Enough Said
לפני שהפך להיות התפקיד הראשי האחרון של ג'יימס גנדולפיני המנוח, היה Enough Said הסרט הבא של ניקול הולופסנר - במאית שמסרטיה יש מעט מדי, ובמקרה הזה גם מאוחר מדי. מ"חברות וחתולים" דרך "ממש מושלמות" ועד סרטה הנוכחי, הסרטים של הולופסנר (פרט לכך ששמותיהם סובלים מתרגום שלא עושה עמם חסד, לתשומת לב המפיצים) מתבגרים ביחד איתה וביחד עם הצופים שלה. Enough Said הוא המשך טבעי בשורת הפרויקטים של הולופסנר, והוא גם היצירה השלמה ביותר שלה.
ג'וליה לואי-דרייפוס מגלמת את אווה, מעסה גרושה שבתה עומדת לעזוב את הבית לטובת לימודים בקולג'. ערב אחד היא פוגשת במריאן (קת'רין קינר, השחקנית הקבועה של הולופסנר), שהופכת להיות לקוחה חדשה ובהמשך גם חברה, ובאלברט (גנדולפיני), איתו היא מפתחת זוגיות מפתיעה. עד מהרה מתברר שהשניים היו משואים בעבר, אבל אם אתם מצפים לקומדיה של טעויות שהמצב כזה מספק, לא תמצאו אותה כאן. יש קומדיה, יש טעויות, אבל יש גם לב גדול והמון חמלה וגנדולפיני אחד שאי אפשר שלא לרצות לחבק. "לעולם לא אשכח אותו", סיפרה לואי-דרייפוס על העבודה עם גנדולפיני. "לא אגזים אם אומר שהוא אחד מגדולי השחקנים האמריקניים, לעבוד איתו היה פשוט חלום". דברים של לואי-דרייפוס ניחנים היטב על המסך, והתוצאה היא סרט מצחיק ושובה לב.
All the Wrong Reasons – הסרט האחרון של קורי מונטית' מרגיש כמו החמצה
שני סרטים בהשתתפותו של קורי מונטית' עשו את הבכורה שלהם בפסטיבל טורונטו, ומי שקיבל את מירב תשומת הלב היה All the Wrong Reasons הקנדי בבימויה של ג'יה מילאני, שגם זכה בפרס הראשון במסגרת "דיסקברי" בה השתתף, המיועדת לבמאים בראשית דרכם (באותה מסגרת השתתף גם יובל אדלר עם "בית לחם" שלו). מונטית', יליד קנדה שהלך הקיץ לעולמו, מגלם תפקיד שונה לחלוטין מזה של פין האדסון ב"גלי": ג'יימס אשר הוא מנהל חנות כל בו שנשוי לאשה הסובלת מתסמונת פוסט טראומטית ומתקשה לייצר אינטימיות, ומנסה לקדם את הקריירה בזמן שהמשפחה שלו מתפרקת.
משונה לצפות במונטית' משחק דמות בת גילו, והמעבר מבוגר תיכון טרי לאיש משפחה, כמעט, לא עובר חלק כל כך. הבוסריות של הסרט מורגשת היטב בכל אספקט של העשייה, החל מהתסריט, דרך בחירות הבימוי וכלה במשחק, כאמור, גם של מונטית' עצמו. יחד עם זאת, אי אפשר שלא לחוש בניצוצות של כישרון מכל העוסקים במלאכה ולהצר על כך שמונטית' לא ימשיך ויתפתח כשחקן. מי שכן שווה לשים לב אליו הוא קווין זיגרס ("טרנסאמריקה"), גם הוא שחקן קנדי עם היסטוריה של אלכוהוליזם, שמצליח להתבלט בקרב קאסט שברובו עדיין מנסה.
אוגוסט: מחוז אוסייג' – כשמריל וג'וליה נפגשו
כאחד הסרטים העמוסים ביותר בכוכבים בפסטיבל, "אוגוסט: מחוז אוסייג'" משך אליו באופן טבעי המון תשומת לב. ועכשיו, אחרי הקרנת הבכורה שלו, מסתמן גם הוא כאחד המועמדים המרכזיים בטקס פרסי האוסקר. הסרט, אשר מבוסס על מחזה זוכה הפוליצר מאת טרייסי לטס, אוסף אליו את בני משפחת ווטסון אשר מתכנסים בבית ההורים לאחר טרגדיה משפחתית. ביחד איתם מגיעה גם הדרמה והסודות שנחשפים ביחד איתה.
את האנסמבל המכובד מובילות מריל סטריפ וג'וליה רוברטס, ולצידן יואן מקגרגור, ג'ולייט לואיס, בנדיקט קמברבאץ' ואחרים, ועל הקאסט מנצח הבמאי ג'ון וולס ("קומפני מן"). סטריפ אמנם נעדרה מהפסטיבל, אבל זה לא מנע מההופעה שלה לחולל באזז סביב אוסקר אפשרי. גם שמה של רוברטס נזרק לקופת השמות, ולא לחינם היא משכה את רוב תשומת הלב במסיבת העיתונאים של הסרט. "זו היתה חווית המשחק הטובה ביותר שהתנסיתי בה", סיפרה, "מעולם לא עבדתי קשה כל כך, וילדתי שלושה ילדים".
"אוגוסט" הוקרן בפסטיבל כשהוא נמצא בלבו של עימות בין וולס לבין חברת ההפקות של האחים ויינסטין. לדברי הבמאי, הגרסה שהוקרנה בפסטיבל (ושעליה סיים לעבוד שלושה ימים קודם לכן, לטענתו) לא בהכרח תהיה הגרסה שתצא לאקרנים. הויכוח הוא סביב סיום הסרט, כשכל אחד מהצדדים מושך לכיוון אחר: עבור וולס זו הנאמנות למחזה, הויינסטינים רוצים אוסקר. אין הרבה אנשים בהוליווד שיצאו מנצחים מול הארווי ויינסטין, אבל מי שבטוח לא יפסיד מהעימות המתוקשר הוא הסרט עצמו.
מה עשתה מורן אטיאס על השטיח האדום? טורונטו 2013