ישנם דברים שאתם יודעים שעומדים לקרות, ולא משנה כמה פעמים תקומו בבוקר. הסרט החדש של סת׳ מקפרלן יהיה מעפן, מארוול הולכת להוציא שבעים סרטים בכל שבוע של הקיץ וטום קרוז ישוב לחיינו עם או סרט מרגלים או סרט מד״ב.
קרוז, תחשבו עליו מה שאתם רוצים, הוא אחד המותגים הכי אמינים בהוליווד. הוא יודע להפיק סרטים, למשוך במאים ותסריטאים מעניינים ולבחור תפקידים שיכולים לגרום לו להיראות טוב. זה לעומת התדמית הציבורית שלו. בגלל שקרוז הוא כזה מותג אמין, כבר שנים שהוא לא מקבל את הכבוד הראוי לו. כמו אור השמש, כולנו ידענו שקרוז יפציע הקיץ ולאף אחד לא באמת היה אכפת, אבל הקיץ נראה שהוא ניצח את כולנו. בזכותו קיבלנו את הסרט הכי מהיר, מעניין, כיפי, מצחיק ומסחרר של הקיץ נכון לעכשיו. "קצה המחר" יכול לנצח את הקיץ הזה ואת כל הציפיות שלנו מעוד סרט מד״ב עם טום קרוז.
לא ציפיתי ליותר מידי מקצה המחר. בעיקר כי קשה לצפות ליותר מדי מהשיטה ההוליוודית לאחרונה, שמנסה לבנות מותגים הרבה לפני שהוא רוצה לצלם סרטים. הבמאי דאג לימן כבר ברא להוליווד מותג רציני כשביים את הסרט הראשון של ג׳ייסון בורן. אבל הוא גם במאי שיכול שלא להגיע לעבודה. התסריטאי כריסטופר מקווארי אמנם זכה לפני כמעט 20 שנה באוסקר על החשוד המיידי, אבל מאז הוא עולה ויורד עם סרטים כמו "ואלקירי". קרוז, ליימן uמקווארי, שלושתם אנשים שיכולים להוציא תחת ידם סרט שמשרת את התעשייה הרבה לפני שהוא משרת את הסרט. קל לחשוב שתחושת דה ז׳ה וו עומדת לעלות מן הסרט הזה. אבל לפעמים דה ז׳ה וו זה בדיוק מה שסרט צריך בשביל להקפיץ אותו למעלה.
עלילת "קצה המחר" היא שילוב משונה בין ״לקום אתמול בבוקר״ ל״הפלישה ללוס אנג׳לס״. כשכדור הארץ נלחם בזן חייזרים מאיים, נשלח קייג', קצין יחסי ציבור מלוקק ויהיר, היישר אל החזית. אך ברגע שהוא מת בקרב, הוא קם לפתע לתחיה בבוקר של אותו היום. נידון למות ולחיות את היום כל פעם מחדש, קייג׳ מחפש משהו שיסביר מה קורה לו, עד שהוא פוגש בריטה (אמלי בלאנט), שרוצה להשתמש ביכולת שלו על מנת לנצח את המלחמה ולהביס את האויבים אחת ולתמיד.
קרוז הוא מספיק מעצבן אך כריזמתי בשביל להיכנס לנעליו של קייג׳, קצין שמשכנע חיילים להקריב את חייהם אך מעדיף את הנוחות שבמשרד שלו. אמלי בלאנט מרשימה בתור ריטה, חיילת שהפכה לסמל המלחמה. כל תפקיד בסרט לוהק בדיוק מרשים, כמו ליבי פקסטון האהוב בתור מפקד נוקשה ומשעשע, עם תפקיד שהיה יכול להיות מוגזם לחלוטין אם הוא היה מקבל יותר זמן מסך.
כיאה לסרט מד״ב קיצי, קצה המחר הוא ברמה הבסיסית סרט מאוד פשוט. יש לו תבנית מוצלחת והוא מנצל אותה, וגם אם יש מידי פעם חורים בתסריט הם נשכחים מהר בקצב המסחרר שליימן הדביק לסרט. ליימן פורח כשיש אקשן ומהירות, וחלקי הקרבות נהדרים. אבל מה שבאמת מרשים בבימוי של ליימן (והעורך) זה היכולת להרכיב את הסצנות שוב ושוב ושוב ולתת להן קצב מהול בהרבה צחוק והרבה מתח.
אבל אולי הסיפור האמיתי פה הוא דווקא של מקווארי. זה ללא ספק התסריט הטוב ביותר שלו מאז החשוד המיידי, שגם בו הוא לקח רעיון פשוט וידע לפתח אותו במקום למתוח אותו. קצה המחר יוצא מנקודת המוצא המעניינת שלו לחקור את הרעיון שבו אנחנו מקבלים הזדמנות שנייה, ושלישית, ומאה ושלוש. מקווארי יוצק לתוך התבנית, שכבר נתקלנו בה בעבר, גם הרבה מאוד כיף, הומור ואקשן נהדר, אבל גם חיים חדשים לרעיונות של הסרט, שניה לפני שהם נהיים מאוסים. זה כנראה הסרט הראשון הקיץ שבו הקהל יכול להרגיש שהוא מתקדם עם הדמויות. שינוי מרענן.
אז מר טום קרוז, אני מעוניין להתנצל רשמית על כך שלא האמנתי בך מספיק. אתה אולי שחצן, אתה אולי מטריד, אתה אולי סיינטולוג פסיכי, אבל אתה בינתיים המנצח של הקיץ. רק קח בחשבון שאנחנו רק בתחילת יוני.