תחזיקו חזק צופי "ארץ נהדרת": אלן דלון הוא שחקן קולנוע בן 78. כמו הרבה דברים שחושבים שהם משהו, גם הוא הגיע מפריז. ואם לתמצת לרגע את הרזומה: הוא בא ממשפחה הרוסה, נשר מהלימודים, הצטרף לצבא, נכנס לכלא ובשלהי שנות ה-50, כשבילה את זמנו בין עבודות סבלות למלצרות, התגלה במקרה כשליווה חברה שחקנית לפסטיבל קאן.
הקטע שעבד פחות טוב בחיים האמיתיים הסתבר כשטיק לא רע בכלל לקולנוע. דלון הפך בתחילת שנות ה-60 את דמות הצעיר הבועט במוסכמות לכרטיס הביקור שלו, סוג של ג'יימס דין עם ניחוח של בריוש. משם הדרך לדרמות רומנטיות ותפקידי דון ז'ואן קלאסיים הייתה קלה. בין היתר כיכב ב"ירח סגול" של רנה קלמנט, וב"רוקו ואחיו" ,שני סרטים שהפכו אותו מפורסם גם מעבר לים.
אבל דלון לא הסתפק רק בקריירה של כוכב קולנוע. הרבה לפני שפליטי ריאליטי הפכו גם לדוגמנים, זמרים ומפיעים, שיתף דלון פעולה עם הזמרת דלידה ב-1973 בשיר "פארולה, פארולה" (מילים חלולות בתרגום חופשי), שנחשב גם היום לאחת הקלאסיקות הגדולות של שנות ה-70. זה היה גם השיר היחיד שדלון הקליט בימי חייו. לא מיותר לציין שבזכות כל אלה הפך דלון למודל המושלם של חתיך העל הקלאסי. זה שכל אישה רוצה להיות איתו וכל גבר רוצה לשבת איתו על קוניאק משובח.
הנשים, הכסף הגדול וההצלחה הבינלאומית החלו לדעוך במהלך שנות ה-80, אבל דלון המשיך לככב בכמעט 20 סרטים נוספים עד שהודיע על פרישתו מהמסך הגדול ב-1997. מאז ההודעה הזאת, אגב, הספיק לצלם עוד חמישה סרטים (האחרון שבהם השנה), מה שמעיד שהוא כנראה לא באמת מוכן לעזוב את הבמה כל כך מהר. בתור פלייבוי מזדקן עם תדמית של נער זהב מותר לו לחשוב את עצמו. הוא הרי אלן דלון.