מה עוד אפשר להגיד על מארוול? נראה שבימים אלה מדובר באולפן היחיד בהוליווד שמנוהל ביד רמה. יש להם ארסנל סרטים עד ל-2028, וגם זה רק כי לא נשאר להם מקום ביומן לפרויקטים שיבואו אחר כך. אלה כבר לא סרטים במובן הקלאסי, אלא הרבה יותר סדרת טלוויזיה מושקעת במיוחד, שחייבים להישאר מאד מרוכזים כדי להתעדכן בכל פרק חדש שלה. עד כה השיטה של מארוול עובדת היטב: המשכונים כאילו אין מחר, התחלה של סדרות חדשות, ויקום שהוא כולו אחיד. השיטה של הקומיקס של הצליחה לעבור אדפטציה מוצלחת מאוד לקולנוע. במקרה הכי גרוע? אם כל העלילות יסתבכו יותר מדי תמיד אפשר להתחיל הכל מחדש, כמו שעושים פעם בכמה שנים בקומיקס.

"קפטן אמריקה: חייל החורף" הוא עוד אחד מההמשכונים שמעלים את השאלה "מה כבר יכול להיות כאן שונה"? אחרי הכל מדובר כאן בגיבור הכי לא פופולארי בסדרה, כזה שנראה שאין לו יותר מדי מה להציע בעולם הכאות והמופרע של מארוול. קפטן אמריקה הוא טוב מדי, אמריקאי מדי וחסר ייחוד. הסרט הראשון בסדרה השתמש בעובדה שסיפור הרקע של הקפטן מופרך לגמרי, והלך למחוזות הכי הזויים ביקום של מארוול, עם כמה שיותר נאצים שרוצים להשתלט על העולם וכמה שיותר פאתוס חוצה גבולות טעם טוב. עד שבסופו של דבר כל המתכון המוזר הזה הפך לסרט טוב. אבל על המזל אפשר לסמוך רק לזמן מסוים, והפעם החליטו במארוול שאפשר לעשות דברים טובים הרבה יותר אפילו מהפעם הראשונה.

עוד בערוץ התרבות

כזכור, מאז שנפרד מחבריו "הנוקמים", קיבל הקפטן עבודה בסוכנות ש.י.ל.ד, הממוקמת ליד וושינגטון. המרכז של כל מה שאמריקאי באמריקה. לאחר שהוא נשלח להציל אוניה של הסוכנות שנחטפה בלב ים, מגלה סטיב רוג'רס (א.ק.א הקפטן) שמתחת לרדאר שלו התרחשה משימה אחרת לגמרי. קו העלילה שלפיו פיורי (סמואל ל ג'קסון, בתור המנהל של הסוכנות) הוא איש שחותר למטרה בכל מחיר, מול האיש שהשמירה על החוק והטוהר תמיד היו הנושא הראשון באג'נדה שלו, כבר נוסה בעבר. הוא נשתל לראשונה ב"הנוקמים" ועכשיו אנחנו מבינים למה. פיורי רוצה לבנות ארסנל נשק גדול מספיק בשביל להגן על כדור הארץ, בעוד שרוג׳רס חושב שבלי חופש אמיתי מפני נשק (או ריגוש, הינט הינט NSA), אין כל סיכוי לחופש. אם קפטן אמריקה הראשון היה סרט ריגול נוסטלגי וקאמפי, קפטן אמריקה החדש הוא סרט ריגול מודרני וקמפי. מהלך יפה, מארוול.

אין תמונה
אכפת לך שאני לא אסתכל עליך כשאתה מדבר? זה קצת קריפי
קפטן אמריקה הוא דוגמה מעולה לדרך שבה מארוול מטפלת בדמויות שלה. על הנייר, הקפטן הוא מותג ביניים ציני, שנועד להחזיק את הסיפור בתודעה שלנו עד ש"הנוקמים 2" יגיע. במציאות, שני הסרטים בכיכובו, גם אם הם שונים זה מזה, מוכיחים בדיוק את ההיפך. הקפטן כאן כי מארוול באמת אוהבים אותו. חייל החורף מבוסס בנאמנות על סדרת הקומיקס בעלת אותו השם, וניכרת כאן הערכה לחומר המקורי תוך ניסיון להתאים את הקפטן לעולם המודרני. במקרה הזה ההתאמה היא של גיבור מיושן שלמד למלא פקודות, אבל חי בתקופה שבה הקווים בין טוב לרע התערערו. אפילו הטיפול בחייל החורף עצמו נעשה בדייקנות לקומיקס.

בתוך האיזון הזה בין ישן לחדש, די מפתיע לגלות שקפטן אמריקה הוא סרט שיש לו כמה תותחים כבדים בקנה. צמד הבמאים הבלתי מנוסים שלו (אנטוני וג׳ו רוסו, הידועים כבמאים של תוכניות טלוויזיה כגון קמיוניטי), מצליחים לספק כמה סצנות אקשן אדירות, ולאזן היטב בין המופרכות של העלילה לרצינות שבה, בדיוק כמו הקפטן עצמו.

אין תמונה
למה החלטתי לפרוש דווקא עכשיו?
אולי זה בגלל הציפיות הנמוכות, אולי זה בגלל שמארוול הם כרגע האולפן הכי מעניין בהוליווד. אולי זה בגלל שכריס אוונס הוא אחלה של קפטן אמריקה, אולי זה בגלל שהסרט בנוי היטב ומבוצע אפילו יותר טוב. אולי זה בגלל הטאצ׳ האקטואלי המתוחכם לפרשיות הריגול של ה-NSA. אולי זה בגלל שיש בו את סקרלט ג׳והנסון (אהה כן, שחכתי להזכיר שהיא כאן. לא ברור למה, אבל זה איכשהו בסדר). "קפטן אמריקה: חייל החורף" הוא אחד הסרטים הכי מהנים עכשיו בקולנוע, והפילר הכי טוב שיכולנו לבקש עד שיגיעו "שומרי הגלקסיה".