אלכסנדר פיין מת על סרטי מסעות וב"נברסקה", סרטו החדש, הוא יוצא שוב אל הדרך כדי לספר על אנשים עקשנים, חלומות שבורים וחוסר רצון להשתנות. ברוס דרן המופלא מוביל גלריה של דמויות פשוטות, פגומות וקשוחות, שמחפשות עוד ניצחון אחד קטן לפני הסוף
כבר שנים שאחד האיומים הגדולים של העולם הוא שתעשיית הקולנוע האמריקאית, כהרגלה, תתפתה לקנות את זכויות היוצרים למכתב ספאם, אן שמפיק דביל תורן יגלה את סיפור הגבורה של נסיך מניגריה ויתפתה לקנות ממנו את הזכות לאדפטציה. ובכן, היום הזה הגיע. בערך. ״נברסקה״, עוד מועמד לאוסקר שנוחת עלינו בימים אלה, עוסק במכתב ספאם אשר מבטיח לאיש המחזיק בו מיליון דולרים. כל מה שעליו לעשות כדי לקבל אותו הוא לעשות את הדרך ממונטנה ללינקולן, נברסקה, על מנת לקבל את הפרס.
איש עקשן שמסרב להשתנות. ברוס דרן בנברסקה | צילום:
אימג'בנק/GettyImages, getty images
"נברסקה: הוא לפני הכל הסרט החדש של אלכסנדר פיין, וסרט חדש של פיין אלה חדשות מצויינות בהתחשב בהפסקה רבת שנים שלקח עד ששב לביים את ״היורשים״ ב-2011. הפעם הוא קופץ מהוואי הצבעונית והנעימה לנברסקה האפרורית. כמו עטיפת האלבום בעל אותו השם של ברוס ספרינסגטין, נברסקה היא לב ליבו של הכלום האמריקאי. מדינה עצומה וכמעט חסרת תושבים, עיירות קטנות ונופים שמסרבים להשתנות. נברסקה היא מדינה עקשנית שמסרבת להתקדם, עדיין עסוקה בלשלוח לאנשים מכתבי זכייה מזויפים.
אחרי שוודי גרנט (ברוס דרן האדיר), קשיש נרגן ומעט סנילי, מקבל מכתב מזויף שכזה, הוא מחליט לעשות את כל שביכולתו על מנת להגיע לנברסקה, בה בילה את מרבית את שנותיו. גם אם זה אומר לעשות את זה ברגל. בנו, דייויד (וויל פורטה), מחליט להקל על המשפחה ולנסות להבין את אבא שלו, בכך שהוא מסיע אותו את כל הדרך הארוכה ליעד. זה כמובן לא קל כמו שזה נשמע - וודי מתגלה כמי שגם בעברו היה קוץ לא קטן בתחת של יותר מדי אנשים, ודיוויד מתקשה לעמוד לעיתים באתגרים שהאב מציב בפניו וגם בסיפורי העבר שממשיכים להציף אותם בדרך.
מילה לא טובה לא תראה ממני | צילום:
אימג'בנק/GettyImages, getty images
פיין כבר הפך לשם נרדף לסרטי מסעות. זה סרט המסע השלישי שלו, וכבמאי שעסוק באיקונה אמריקנית כל כך, זה לא מפתיע. פיין מוצא משמעות בנדידה, במרחבים. הוא נהנה לזרוק את גיבוריו, אב ובנו, בין שדות החיטה הבלתי נגמרים להר רשמור, עליו מעיר וודי בלגלוג שהוא נראה בלתי גמור. כמו מסע שלעולם לא יגיע לסופו.
"נברסקה" מטפל באופן קומי מופלא בכל הפרטים הקטנים. כהרגלו של פיין, הוא יודע לשרטט אנשים איומים באופן מגוחך ומחמיא בו זמנית, הוא מעניק להם תקווה גם כשהם שבים ומפשלים. נברסקה לא בוחל בהצגת האב בעליבותו: הוא מלוכלך, לא מגולח, ובקושי מסוגל להסתכל בעיניים של מי שסובב אותו. ככל שהסרט מתקדם, מנסה דייויד להפריד בין הדמות העקשנית-עצובה הזו לבין אביו, הוא מחפש בו גדולה ועומק לאורך המסע, אבל לא מצליח למצוא.
עם חברים כאלה, מי צריך עלוקות? | צילום:
אימג'בנק/GettyImages, getty images
הדמויות של "נברסקה" הן סוד הקסם הגדול באמת שלו. הן מוצגות בצורה ברורה, בלי הנחות ובלי עידונים. משפחתו של וודי נעה בין קבוצת השתקנים לקבוצת שקרנים, אישתו (ג'ון סקוויב) היא אישה קשה ומצחיקה, אבל שאינה יודעת להגיד מילה טובה במקום הנכון, מה שהופך אותה לאמא שלא ניתן למצוא בה נחמה. אחיו של וודי (בוב אודנקריק, שפשוט צריך לשחק ביותר סרטים), הוא מגיש חדשות מקומי, שמציב את העבודה שלו הרבה לפני המשפחה (בכך שהוא מפציר באמצע ריב אגרופים ״רק לא בפרצוף! אני בטלוויזיה!״). נברסקה הוא סרט על אנשים כושלים, מוכים, שמחפשים ניצחון אחד אחרון בחיים. זהו סיפור על המחיר שכולנו משלמים על כך שלא משנה מה נעשה, תמיד נהיה רחוקים משלמות והגשמה עצמית. בתוך הפסיפס הזה של מפסידים ומפסידנים, מדובר באחד הניצחונות הכי מרשימים שתראו השנה על מסך גדול.
