האינטרנט היה נסער מאוד בשבועיים האחרונים מגילוי הסו-קולד "טוויסט אפל" שמסתתר בסרט מדע בדיוני חדש בכיכובם של יקירי באזזפיד כריס פראט וג'ניפר לורנס. הבעיה היא שלא מדובר בטוויסט כלל וכלל, אלא בתקציר הסרט - התקציר שמכר אותו למפיקים ואיפשר את יצירתו. עד לפני כמה חודשים, כל חיפוש זריז בגוגל של הסרט "הנוסעים" גילה לכולם את הדבר הזה שכולם מתעקשים לשמור בסוד, כי אנשי השיווק של הסרט הבינו היטב מה הקהל שלהם רוצה – קומדיה רומנטית בחלל החיצון. כיוון שחשיפה או הסתרה של הטוויסט לא ישפיע בשום צורה על המשכורת שלי, אציין שבעיניי כדאי מאוד שהצופה הממוצע/ת ידעו למה הם נכנסים. הם נכנסים לסרט שבו הגיבור מרוויח את הקשר הרומנטי עם אהובתו במרמה ובאנוכיות דורסנית, ואנחנו עוד אמורים להזדהות איתו ולקוות שזה יסתדר ביניהם. וזו ממש לא הבעיה היחידה של הסרט הזה.
הטריילר של "הנוסעים" מבטיח סיפור מדע בדיוני רומנטי וסטנדרטי מאוד. ספינת חלל גדולה מובילה אלפי אנשים מכדור הארץ אל קולוניה מרוחקת. גבר ואישה מתעוררים מהתרדמת המלאכותית 90 שנה לפני הזמן. הם לא מצליחים לחזור לישון, כך שלמעשה נגזר עליהם לחיות את שארית חייהם על החללית ולמות לפני שיגיעו ליעד עצמו.
אלא שבסרט מסתבר שזה לא בדיוק ככה. הגבר, ג'ים (פראט), מתעורר ראשון ומגלה במהרה שהוא לבדו בחללית ושאין אף אחד שיכול לעזור לו. הצוות שקוע בשינה עמוקה מאחורי דלתות משוריינות והרובוטים שעל הסיפון לא תוכנתו להתמודד עם מצב כזה. נציגי פניות הציבור של החברה שמאפשרת את המסע הבין-כוכבי יוכלו לקרוא את תלונתו רק בעוד שנים רבות. בייאושו, ג'ים משתמש בכישוריו כמכונאי ופורץ לחלק מהמתחמים היוקרתיים שיועדו לנוסעים בעלי אמצעים. הוא מחלק את זמנו בין הבריכה, מגרש הכדורסל, המסעדות היוקרתיות והבר, בו הוא מתיידד עם ברמן שהוא גם האנדרואיד דמוי-אדם היחיד בחללית (מייקל שין). כל זה לא ממלא את החור שנפער בנפשו. הוא בודד. הוא עצוב. הוא מבקש נפשו למות. אנחנו יודעים שזה מצבו הנפשי כי הוא מסתובב בחללית עירום ומגדל זקן, הסממנים הנפוצים ביותר לדיכאון ואובדנות בלקסיקון הקלישאות ההוליוודי.
רגע לפני שהוא שולח יד בנפשו, הוא פוגש את אורורה (לורנס). היא היפהפייה הנרדמת, פשוטו כמשמעו - אפילו יש להן את אותו שם, לעזאזל. ג'ים רואה שניים-שלושה סרטונים שצילמה הגברת ומחליט שהיא נערת חלומותיו, כי היא יפה, והיא צעירה מגניבה מניו יורק, וגם יפה, וגם מצחיקה (ככה ג'ים אומר, אין לזה עדויות בסרט בפועל), והיא יפה, וגם יש לה חיוך יפה וקול נחמד, והיא סופרת, מה שאומר שאפשר גם לנהל איתה שיחות תוך כדי בהייה ביופייה המשגע. אחרי חודשים של התלבטות והכנת גופו לפיתוי, ג'ים מחליט לקלקל את תא השינה של אורורה ולהעמיד פנים שזה קרה בטעות. זה מצליח, והשניים מתאהבים עד כלות ועד שאורורה מגלה את האמת. זה הסימן לכניסתם של שני דברים שאף סרט מדע בדיוני ירוד איננו שלם בלעדיהם: תקלה מסתורית שחייבים לתקן כדי להציל את כולם ושתצדיק את התאונה האומללה (זו לא טעות, זה הגורל שלנו!!!) והופעה קצרה של לורנס פישבורן.
"הנוסעים" הוא יותר מסיפור קריפי שניזון מסטריאוטיפים מיושנים בטירוף על גברים ונשים, הוא גם סרט אקשן די מטומטם. כדי שחלילה לא נצטרך להתעמק בכל הרעיונות המטרידים ובמצבם הפסיכולוגי של בני הזוג, השתרבב פנימה מסע נגד הזמן להצלת החללית כולה מסכנה איומה כלשהי. זה מאולץ, זה קלישאתי, וכמו כל דבר בסרט, זה עשוי בחוסר טעם, בשטחיות ובעילגות. סיכום ביניים: הרומנטיקה מטרידה ולא מוסרית, האקשן סתמי ומיותר. אבל איך המד"ב? נוראי. מסתמן שמלבד היכולת לטוס שנות אור מכדור הארץ וליישב כוכבי לכת רחוקים, החברה האנושית לא השתנתה כלל. הבגדים וסמלי הסטטוס נותרו כשהיו, כך גם הפערים החברתיים ויחסי הכוחות המגדריים. הספינה עצמה מעוצבת בסגנון אר-דקו בנאלי שכבר בשנות ה-80 היה מרגיש ממוחזר ושגרתי. גאדג'טים? מכונות אוטומטיות, מלצרים ממוכנים, הולוגרמה או שתיים, ורובוטים מנקי רצפה בסגנון רומבה. הדבר הכי עתידני בסרט הוא מיטת טיפולים עם רופא אוטומטי, אבל גם הוא לא עובד אם אין רופא אנושי לצידו. איזה מין עתיד משעמם זה?! אבל רגע, תעצרו הכל - המציאו בגדי ים לבנים שאפשר לשחות בהם בלי לחשוש! הם אפילו מעוטרים בבד רשת, שיש בו פחות חורים מאלה שתמצאו בעלילה אם רק תתחילו לספור.
מה שאמור להציל את ערמת האשפה הזו היא הכריזמה של שני הכוכבים האהובים והכימיה ביניהם. אם לא הייתי יודעת יותר טוב, לא הייתי מאמינה ששני השחקנים הכבויים והבינוניים שמופיעים כאן הם מהאנשים הקולים ביותר על הפלנטה. כשג'ניפר לורנס לא עושה ג'וגינג, שוחה או זוחלת בפתיינות על השולחן, היא בוכה או צורחת במלאכותיות. כריס פראט מתבזבז לחלוטין בתפקיד שיש בו בקושי קמצוץ של הומור. לא הייתי מגזימה ואומרת שכנראה הוא פשוט לא טוב בתפקידים דרמטיים, כי התפקיד שלו כתוב כל כך רע שלקרוא לו דרמטי יהיה עלבון לדרמה.
זה מסוג הסרטים שהכל בהם נאמר מפורשות שנייה וחצי אחרי שהבנו אותם לבד ורגע לפני שיסבירו לנו אותם שוב. "התעוררתי מוקדם מדי!", מכריז ג'ים למצלמה ברגע של קאמפ מוחלט. "היא מצחיקה!", הוא מכריז בקול רם רגע אחרי שצחק מבדיחה של אורורה. "אני מגלח את הזקן", הוא אומר לדמותו האוחזת סכין גילוח במראה. וזה עוד כלום לעומת הסצנה המגוחכת שבה אורורה רואה סרטונים מהבית ומגלה את מונולוג הדודה הפולנייה שהשאירה לה חברתה הטובה ("אני החברה שלך!"). למה בעצם את צריכה להגר ולנסות לעשות משהו עם החיים שלך כשכל מה שאת צריכה זה אהבה? כלומר, "מישהו שיאהב אותך". כלומר, גבר, רצוי עם כישורים טכניים או הנדסיים. רצוי שרירי. שיהיה אנס ורוצח בשם האהבה, מה את כזו קטנונית, הוא יודע גם צורפות ואיך לשתול עצים!
תכלה שנה וקללותיה
"הנוסעים" הוא כנראה הסרט הכי גרוע של דצמבר 2016, אבל בתחרות השנתית יש לו כמה מתחרים. הנה הסרטים המביכים ביותר שראיתי בשנה החולפת (שמחה להודות שלא צפיתי ב"אליס מעבד למראה", "היום השלישי: התחדשות", "זולנדר 2" ועוד כמה זוועות קשות, אבל אני מזהירה אתכם גם מהם ליתר ביטחון).
ינואר: "גבר גבר"
סרט נסבל וכמעט חינני, אבל ממש ממש מטומטם. היתרון – אם עוצמים עיניים חזק חזק אפשר לדמיין שאנחנו רואים את וויל פארל מגיש את החדשות ולא עף מאופנוע ונתקע בתוך קיר.
פברואר: "גרימסבי"
הסרט הדוחה של השנה, כולל סצנת בוקקה של פילים וליטרלי מחרבן על הקריירה של המועמדת לאוסקר גבורי סידיבי.
מרץ: "באטמן נגד סופרמן"
מה כבר נשאר לומר על האסון הזה. גם "קונג פו פנדה 3" היה מחריד.
אפריל: "קרימינל"
סרט מטופש למדי, אבל יחסית לשאר הרשימה הזו הוא בסדר גמור.
מאי: "אקס מן: אפוקליפסה" + "אנגרי בירדס"
אובייקטיבית, "אקס מן" הוא כנראה הסרט הגרוע ביותר של 2016, אבל השני הוא הכי רע, ציני, גזעני ומזלזל בצופיו. הסצנה האיומה של השנה: מגנטו ואפוקליפס מפרקים לחתיכות את מחנה ההשמדה אושוויץ. אני רצינית.
יוני: "יום האם" + "האשליה 2"
התחרות קשה וכואבת, אבל "האגדה של טרזן" הפסיד לשני הנ"ל כי לפחות הוא גרוע בצורה שהיא קצת משעשעת. הראשון זול ומשפיל כמו להשאיר לאמא שלך מדבקת פוסט איט עם הכיתוב "יום האם שמח" ככרטיס ברכה. השני הוא עלבון לקריירות של כל המעורבים, לאינטילגנציה האנושית, לאמנות הקולנוע.
יולי: "ג'ייסון בורן"
לפעמים כשאני לא מצליחה להירדם אני מנסה להיזכר מה הייתה העלילה של הסרט הזה.
אוגוסט: "יחידת המתאבדים"
יותר משקשה לי האכזבה מ"יחידת", קשה לי המחשבה שגם "וונדר וומן" יהיה רע ושליקום הקולנועי של די.סי כבר אין סיכוי גאולה. עינוי מתמשך, ארוך מדי אבל מרגיש אפילו עוד יותר ארוך. חשד סביר כי את התסריט כתב מחולל קלישאות סרטי אקשן וגיבורים ואת הפסקול ערך כפתור השאפל באייפון של הבן דוד המעצבן שלכם.
ספטמבר: "ברידג'יט ג'ונס בייבי"
חודש קשה לאמה תומפסון, שאולי הייתה בסדר פה אבל פישלה קשות בפדיחה שהוא "לבד בברלין". אחד מסרטי ההמשך הכי מביישי-פירמה שראיתי בחיים, שביצע רצח אופי חמור בדמות הראשית שלו תוך כדי שהוא רומז שפמיניזם זה מיותר.
אוקטובר: "התופת"
אפשר לא לשמוע יותר על רוברט לנגדון ומלחמתו בפושעים אוהבי חידות? אפשר גם שפליסיטי ג'ונס תעבור מקצוע?
נובמבר: "בעלי ברית"
שמיכת טלאים עשויה ממשפטים דרמטיים מדי, מחוות ל"קזבלנקה" ואקפטים גרועים. ראיתי פסלי שעווה שמביעים יותר מבראד פיט בסרט הזה. לפחות כולם לבושים מהמם, חוץ מהאחות הלסבית התמוהה של בראד פיט שהיא בכלל דמות מסיפור אחר.
ואחד לשנה הבאה: "מופע הקולנוע של רוקי" 2016
זה אולי לא סרט קולנוע אלא עיבוד טלוויזיה חדש למחזמר ולסרט, אבל הוא כל כך גרוע שחייבים להזהיר מפניו את הציבור כמה שיותר. סרט שבו "מוזר" משמעותו "בעל שיער צבוע", סקס כולל הרמה וסיבוב באוויר של האישה ואז הנחתה על המיטה בעדינות ואוטו-טיון זה לא סתם לגיטימי, זה סטנדרט. הבמאי לא יודע מה לעזאזל הוא עושה, לוורן קוקס בתור פרנק מחליפה מבטא כל סצנה. כל השחקנים גרועים וכל הביצועים לשירים מדכאים. חוץ מאדם למברט, הוא סבבה.