"אסקייפ רום" הוא הניסיון השלישי של הוליווד להפוך את חדר הבריחה ממשחק חברתי חביב לסרט אימה מצליח בעל פוטנציאל להפוך לסדרת סרטים שמגלגלת מיליונים כמו "המסור" (אגב, באופן אירוני או שלא, יש גם חדרי בריחה אמיתיים בהשראת הסרט). ב-2017 יצאו שני סרטים בעלי אותו שם שניסו לעשות זאת - אך נכשלו נחרצות גם בקופות וגם בקרב המבקרים. כעת מגיע תורו של "אסקייפ רום", שיצא לאקרנים ביום חמישי האחרון ולמרות ניסיונות העבר הכושלים, מנסה גם הוא למנף את חדר הבריחה לסרט אימה. הפעם נראה ש"פעם שלישית גלידה" - ולמרות שלא מדובר בסרט גאוני או מקורי במיוחד, אסקייפ רום מסתמן כמוצר בידורי מוצלח באופן יחסי, בעל פוטנציאל להיות הספתח לסדרת סרטים מצליחה שתביא לא מעט אנשים לאולמות הקולנוע. 

העלילה מתמקדת בשישה זרים מרקעים שונים, שכל אחד מהם מקבל מעין קופסה שחורה ומסתורית. אחרי שהם מצליחים לפענח כיצד לפתוח אותה, כל אחד בדרך יצירתית משלו - הם מבינים שמדובר למעשה בהזמנה לחדר בריחה, וכל אחד מהם קיבל את ההזמנה כמתנה מאדם שהוא מכיר. כך, שישה זרים מוצאים את עצמם בחדר בריחה, ובסופו המנצח יקבל פרס כספי מכובד. אלא שמהר מאוד הם מגלים שחדר הבריחה הזה רחוק מלהיות משחק, אלא יותר מלחמת הישרדות: בשונה מחדרי בריחה רגילים, בהם המשתתפים מקבלים רמזים עבים אם לא מצליחים להגיע לפתרון לבדם - כאן הם עלולים לאבד את חייהם אם לא ימצאו את התשובה בעצמם בזמן.

לחובבי האימה, הצפייה ב"אסקייפ רום" עלולה לעורר לא מעט דז'ה וו. בעיקר כי התסריט לא מצטיין במקוריות ולוקח המון אלמנטים מסרטי אימה אחרים. העלילה היא מעין שילוב של "המסור", "יעד סופי", "קיוב" ו"הוסטל", אבל הניים דרופינג לסרטי אימה בהחלט לא נגמר כאן וניתן לראות דמיון גם לסרטים אחרים. מלבד המחסור במקוריות, בתסריט יש לא מעט פגמים; הדמויות די שטוחות, חלק מהטוויסטים צפויים ופרטים רבים מועברים באופן ישיר, ש"מאכיל בכפית" את הצופה בצורה גסה מדי.

על אף הפגמים הללו, התסריט כן מצטיין בדבר אחד: עלילה, שמצליחה להיות מותחת במיוחד, לעתים בלתי צפויה ובעיקר מהנה מהדקה הראשונה ועד האחרונה. ולמרות שפיתוח הדמויות שטחי למדי, שבלוני ודי צפוי, (כנראה לטובת העלילה המותחת שתופסת את רוב הנפח בתסריט) - עדיין איכשהו הצליחו התסריטאים להפוך לפחות חלק מהן לדמויות חביבות במידה מספקת, כדי שבבוא הזמן הצופים יתבאסו אם וכשיימצאו את מותן.

את הסרט ביים אדם רוביטל, שביסס את עצמו בשנים האחרונים ככותב ובמאי אימה מוצלח למדי, בעיקר בזכות הסרט "ההשתלטות על דבורה לוגן", שהצליח להכניס חיים חדשים לתת-הז'אנר השחוק "פאונד פוטג'". רוביטל מוכיח כאן שיש לו גם פוטנציאל להפוך לבמאי שבאמתחתו סדרת סרטים מצליחה. כאמור, הסרט לא מפסיק להיות מותח לרגע ובזכות בימוי מוצלח ועריכה מדויקת מצליח להשאיר את הצופה על קצות אצבעותיו מסצנה לסצנה.

אחד האלמנטים החזקים ב"אסקייפ רום" הוא עיצוב התפאורה, עליו אחראי אדוארד תומס ("ד"ר הו"). ניכר שהושקעה מחשבה והשקעה רבה בעיצוב כל אגף בתוך חדר הבריחה ("מבוך בריחה" יתאים יותר כאן) הסבוך הזה. החדרים מצליחים להיות מטרידים, מסתוריים ובעיקר מפתיעים, כשאחד מהם בולט בייחודיות שלו ומתגלה כפאזל מורכב במיוחד שרק ההשקעה על בנייתו ועיצובו ראויה להערכה.

אחרי הכל, נראה שההתעקשות של המפיקים בהוליווד על סרטים מבוססי חדרי בריחה השתלמה: אחרי שני ניסיונות כושלים, "אסקייפ רום" התגלה כנוסחה המנצחת - ויש לו את הפוטנציאל לעשות את מה שציפו ממנו ולהפוך לסדרת סרטים רווחית ורוויית סרטי המשך. למרות שהוא לא חף מפגמים ורחוק מלהיות מקורי או גאוני, "אסקייפ רום" הוא פשוט מותחן אימה עשוי היטב; מבדר ומותח ברמה שלא מאפשרת לאף צופה להציץ בטלפון במהלכו. יתרה מזאת, הוא גם ככל הנראה יחזיר אתכם לאולמות הקולנוע בשנים הקרובות, זאת אם יצליח לשמור על עלילה מותחת, פאזלים מורכבים ודמויות מעניינות.