רק בגלל שאתה יצרת את העבודה לא אומר שתרצה לקבל קרדיט עליה. אנחנו מכירים את זה מהספרות אבל לפעמים גם במאים, שחקנים ותסריטאים משתמשים בפסבדונים בשביל להגן על הזהות האמיתית שלהם. זה יכול להיות בגלל עבודה שהם לא גאים בה או משלל סיבות שונות כמו צניעות, אמונה, רדיפה פוליטית או סתם סטייה מהקובנציות המקובלות בשביל דאחקה אישית.
זה בדיוק המקרה של "אהבה בהפרעה" שבוים על ידי סטפן גרין. זאת אומרת, על ידי דייויד או. ראסל הקפריזי, שעזב את ההפקה וביקש מאיגוד הבמאים האמריקאיים להסיר את שמו מהקרדיטים. זו ממש לא הפעם הראשונה שאנשי קולנוע מאמצים את הפסבדונים כחומת הגנה מהזיהום ההוליוודי.
1. רודריק ג'יינס
שם אמיתי: האחים כהן
הסרט "פארגו" נכתב כ"מבוסס על סיפור אמיתי" על ידי האחים כהן, אבל לא נחתם בשמם. הם המציאו שם לתסריטאי שלא קיים, מה שהיווה בעיה כשהתסריט זכה באוסקר ולא היה מי שיעלה לקבל אותו. באולם שררה דממה, אך השקר שנועד להיכשל לא עצר ב"פארגו", הוא המשיך גם לפרס העריכה של הסרט "ארץ קשוחה". יש שראו בעניין זילזול מצד האחים שכבר זכו למעמד של אגדות, אך המניע לפשע היה בסך הכל ענווה טהורה. האחים הרגישו ששמם מופיע בקרדיטים יותר מדי, ובשביל שהמולטי-סטקינגיות שלהם לא תצרום לעין הצופה הם בחרו בפסבדונים לעורך ובאחר לתסריטאי.
1. ג'יי.טי לירוי
שם אמיתי: לורה אלברט
אוסקר ווילד כתב: "תן לאדם מסכה – והוא יגיד לך את האמת". וזה בדיוק המקרה של שם העט שהפך לאחת מפרשיות ההתחזות המוזרות שידעה ארה"ב. אמריקה כולה קראה בשקיקה את ספריו האוטוביוגרפיים של לירוי ובכתה את כאבו של הצעיר השברירי שנקלע לעולם הפשע (רשימה חלקית של מעריציו: טום ווייטס, מדונה, וינונה ריידר, דבי הארי, קלווין קליין). אפילו הבמאי גאס ואן סאנט ביקש מלירוי לכתוב את התסריט של אחד מסרטי המופת של האינדי, "אלפנט". לבסוף הוא השתמש רק בסצנה אחת מהתסריט של לירוי, אבל זה קיבל קרדיט של מפיק שותף משום שואן סאנט היה מעריץ נלהב שלו.
רק שנים אחר כך הוא נחשף כדמות בדויה של סופרת, אישה שלעולם לא נקשרה לעולם הפשע. הסיפור הביזארי הזה הפך לעלילת הסרט הדוקומנטרי "ג'יי.טי לירוי: גרסת המחברת" (בימוי: ג'ף פויירצייג) שהשתתף בפסטיבל דוקאביב.
3. אלן סמית'
שם אמיתי: כל קולנוען שלא רוצה קרדיט בעבור העבודה שלו
אם תכנסו לעמוד ה-IMBD של אלן סמית', הלסת שלכם תנשור, ומיד תרגישו שלעומתו אתם לא עושים כלום עם החיים שלכם. אך למען האמת מדובר פשוט בפסבדונים הפופולרי ביותר בהוליווד. בהרבה סדרות טלוויזיה ובסרטים נקשר שם זה, וכל אלן סמית' הוא בעצם איש מקצוע אחר, בין אם הוא במאי, תסריטאי או שחקן.
הסיפור הגדול ביותר סביב פסבדונים זה שמור דווקא לבמאי דייויד לינץ'. אומנם הסרט "חולית" נהנה מאחד התקציבים הגדולים ביותר בהיסטוריה של הוליווד, אך לאחר שקיצצו אלפי מטרים של פילם מהעותק הסופי של לינץ' ממש לפני הפצת הסרט (המפיקים פחדו מאורכה של היצירה) – בחר לינץ' להשתמש בשמו של אלן סמית'.
4. מרי אן ברנרד, סאם לורוי, פיטר אנדרוז
שם אמיתי: סטיבן סודרברג
הבמאי שחתום על סרטי קאלט כמו: "סקס שקרים ווידיאוטייפ", שלושת סרטי "אושן" ו"טארפיק", חתום, בין היתר, גם על רשימת פסבדונים לא קטנה. כל זה בגלל שנהג לשמש בחלק מסרטיו צלם, תסריטאי ואפילו עורך ראשי. בכל תפקיד הוא חותם בשם אחר, לעיתים תוך מחווה לשם של אדם קרוב אליו. שם הצלם פיטר אנדרוז למשל נבחר תוך שימוש בשמו הפרטי והאמצעי של אביו של סודרברג.
5. דונלד וצ'ארלי קאופמן
שם אמיתי: צ'ארלי קאופמן
בסרט הנפלא "אדפטיישן" מ-2003 הכותב צ'ארלי קאופמן חלק את הקרדיט לכתיבת התסריט יחד עם אחיו המומצא ששמו דונלד. כשהסרט התמודד לאוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר, עלה החשש כי אם קאופמן ינצח הוא עלול לקבל 2 גביעים, אך הוא הפסיד לתסריטאי של "הפסנתרן". בישראל, דרך אגב, נוהג התסריטאי רשף לוי לחתום עם שמו של אחיו המנוח, רגב.
6. בוב רוברסטון
שם אמיתי: סרג'ו לאונה
עם צאת "בעבור חופן דולרים" החליט הבמאי סרג'ו לאונה לחתום על הסרט עם פסבדונים אמריקאי, מהחשש שהקהל האמריקאי לא יקבל מערבון שנוצר באיטליה. למרבה השמחה הסרט הפך ללהיט ענק והניח את הבסיס למה שנקרא "מערבון ספגטי". מיד לאחר ההצלחה המפתיעה חזר לאונה לשמו המקורי.
7. איאן מקלהן האנטר / רוברט ריץ'
שם אמיתי: דלטון טרמבו
ב-1947, ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקאית הפיצה את הרשימה השחורה של הוליווד. הסופר והמחזאי המפורסם דלטון טרמבו, שעסק באותה עת בכתיבת תסריטים, מצא עצמו מואשם בתמיכה בקומוניזם ונודה מהוליווד. אך טרמבו, שגילה את התשוקה לכתיבה התסריטאית, לא חדל במלאכתו על אף המחסומים שהוצבו מולו. בעזרת שמות בדויים הוא המשיך לכתוב ואפילו זכה בפרסים מהאקדמיה. ב-1992 הוכתר לראשונה כזוכה באותם הפרסים בשמו האמיתי, ולראשונה יצירתו נקשרה אליו ולא לפבסדונים הבדויים.