עם כמות בלתי נגמרת של סיפורים, זכיות בפרסים בפסטיבלים ברחבי העולם, מועמדויות לאוסקר ("5 מצלמות שבורות" ו"שומרי הסף"), אפשר בהחלט להתייחס לישראל כמעצמת קולנוע דוקומנטרי. רק השנה זכה הסרט "הנסיך הירוק" - שביים נדב שירמן ומגולל את סיפורו של אחד ממרגליו הבכירים של השב"כ – בפרס חביב הקהל של פסטיבל "סאנדנס". הסרט הזה הוא רק אחד מתוך מבחר עצום של סרטים דוקומנטריים, מישראל ומרחבי העולם, שיוצגו בפסטיבל "דוקאביב" (8.5 – 17.5), המתקיים השנה בפעם ה-16. אורח הפסטיבל יהיה הבמאי מישל גונדרי ("שמש נצחית בראש צלול"), שיגיע להציג בהקרנת בכורה את סרטו החדש.
"אם הייתי ממונה על נשמתו של סטודנט שסיים לימודי קולנוע בישראל, הייתי ממליץ לו ליצור קולנוע דוקומנטרי. אם הייתי היועץ הכלכלי שלו, הייתי מייעץ לו לחשוב על כך פעמיים", אומר סיני אבט, המנהל האמנותי של הפסטיבל, ימים ספורים לפני פתיחתו.
אבל אנחנו מעצמת דוקו...
"הסרטים הישראלים אכן זוכים לבולטות מאד גדולה, עובדה שניכרת היטב בכל פורום בינלאומי ובכל פסטיבל בשנים האחרונות. יש גם תקציבים לדוקומנטרי בקרנות הקולנוע השונות או בערוצים יס דוקו, ערוץ 8, וערוץ 1, אבל למרות זאת הפרנסה מיצירת קולנוע דוקומנטרי אינה קלה. הבחירה בקולנוע הזה היא לא בחירה שצריך ללכת עליה בגלל כסף. יש דרכים יותר קלות לעשות כסף מקולנוע בישראל, ודי קשה להתפרנס מדוקומנטרי".
איזה סרטים ישראלים זוכים לבולטות בעולם?
"יש נוכחות מאד בולטת לסרטים שעוסקים במצב הפוליטי בארץ, וכמובן שהעולם מתעניין בסכסוך הישראלי-פלסטיני, אבל ישנם מקרים אחרים, כמו למשל הסרט 'גוגל בייבי'. גם סרטים על השואה זוכים להתעניינות רבה. יש בישראל הרבה מאד סיפורים, וההצטרפות של כמה קונפליקטים מסוגים שונים - פוליטיים, היסטוריים ודתיים - למקום קטן אחד, היא שמעניינת את העולם".
בתחרות הבינלאומית ישתתפו 11 סרטים, בהם "הכיכר" של הבמאית ג'יהאן נוג'אים, המביאה את סיפורם של צעירי כיכר תחריר במצרים. הסרט צולם מנקודת מבטם של המפגינים, ומנסה להבין ביחד איתם מי גנב להם את המהפכה. סרט מסקרן נוסף שישתתף בתחרות הוא "על האלימות", קו-פרודוקציה מרשימה של הבמאי גוראן הוגו אולסון המספרת על תהליך השחרור האיטי, הכואב והעקוב מדם של אפריקה, לצד לידתה של אירופה הכובשת והנצלנית. הסרט מביא קטעי ארכיון נדירים שטרם הוצגו ממדינות כגון אנגולה, רודזיה, ליבריה, טנזניה ומוזמביק, הממחישים את ההתנשאות הלבנה, את האופן שבו נתפסו הילידים כחסרי ערכים או מוסר ואת האלימות המאורגנת של הכובשים.
מעבר לפסטיבל השנתי, דוקאביב היא עמותה הפועלת במשך כל השנה ומפיקה אירועים כגון פסטיבל "דוקאביב גליל" במעלות-תרשיחא, שיתקיים בנובמבר בפעם השישית, או פסטיבל "דוקאביב נגב", שיתקיים השנה בפעם הראשונה באופקים.
איך מגיעים לזה?
"אנחנו מקיימים הקרנות סרטים במשך כל השנה, בהמון מקומות בארץ, מכפר בלום שבצפון ועד אופקים שבדרום. מביאים סרטים לבתי ספר, ומקיימים סדנאות יצירה לתלמידים, גם בפנימיות. הסרטים מוקרנים פעמים רבות בחוץ, בחינם, ומגיעים לקהלים שלא היו נחשפים אליהם בשום דרך אחרת. הרבה פעמים מגיעים להקרנות גם היוצרים, ומתקיים מפגש ביניהם לבין הקהל. המפגש הזה הוא מפגש משנה מציאות גם עבור היוצר, שעובר שינוי בעצם המפגש עם הקהל והחשיפה לתגובותיו, וגם עבור הקהל, שנחשף למציאות המוצגת בסרט אותה. הקולנוע הדוקומנטרי הוא אמנות שיש בה יסוד חברתי חזק, ומדובר בקולנוע היוצר השפעה על המציאות, בעצם חשיפתה. זוהי אמנות אלטרנטיבית, שחשוב שתזכה לחשיפה רחבה ככל האפשר".
כמות הקהל בפסטיבל דוקאביב בתל אביב הוכפלה בחמש השנים האחרונות ועמדה בשנה שעברה על 35 אלף צופים. גם פסטיבל "דוקאביב גליל", שהחל כפסטיבל בן יומיים בו נכחו בעיקר אנשי הצוות של הסרטים שהוצגו, התרחב מאד והגיע לכ-5,000 צופים בשנה שעברה. בפסטיבל הוצגו סרטים בהקרנת בכורה והוא מעודד יצירה מקומית של קולנוע דוקומנטרי גלילי.
אבט מצטרף לבדור ומספר כי "הפסטיבל בת"א הוא אומנם גדול ומסעיר, אבל קורים המון רגעים מרגשים במקומות אחרים, בהם הכול יותר בתולי ואנחנו מרגישים שקורה לקהל שמגיע שינוי משמעותי. במעלות, למשל, הייתה הקרנה של סרטים שצולמו בעיר. חלק עצום מהעיר הגיע, וזה היה קולנוע קהילתי במלוא מובן המילה. כולם שוחחו עם כולם, תחת חסותו של הקולנוע הדוקומנטרי".
המלצות שלכם לפסטיבל הקרוב?
"לא אמליץ על סרט ספציפי, אלא דווקא על אירועים", אומרת בדור. "כל שנה מתקיימות במסגרת הפסטיבל הקרנות חוצות פתוחות לקהל בכיכר הבימה ובנמל תל אביב. השנה הרחבנו את הקרנות החוצות לדרום העיר, והן יתקיימו גם בבר קיימא בפלורנטין, במרכז היהודי-ערבי בשכונת עג'מי ביפו ובגינת לוינסקי. אנו עושים זאת כחלק מהחזון להרחבת החשיפה והבאת הקולנוע הדוקומנטרי לקהלים רבים ומגוונים ככל האפשר".
"יש השנה גם סרטי מוזיקה נהדרים, שאחד מהם הוא 'סופרמענטש' של מייק מאיירס המוכר מ'אוסטין פאאורס' ו'עולמו של ווין', המספר על סוכן האמנים שפ גורדון, שהיה סוכנם של ג'ימי הנדריקס, ג'ניס ג'ופלין, להקת פינק פלויד ורבים אחרים. גורדון הוא דמות ססגונית ביותר, והסרט עשוי נהדר. סרט ישראלי מומלץ הוא 'כשרון לארץ ישראל' של יעל קיפר ורונן זרצקי, המביא פורטרט מקסים ושובה לב על עזריה אלון ז"ל, איש הטבע זוכה פרס ישראל, שנפטר בינואר השנה".
פרטים נוספים על דוקאביב, תוכניית הסרטים המלאה ורכישת כרטיסים - באתר הפסטיבל.