את שדיה באופן קבוע בכל סרט ובאופן כללי איימה על האקדמיה עם מיניותה החזקה. גם סוזן סרנדון נאלצה להמתין עד גיל 50 וקיבלה את האוסקר הראשון שלה רק אחרי חמש מועמדויות (כולן על תפקיד ראשי). האוסקר על "גבר מת מהלך" הוא מוצדק ביותר, אבל קצת עצוב שסרנדון הייתה צריכה להפוך את עורה, להצניע את מיניותה לחלוטין ולהפוך לנזירה כדי לאחוז בו. עם כל הכבוד לביצוע המפואר ההוא, היא הייתה צריכה לזכות באוסקר הראשון שלה כבר בשנת 1980, כשהייתה מועמדת על התפקיד שובה הלב שלה ב"אטלנטיק סיטי" של לואיס מאל, אבל כרגיל החזה שלה עמד בדרכה. יותר מכל, התפקיד שלעד יהיה הכי מזוהה איתה הוא זה של לואיז ב"תלמה ולואיז", עליו היא נאלצה להסתפק במועמדות בלבד בגלל שג'ודי פוסטר גנבה לה את התהילה עם הכבשים הצרחניות שלה. שני התפקידים עשו היסטוריה והפכו לסמל מובהק של "גירל פאואר" במיטבו, אבל רק אחת חזרה הביתה עם פסלון באותו לילה. מאז הזכייה של סרנדון ב-1996 היא לא הייתה מועמדת יותר, אבל את החזה היא המשיכה לחשוף.  

אוסקר פיצוי בשנה הבאה

האקדמיה אוהבת להעניק פסלונים וגם מועמדויות לשון פן, ובצדק. פן הוא ללא ספק אחד השחקנים הטובים בדורנו עם שני אוסקרים מוזהבים על המדף בחדר העבודה שלו. העניין הוא שהאקדמיה נזכרה להתחיל לחלק לו את הפסלונים אחרי שני התפקידים הכי טובים שלו. זה לא שב"מיסטיק ריבר" הוא לא יוצא מן הכלל וגם תפקידו כהארווי מילק בדרמה הביוגרפית "מילק" בהחלט ראוי לאוסקר, אבל שני התפקידים הטובים ביותר שלו הם תפקיד האסיר הנידון למוות שהסעיר את אמריקה ב"גבר מת מהלך" ותפקיד האב המוגבל שכלית שגרם לעולם שלם לבכות ב"קוראים לי סם".

את האוסקר של "גבר מת מהלך" הוא הפסיד לניקולס פאקינג קייג' על התפקיד הסביר ולו יותר שלו ב"לעזוב את לאס וגאס". אם זה לא מספיק מרגיז, את האוסקר שכל כך הגיע לו על התפקיד שלו ב"קוראים לי סם" הוא הפסיד רק בגלל שבשנת 2002 לחברי האקדמיה היה דחוף להפגין תקינות פוליטית, כי היא הרי בכלל לא גזענית, ולהעניק את אוסקר שני לדנזל וושינגטון על תפקידו הנשכח ב"יום אימונים". כפיצוי פן קיבל את הפסלון הראשון שלו מיד בטקס של 2003 על "מיסטיק ריבר", כי על טעויות משלמים, אבל התפקיד המצוין שלו במותחן של איסטווד לא משתווה לתפקיד הכובש שלו כסם, אחד המוגבלים הבולטים ביותר בהיסטוריה של הקולנוע. אל תתפלאו אם תשמעו מפן עוד נאומי זכייה בעתיד.     

סנדרה בולוק (צילום: אימג'בנק/GettyImages)
בולוק. אוסקר על תקינות פוליטית | צילום: אימג'בנק/GettyImages
המקרה של סנדרה בולוק מוכיח שלפעמים האוסקר דווקא מגיע מוקדם מדי. זה לא סוד שהאקדמיה מאוד מחבבת את האפיל הבולוקי הכל-אמריקאי. בולוק בהחלט הביעה שיפור ניכר ברמת הביצוע ובעיקר בבחירת התסריטים עם השנים. האקדמיה כנראה ממש התלהבה מהסרט הכה תקין פוליטית "הזדמנות שנייה", על אישה לבנה שמאמצת נער שחור דחוי, שמיד הזדרזה להעניק לבולוק את הפסלון כבר על המועמדות הראשונה שלה בשנת 2009. בולוק אמנם חביבה ביותר בסרט האמריקאי להחריד אבל אם כבר, התפקיד שהיא באמת הייתה צריכה לזכות עליו באוסקר הוא זה של האסטרונאוטית ראיין סטון ב"כוח משיכה". זהו תפקיד חייה האמיתי של בולוק, שמספקת לאורך רוב הסרט וואן-וומן-שואו מהטובים שנראו על המסך. כמה חבל שהוא הגיע בדיוק באותה שנה שחברי האקדמיה היו מוכרחים לסגור את החשבון אחת ולתמיד עם קייט בלנשט. 

טיימליין קייט בלאנשט-2005. זוכה באוסקר (צילום: Frank Micelotta, GettyImages IL)
בלאנשט. מלכה ללא כתר | צילום: Frank Micelotta, GettyImages IL
בהחלט הגיע לקייט בלאנשט לזכות בפסלון בשנה שעברה על הביצוע המושלם של הסכיזופרנית המצחיקה ומעוררת החמלה בסרטו של וודי אלן "יסמין הכחולה", אבל גם היא הייתה ראויה לאוסקר הראשון שלה שנים קודם. כבר במועמדות הראשונה שלה בשנת 1998 על הסרט "אליזבת'", בו הפנטה בתור המלכה אליזבת' הראשונה, בלאנשט הייתה צריכה לקטוף את האוסקר, אבל במקום האקדמיה העדיפה ה"איט גירל" האמריקאית התורנית  גווינית' פאלטרו ופינקה אותה באוסקר על "שייקספיר מאוהב". בשנת 2005 בלאנשט אמנם זכתה באוסקר שחקנית המשנה על תפקידה הנהדר כקתרין הפבורן בסרטו של מרטין סקורסזה "הטייס", אבל המכה האמיתית הגיעה בשנת 2008. בלאנשט הייתה מועמדת כשחקנית משנה על תפקידה המחשמל כבוב דילן בסרט "אני לא שם" וגם כשחקנית ראשית על סרט ההמשך "אליזבת': תור הזהב", בו הפליאה לגלם שוב את המלכה הבריטית. כשלא זכתה באף אחד מהפרסים היה ברור שבתפקיד הבא שתהייה מועמדת היא מוכרחה לזכות, וחמש שנים אחר כך זה אכן קרה. גם ממנה סביר להניח שעדיין לא שמענו את נאום התודה האחרון.

תנו להם אוסקר כל עוד הם בחיים

לצערנו מרובין וויליאמס כבר לא נשמע יותר נאומי תודה. הקומיקאי הגאון שהתאבד בתלייה בשנה שעברה היה מועמד לאוסקר על תפקיד ראשי 3 פעמים בחייו, אבל זכה בפסלון מסכן אחד על תפקיד המשנה ב"סיפורו של וויל האנטינג" בשנת 1997. כל כך הגיע לו לזכות על תפקיד ההומלס האקסצנטרי המרגש אותו גילם ב"פישר קינג", אבל 1991 הייתה השנה של אנתוני הופקינס בתור הקניבל הכי אהוב בהיסטוריה, חניבעל לקטר של "שתיקת הכבשים". גם אחד התפקידים שוויליאמס הכי מזוהה איתם, של המורה הנערץ על תלמידיו ב"ללכת שבי אחריו", זיכה אותו במועמדות בלבד. הרי לא היה לו צ'אנס בקרב מול כף רגלו השמאלית של דניאל דיי לואיס. לפחות ניתנה לו ההזדמנות להודות לכל מאן דבעי בפני עשרות מיליוני צופים בכל העולם פעם אחת בחייו.      

להית' לדג'ר לא ניתנה ההזדמנות הזאת. בשנת 2009 לדג'ר זכה לאחר מותו על תפקיד המשנה האגדי בתור הג'וקר של "האביר האפל", אבל את הפסלון עליו ודאי פנטז כל חייו, עלו לקבל במקומו אמו, אביו ואחותו. שנה לפני כן הוא נמצא בביתו ללא רוח חיים עקב הרעלה משילוב של תרופות מרשם וכדורי שינה. מצד אחד זה מצער מאוד שחברי האקדמיה לא כיבדו את לדג'ר באוסקר שהוא היה ראוי לו על התפקיד הראשי האדיר שלו כקאובוי גיי בארון ב"הר ברוקבק", מצד שני מזל שהם העניקו את הפסלון במקום לפיליפ סימור הופמן על "קפוטה", כי גם הוא לא שרד הרבה יותר מדי זמן ומת ממנת יתר של הירואין בשנה שעברה. בקצב ההתאבדויות ושיעור התמותה הכללי של הכוכבים ההוליוודיים בשנים האחרונות, מומלץ לחברי האקדמיה לחלק את כל הפרסים שלה כל עוד הם עדיין יכולים לעלות על הבמה ולדמוע על הפסלון הנחשק. ויפה שעה אחת קודם.    

הית' לדג'ר (צילום: Frazer Harrison, GettyImages IL)
לדג'ר. כבר לא נשמע ממנו נאומי תודה | צילום: Frazer Harrison, GettyImages IL

עוד ב-mako תרבות: