באחת הסצנות החזקות של "הבן של אלוהים", עולה אברהם קופינס (מכרם חורי) לאוטובוס ציבורי ביוון, ומיד אחריו עולה חבורת ניאו-נאצים גלוחי ראש. המתח באוטובוס, יודעים הצופים ויודע גם קופינס, ראש מועצה מקומית ובעל מחלבה בעברו, חייב להתפוצץ. זה קורה כשלפתע בוקע מכיסו רינגטון של "הבאנו שלום עליכם".
קופינס, שנמצא ביוון יחד עם בנו בשליחות מטעם המועצה המקומית וגם במסע חיפוש אחרי האיש שהסתיר אותו במלחמת העולם השנייה והציל את חייו, לא מצליח להסתיר את הפחד. למרות זאת הוא קם, תוקע בראש החבורה מבט מזרה אימה, גורם לו לסלק את רגלו ולפנות לאדם המבוגר מעבר, ויורד מהאוטובוס. בסצנה הזו מזוקק כל מה שטוב ב"בן של אלוהים" שביימו יחד גיא נתיב וארז תדמור. התגברות על פחד הרובץ עלינו שנים רבות כל כך, הזדקפות, ועשיית מעשה.
כאשר נשלח האב, כנציג המועצה שעמד בראשה לטקס ערים תאומות בעיר זניחה בצפון יוון, ממש ליד עיר הולדתו סלוניקי, מצטרף אליו הבן בלחץ ראש המועצה המכהן. הבן מנסה לנצל את ההזדמנות כדי לעשות "תיקון" ביחסים, אך האב מצידו לא עושה לבנו חיים קלים. הוא מנסה לאתר את הקוסם-המציל פאפאלוקאס, ורוקם יחסים עם זונה חד-הורית (אריאן לאבד המצוינת) אותה הוא פוגש בבית המלון.
מעבר לכל אלה מספר לנו הבן של אלוהים סיפור גדול השזור באין סוף סיפורים קטנים. על זונה חד-הורית, על כוכב כדורגל ענק שהפך לנהג של ראש עירייה, על ראפר חב"דניק שהוא גם היפסטר, ועל המציאות במדינה אירופאית הנמצאת במצוקה כלכלית קשה. כל הסיפורים הללו הם סיפורים מורכבים שאין בהם טובים ורעים או צודקים וטועים, יש בהם פשוט בני אדם. הסיפור שלהם יחד יצא אולי מעט ארוך מדי, אבל אנחנו אוהבים סיפורים.