זכייה בתואר "הסרט הגרוע בכל הזמנים" היא הישג מרשים בהרבה מכיבוש צמרת ה"טופ 250" של האתר iMDB, או אפילו של דירוג הסרטים הטובים ביותר של המכון הבריטי לקולנוע. הסיבה לכך פשוטה: יש הרבה יותר מתחרים. מה שמבדיל סרטים גרועים באמת מכאלו שניקרתם מולם בעת זפזופ אקראי לערוץ הולמרק ושכחתם מקיומם בשנייה שהסתיימו, הוא שילוב קסום של חוסר מודעות, פער בלתי ניתן לגישור בין כוונות היוצר לתוצאה הסופית, וכמובן משחק מזעזע ותסריט מגוחך. כל אלו נמצאים בכמויות נכבדות ב"החדר", אבל המרכיב הסודי שמייחד אותו מכל שאר האסונות הקולנועיים הוא האדם שעומד מאחוריו, טומי וויסו - שהפיק, כתב, ביים וגם מככב בו.
השאלה הראשונה שעולה בצפייה ב"החדר", היא: "מה לעזאזל קורה כאן?". על פניו, מדובר בעלילה סטנדרטית של מלודרמה טיפוסית: ג'וני (בגילומו של וויסו) וליסה הם זוג מאורס באושר, אך סדקים נפערים במערכת היחסים כשליסה פוצחת ברומן עם מארק, חברו הטוב של ג'וני. השאלות ממשיכות לצוץ: למה משחקים ג'וני והחבורה פוטבול כשהם לבושים בטוקסידו? רגע, למה בכלל הם לובשים טוקסידו? מי זה דני ומה לא בסדר איתו? מה לכל הרוחות יוצא מהצוואר של ליסה? ולמה זה נמצא רק בסצנה אחת? אין טעם לחפש תשובות לכל אלו, כי לא תמצאו. דמויות משנה באות והולכות ללא כל סיבה, ועלילות המשנה הן פצצות דרמטיות כמו סרטן השד או איומים באקדח על ידי סוחר סמים המוטלות באגביות אך לא טורחות להיפתר. אלו, ביחד עם המשחק המוגזם של כל הקאסט, של וויסו במיוחד, ושורות דיאלוג מטופשות להחריד, הופכים את הצפייה ב"החדר" לחוויה ייחודית ובעיקר קורעת מצחוק.
במקור זה היה אפילו יותר גרוע
"החדר" התגלה לא הרבה לאחר יציאתו, ביוני 2003. הוא הוקרן אז בשני בתי קולנוע בלוס אנג'לס, כשבמקום מערך הפצה ויחסי ציבור, נעזר וויסו בשלט חוצות עצום שהוצב במיקום אטרקטיבי בהוליווד. סקרנותם של עוברי האורח עשתה אט אט את שלה, ואל ההקרנות הבודדות של "החדר" החלו מגיעים יותר ויותר אנשים. עד מהרה ביסס לעצמו הסרט קהל מעריצים אדוק, שנשבה בקסמי היצירה המשונה, חזר לראות אותה שוב ושוב וגם הביא חברים. משם, הדרך למעמד של סרט פולחן הייתה קצרה.
וויסו, כמצופה ממי שהוא כנראה איש עסקים די ממולח, הבין את הפוטנציאל הגלום בסרט והחל לשווק אותו כקומדיה שחורה בהקרנות חצות חודשיות. ההקרנות, מיותר לציין, הפכו לאירועים צבעוניים ומלאים עד אפס מקום. כשהם מחופשים לדמויות מהסרט ומצוידים בכמויות של כפיות חד פעמיות (אותן ישליכו לעבר המסך בכל פעם שתופיע תמונה ממוסגרת של כפית - וזה קורה הרבה), פוקדים המעריצים אחת לחודש את אולמות הקולנוע. התופעה התרחבה עם השנים, וכיום ערים רבות בצפון אמריקה מתהדרות באירועי "החדר" על בסיס קבוע.
את ההקרנות האלו מלווים לא אחת וויסו וצוות השחקנים. כמי שלא ממש עבדו מאז, אין להם הרבה ברירות אלא לסחוט עד תום את הלימון שהוא "החדר". כמו כוכב רוק בסיבוב הופעות, עולה וויסו על הבמה לקול תשואות המעריצים. הוא מתייצב לסשן שאלות ותשובות, אך לא מוסר יותר מדי מידע על הפקת הסרט. בראיונות מאוחרים יותר סיפרו וויסו וגרג ססטרו (המגלם את מארק) שהצוות הטכני וגם כמה מן השחקנים הוחלפו במהלך הצילומים, ושחלקים שלמים מהסרט הושמטו בעריכה. כן, מסתבר שבמקור זה היה הרבה יותר גרוע.
"האזרח קיין" של הזוועות
המסתורין שאופף את דמותו של וויסו תרם לא מעט להצלחתו של "החדר": את הופעותיו הפומביות יערוך תמיד כשלעיניו משקפי שמש כהות, והוא מקפיד לשמור על ערפול תמידי גם בשאלות הנוגעות לעברו. וויסו טוען כי הוא מניו אורלינס (למרות שהמבטא יעיד אחרת), וגם את מקורות התקצוב של "החדר", שעלה כשישה מיליון דולר, הוא לא ממהר לחשוף. את הכסף סיפר פעם שהרוויח מייבוא מעילי עור מקוריאה, אך מיהר מיד להבהיר כי הוא אמן ואינו מעוניין לדבר על כסף. וויסו יודע שהנלעגות של אישיותו האקסצנטרית היא אחד המפתחות בתופעה שהיא "החדר", והוא ימשיך לתחזק אותה ככל שיוכל.
למרות ממדי ההצלחה, שמתרחבים משנה לשנה, "החדר" נתפס עדיין כבדיחה פרטית של של קומץ יודעי דבר. קהילת הקומדיה ההוליוודית כבר אימצה אותו לחיקה, ועל מעריציו נמנים פול ראד, ג'ונה היל וקריסטן בל. וויסו התארח בתכניות קומיות שונות, וגם הקומיקאי פאטון אוסוולט הקדיש ל"החדר" סגמנט שלם ב- DVD משנת 2009 (כולל הופעת אורח של ג'ון האם!). חוקרי תרבות וקולנוע נהנים לנתח את הסרט, שהוא מופת קולנועי פשוט בגלל שיש בו כל כך הרבה דברים לא נכונים. "זה אחד הסרטים החשובים של העשור האחרון", מסר ל"אנטרטיינמנט וויקלי" רוס מורין, מרצה לקולנוע מאוניברסיטת סט. קלאוד במינסוטה. "זה 'האזרח קיין' של הסרטים הגרועים". את החותמת הסופית על היותו נסיך הנישה קיבל וויסו בחודש מאי האחרון, כשכיכב בפרסומת לרשת האופנה ההיפסטרית "אורבן אאוטפיטרז". בתקשורת המיינסטרים, לעומת זאת, ממשיכים להתעלם מיצירתו של ותופעות הפולחן המתלוות לה. אבל גם זה חלק מסוד הקסם: תחושת השייכות לקבוצה מיוחדת שרק מעטים מכירים.
ארגנו לעצמכם מסיבת צפייה
פרט לכמויות מסחריות של כפיות חד פעמיות, ישנם עוד כמה דברים שיהפכו את הצפייה שלכם ב"החדר" לחוויה עוד יותר כיפית ממה שהיא במקור:
תחפושות: כדי להתלבש כמו ליסה, מומלץ להצטייד בשמלת ערב אדומה, ו/או לקשור עניבה על המצח. בשביל ג'וני ניתן להסתפק בפאה ארוכה ומבטא מזרח אירופאי.
דעו את החומר: ל"החדר" כמה ציטוטים איקוניים, המוכר בהם הוא
"!You're tearing me apart, Lisa". כשהסצנה מגיעה, דקלמו את המשפטים עם השחקנים. אתם בוודאי לא תהיו היחידים.
פסקול: סצנות הסקס המביכות מתהדרות בפסקול מביך לא פחות, ויש שאומרים שהוא אף קופץ במהלך הסרט. הצטרפו בשירה ומחיאות כפיים, מביך יותר כבר לא יהיה.
האהאהא: הצחוק של ג'וני. כל כך מדבק, שאתם עשויים למצוא את עצמכם בבית חולים ברחוב גררו.
או, היי: ברכת השלום הנפוצה בסרט, ומשחק שתייה פוטנציאלי.
אל תתביישו לשאול: למרות שהם נותרות ללא תשובות, אין שום סיבה לא לזרוק לחלל האוויר את השאלות שצוינו בתחילת הכתבה, ועוד רבות אחרות. אם טומי לא היה רוצה שנשאל, הוא היה פותר אותן בעצמו.