לא קל להיות היום יוצר קולנוע. רעיון שנראה מעולה בשלב הטרום הפקה יכול להגיע לכדי מיאוס עד שיגיע לעיני הקהל. סאגת עיבוד "מלחמת העולם Z" של מקס ברוקס התחילה עוד ב-2007 כשבראד פיט ניצח את ליאונרדו דיקפריו אחרי מאבק ארוך ומיליון דולר מכיסו בקרב על הזכויות. מאז עסקו באולפני פרמאונט בצילומים, שכתובים, השלמות, שינויים ותוספות באחת ההפקות היותר מקוללות של השנים האחרונות. כל זה בזמן שבמקביל החברים הרקובים הפכו לגיבורי התרבות החדשים. עכשיו, לך תסביר שאתה היית שם קודם.
לקרוא ולשרוף
עלילת הסרט מתמקדת בגארי ליין (בראד פיט), לשעבר חוקר מיוחד מטעם האו"ם בעל הכשרה צבאית, שנקרא חזרה לשורות הארגון לאחר מגיפה קטלנית שפושטת ברחבי העולם והופכת אנשים מן השורה לסוג של פיטבול עם כלבת. ליין נשלח לנקודות שונות בעולם מקוריאה ועד ירושלים, כדי לנסות ולמצוא תרופה שתעצור את השיטפון ותציל את האנושות ממה שנראה כמו הכחדה ודאית.
ברמת האימה הבסיסית הסרט אכן עושה את העבודה. מסדרונות חשוכים ומאיימים (מישהו יצטרך לחקור פעם איך זה שכל מתקפת זומבים מביאה איתה אוטומטית הפסקת חשמל), יצורים צהובי שיניים ופעורי עיניים וסצנות של המון רעב ששוטף את הרחובות. כל אלה מספיקים כדי למנוע מהשעתיים של "מלחמת העולם Z" לשעמם. אם היה אי פעם צ'ק ליסט לאלמנטים שצריכים להופיע בסרט נוסחה כזה, על הטופס של הסרט הייתה כנראה חותמת "עבר" גדולה. העניין הוא שסיפורי אפוקליפסה טובים הם הרבה מעבר ל"בוו" הרגעי וליצורים מפחידים, וכאן הסרט מפספס בגדול.
סוף העולם קליל לכם
איפשהו באמצע הסרט (בערך בשלב שבו הגיבור מחליט לפוצץ רימון במטוס מלא נוסעים...הגיוני) מאבד התסריט סופית את היומרה לייצר דרמה לטובת ניצול אובססיבי של תקציב האפקטים. בערך בנקודה הזאת כבר לא באמת משנה אם הטוב ינצח או אם הזומבים ייכחדו, רק שנצליח לצאת מהמסדרון בשלום. מעבר לכך שאחרי "המתים המהלכים" נראים הזומבים בסרט כמו חבורת לבקנים עם נקע בלסת, יש כאן התעלמות מוחלטת מהסוגיה האנושית שמלווה את סרט הז'אנר. עם כל הכבוד למתים, סרטי הזומבים לימדו אותנו שדווקא היחסים בין בני האדם ברגעים של סוף העולם הזה עושים את ההבדל, כאן כמעט אין התייחסות לכך. אולי זה יותר מדי לדרוש מסרט קיץ, בטח כשמדובר בקיץ בעייתי כמו זה של 2013.