"אבדון" הוא חתיכת סרט מוזר. כמו הרבה מאוד בלוקבאסטרים מהשנים האחרונות הוא מבוסס על ספר קומיקס, אבל כזה שמעולם לא פורסם (ושנכתב על ידי  הבמאי של הסרט). הבמאי שלו, ג'וזף קוסינסקי, ביים לפניו סרט מותג ענק לדיסני, "טרון, המורשת", אבל זה היה רק הסרט הראשון שלו, והנה סרטו השני. והכי חשוב - בשביל סרט קיץ אקשני ומגניב, מדובר בסרט עם מעט מאד פיצוצים. רובו בנוי דווקא מצילומי נופים, ארכיטקטורה מרהיבה, אנימציית מחשב שאינה משתלטת על הסרט ופסקול נהדר.

זיכרונות ממד"ב אחר

אין תמונה
הכנסתי חמישה שקלים, לא רואה כלום. אני רוצה לדבר עם מנהל
מבחינת מדע בדיוני, אבדון הוא לא ממש הדבר המקורי ביותר בעולם. ג'ק (טום קרוז) הוא טכנאי שמבלה את זמנו בטיסה בשמי רחבי כדור הארץ השומם, אי שם בעוד אלף שנה מעכשיו. בני האדם ניצחו את החייזרים, שניסו להשמיד אותם, אך הפסידו את הכוכב שלהם. כולם כבר עברו משם הלאה, אך ג'ק ובת לווייתו, ויקטוריה (אנדריאה רייסבורו), נשארו כדי לבדוק את המכונות שנשארו ולהשמיד כל זכר מהחייזרים, שעדיין מסתובבים על כדור הארץ ומנסים לעשות צרות.

למרות שאין לו זיכרון מחייו הקודמים, לג'ק יש פלאשבקים למקום אחר, שבו הוא לא היה יכול לחיות - ניו יורק של ימינו. מכאן נשאר לשאול מה מסתתר בתוך הראש של ג'ק, מהם הזיכרונות האלה ומאיפה הוא באמת מגיע?

אם תחפשו ממש בקדחתנות תמצאו שאלות על זהות אנושית מסתתרים בתוך "אבדון", אם כי הם החלק החלש יותר של הסרט. באופן כללי הוא מרגיש כמו אוסף ציטוטים גדול מסרטי מד"ב טובים באמת, כאלה שאם אציין אותם אואשם בספוילר כזה או אחר. נגדיר את זה ככה: החורים בעלילה הם הרגעים שבהם התסריטאים לא מצאו דרך לגשר בין סרט אחד שממנו הושפעו לסרט אחר.

מרהיב ומגוחך

אין תמונה
שיט, עוד פעם תפסו את כל הצל
אבל לאבדון יש תחומים שמתעלים על פני הבעייתיות של הסיפור. הסרט צולם על רקע הנופים המרהיבים של איסלנד, שכרגיל מונצחת בהוליווד בתור סוג של מאדים, ארץ אחרית הימים שאף אחד מאתנו לא היה באמת מתנגד לחיות בה. הארכיטקטורה שבונה קוסינסקי היא אולי ההישג הגדול של הסרט הזה: מהפוד, עליו ג'ק מרחף, ועד למגדל השן שבו הוא גר מעל העננים. גם הפסקול המצוין של M83 - שמגשים פה את חלום חייו לכתוב את המוסיקה לסרט עתיר תקציב, עושה חסד עם הנופים.

יש תחושה שלקוסינסקי יש טעם טוב בחך הקולנועי שלו. הוא יודע לשלב היטב תמונה וסאונד, אבל לא באמת יודע כיצד לברוא מכל זה סיפור, שיכול להשאיר חותם גדול יותר על הצופה. קוסינסקי הוא האיש שיודע לברור מרכיבים טובים וטריים אבל לא יודע לבנות מהם ארוחה שלמה. זה מודגש מאוד בבחירה בטום קרוז, שהתפקיד תפור עליו, אולי אפילו קצת יותר מידי. קרוז מרגיש כמו כל טום קרוז בסרט מדע בדיוני שראיתם כבר. אם זה לא מספיק, לדמות שלו קוראים ג'ק, כמו פחות או יותר בכל סרט גנרי אחר שלו. גם מורגן פרימן מרגיש כמו כל מורגן פרימן שכבר ראיתם, ועדיין כיף לראות אותו לועס סיגר במבט של מי שראה כבר הכל.

התערובת הזאת יוצרת תחושה של כיף תוך כדי, וחוסר סיפוק חמור אחרי. אבדון הוא ללא ספק סרט מבלבל - יצירה שמרגישה אישית, אבל מפוצצת בכסף. חוויה וויזואלית מרהיבה עם מסר מגוחך. כיף גדול ומבלבל. אבדון נשאר סרט קר ורחוק כמו המקום שבו הוא צולם.

אין תמונה
מסור את הכדור, אין משחק
>> בואו לעמוד הפייסבוק שלנו