יש אנשים שמוכנים לשלם כסף טוב כדי שסרט יפחיד אותם. אני לא. אימה היא לא תחושה שאני נהנית ממנה ואם כבר לפחד בקולנוע, עדיף שזה יהיה בסרט מז'אנר אחר. למה, בעצם? לפני בערך עשר שנים הסרתי את החרם העיקש שניהלתי כנגד הז'אנר והסכמתי לצפות מדי פעם בכותרים נבחרים ממנו. ראיתי סרטי זומבים, רוצחים סדרתיים, מפלצות. למדתי להתמודד בגבורה עם שפריצים של דם, עם עיוותים ושינויים גופניים מחרידים, עם ליצנים מרושעים. אפילו עבדתי על סט של כמה סרטים מהז'אנר. אז למה עדיין יש לי כזה אנטי לקונספט עצמו, ולמה סרט אימה צריך לעמוד בסטנדרט גבוה יותר מאשר סרט בכל סוגה אחרת כדי שבכלל אסכים לנסות אותו?
הרצה מהירה בראש של סרטים מפחידים שאהבתי מגלה לא מעט סרטים "בלתי מייצגים", יוצאי דופן או כאלה שמשלבים ז'אנרים נוספים: "הנוסע השמיני", "The Host", "ברבור שחור", "מסווג חריג", "Green Room" או "It Follows". הבעיה שלי היא לא עם האימה אלא עם "סרט האימה", על כל הקלישאות הממוחזרות, מהלכי העלילה השחוקים וה-Jump Scares, הגרסה הקולנועית למישהו שקופץ עליך וצועק "בו". אין לי צורך בהפחדה לשם ההפחדה ואני כנראה מפחדת יותר מטמטום ועצלות מאשר מהמפלצת מתחת למיטה. ברור לי שהפסדתי ועשיתי עוול ללא מעט סרטים סבבה עקב פחדנות. "לא לנשום" היה יכול בקלות להיות אחד מהם, כי אם לא הייתי מחויבת לצפות בו הייתי מדלגת עליו בלי היסוס.
"לא לנשום" הפך ללהיט בעיקר בזכות הטיימינג המוצלח - לא של הסרט עצמו אלא של המפיצים. הוא עלה מעט והגיע בדיוק בזמן כדי להשתלט על רשימת שוברי הקופות ולהחזיר את ההשקעה בגדול. אבל מה בעצם קורה שם? רוקי (ג'יין לוי, כוכבת הסדרה "פרברי הגיהנום") היא צעירה ענייה בדטרויט המתפוררת, שיחד עם החבר שלה וידיד מאוהב פורצת לבתים ושודדת כל מה שאפשר למכור. יום אחד מציע החבר הזדמנות מרגשת במיוחד - בית בשכונה נטושה בו מתגורר זקן עיוור ומתבודד עם ערימות של כסף מזומן. רוקי אפילו לא שוקלת לחוס על הקורבן המסכן - יש לה סיבות ראויות לרצות להימלט מהר ככל האפשר מהחור המסריח הזה. אך במהרה וכצפוי, שום דבר לא הולך לפי התוכנית. הקורבן המסכן לכאורה (סטיבן לאנג, "אוואטר") מתגלה כספק חיית אדם נוהמת ואלימה ספק פסיכופט מחושב, שמפצה על עיוורונו בחוש שמיעה מחודד ואכזריות מחודדת אפילו יותר.
הייתי רוצה להאמין שההצלחה לה הסרט זוכה איננה רק תוצאה של שיווק מדויק או אורך חיי המדף של מלך הקופות הקודם, "יחידת המתאבדים". "לא לנשום" הוא סרט מסעיר, מותח ועמוס המצאות ורעיונות, ברגעים מסוימים הוא אפילו חכם. מה שהופך אותו לאפקטיבי במיוחד הוא השימוש שהוא עושה בסאונד וכמובן הרגע הכה מתבקש שבו האורות כבים לחלוטין והגיבורים מגששים בקושי באפלה. זוהי הסצנה האחת שצופים מרוצים יספרו עליה לחבריהם, אבל היוצרים ממש לא התעצלו ופוצצו את הסיפור בהפחדות מסוגים שונים ומשונים, שלא אפרט כדי לא להרוס לאף אחד את ההפתעה. קל לדמיין את הסרט הזה כמשחק מחשב כשמפלסי וחדרי הבית הם המסכים השונים ("אחי, אני לא מצליח לעבור את השלב המסריח הזה עם המסדרון"), בכל אחד אתגרים חדשים. זה כיף, זה מותח וזה לא מעליב את האינטיליגנציה של אף אחד.
ניכר שהסרט מנסה להישמע ולהראות מקורי וחלק מהזמן זה גם מצליח לו, אבל לפעמים מפספס דווקא את התמונה המלאה, סמלית אבל גם פשוט כמשמעו - מעניין לראות בתמונה אחת את העיוור והפורצים, שעומדים במרחק קטן מאוד ממנו ומנסים לנשום הכי בשקט שאפשר. אנחנו יודעים שהשחקנים נראים מעולה כשהם מנסים לא לבכות, אבל אתם בטוחים שזה הזמן לקלוז-אפים?
החלק החלש ביותר בסרט הוא השליש האחרון שכולל יותר מדי טוויסטים ויותר מדי סופים. הטוויסט העיקרי כל כך מזעזע שאפילו הבמאי לא העז לקחת אותו עד הסוף. עדיף, כי ניצול והתענגות על הסיטואציה המזוויעה הייתה לוקחת את הסרט לכיוון אחר לחלוטין ומבטלת את הרושם החיובי שהוא הותיר עלי. הרעיון בפני עצמו מרגיש לא שייך לכל מה שקרה עד אז, מחליש את כל מה שקורה אחרי אותה סצנה ובעיני גם פוגע בדמות הנבל, אבל גם הפעם, הביצוע מפצה על הבעייתיות והרגע שאחרי מוצלח מספיק כדי להציל את המצב. חובבי הז'אנר כנראה ייהנו יותר ממני (חברים חובבי הז'אנר כבר הספיקו לדחות את תלונותיי על החלק האחרון באומרם "נו, זה בכל זאת סרט אימה"), אבל כן מצאתי ממה להתרשם, וגם לסכם סרט אימה ב"סבבה כזה, נהנתי" זה חידוש מרענן מבחינתי.
והרי החדשות. בערך
כמה דברים לא מאוד חשובים אבל כן מאוד נחמדים שקרו השבוע:
* מייקל פאסבנדר, אורח הכבוד של פסטיבל טורונטו, סיפר באירוע טרום הפסטיבל שהוא בכלל לא אוהב את הגרסה של עצמו למגנטו בטרילוגייה החדשה של "אקס מן": "זה סתם בחור שצועק". בנוסף, הוא טוען שביקש מהנהג שלו שישבור לו את היד כדי שלא יצטרך להתמודד עם האתגר שבתפקיד סטיב ג'ובס.
* קומדי סנטרל בריטניה ערכו מחדש את "הארי פוטר" בתור פתיח של סיטקום מהניינטיז:
* מסתמן - בדיסני עובדים על הסרט עם הקאסט הכי חמוד אי פעם. אווה דוברני ("סלמה") צפויה לביים את החדש לספר "קמט בזמן", ועכשיו יש דיבור שלצד אופרה ווינפרי ישחקו בו גם ריס וויתרספון ומינדי קלינג.
* יש מצב שהקומיקאי והשחקן דקס שפרד בדרך לביים סרט מצויר חדש של סקובי דו. הוא גם מאוד דומה לשאגי אבל זה לא חדש.
* סטיבן טיילר, כן, ההוא מאירוסמית', ממש רוצה להופיע בסרט השלישי של "שומרי הגלקסיה". סבבה מצידי ושיביא גם את ליב.
* "פיץ' פרפקט 3" לגמרי קורה, איכשהו, ונמצאה לו במאית חדשה במקום אליזבת בנקס שביימה את הסרט השני בסדרה. הסדרה היא על להקת אקפלה המתחרה בליגת הקולג'ים. אנה קנדריק וחברותיה כבר סיימו את הלימודים בקולג' בסרט הקודם. לא ברור.
* "מקס הזועם: כביש הזעם" מינוס ה-CGI. עדיין ואו:
תמונות קצרות
