יש סרטים שגניזה עושה להם רק טוב. "ראיון סוף" של סת' רוגן ואוון גולדברג, שהפצתו בבתי הקולנוע ב-2014 צומצמה ב-90 אחוזים בעקבות איומים צפון-קוריאניים ומתקפת ההאקרים על אולפני סוני, זכה כך ליחסי ציבור מטורפים, הפך לסנסציה ברשת, וניצל משקיעה אל תהומות הנשייה כפי שהיה ראוי לו.
המקרה של "סוד גלוי" הפוך בתכלית. הדוקומנטרי של איימי ברג נתקל בקשיי הפצה מפני שלא נמצא מפיץ אמיץ מספיק להקרין אותו, ודן סרט רלוונטי, חשוב ונפיץ לגורל זניח. הסרט, שחוקר את תופעת הניצול המיני של ילדים בתעשיית הקולנוע ההוליוודית, הושלם כבר ב-2014, אבל הוקרן בפסטיבל קאן רק השנה וזכה בארה"ב להפצה מצומצמת מאוד ב-20 ערים בלבד. מצד שני, אולי זה לא מאוד מפתיע בהתחשב בעובדה שהסלוגן של "סוד גלוי" הוא "הסרט שהוליווד לא רוצה שתראו", ושהמפיק שלו אמר: "פנינו לכולם וכולן בכל החברות הגדולות וקיבלנו רק סירובים".
הסרט מציג את עדויותיהם של חמישה גברים צעירים שטוענים שנוצלו מינית כילדים-שחקנים שמנסים לעשות את דרכם בתעשיית הקולנוע ההוליוודית של שנות ה-90. חלק מהעבריינים שפגעו בהם נשלחו לכלא, רק כדי להשתחרר ולחזור למקומם הקודם בתעשייה. בריאן פק, למשל, אחד מעברייני המין המוזכרים בסרט, היה שחקן ומאמן דיאלוגים בכמה וכמה תכניות טלוויזיה לילדים לפני שנעצר ב-2003 באשמת קיום יחסי מין עם אחד מהילדים שאימן. הוא הורשע בקיום מין אוראלי עם קטין ובביצוע מעשים מגונים בילד בן 14 או 15. אחרי שריצה את תקופת מאסרו, הוא חוזר להוליווד והשתלב שוב בתעשייה בתפקידיו הקודמים.
דוגמה נוספת היא הסגרתו העצמית של עבריין המין המורשע ג'ייסון ג'יימס מרפי, שלאחר שחרורו מהכלא עבד על סטים של סרטים כמו "סופר 8" ועזר ללהק ילדים לסרטים. מרפי הסגיר עצמו לרשויות בעקבות חשד להפרת תנאי שחרורו. "הוליווד היא עיר קטנה ומבודדת, וגם אם 99.9% מהאנשים בה לא עשו שום דבר כזה, רובם מכירים מישהו שכן עשה", אמר מפיק הסרט מת'יו ולנטיינס. "הוליווד צריכה להוקיע מהתעשייה את הפדופילים המורשעים". אבל בעיר שבנויה כולה על יחסים בין-אישיים, הדיבור על הנושא הזה "לא שווה את הפגיעה ביחסים העסקיים. זאת הסיבה שקוראים לסרט 'סוד גלוי'".
גם הקורבנות לא תמיד ששים להיחשף, מסיבות שונות, החל מטראומה ועד חשש לפגיעה בעתידם האישי והמקצועי. בחודש שעבר הנושא עלה שוב לכותרות בזכות התבטאות של השחקן אלייז'ה ווד ("שר הטבעות", "ההוביט") בראיון לעיתון הסאנדיי טיימס הבריטי: "הכול מאורגן. יש הרבה נבלות בתעשייה הזו שדואגות רק לאינטרסים שלהן. האמת הנסתרת אפלה מאוד. הקורבנות לא יכולים לזעוק כמו המתעללים שלהם. אם אתה תמים, יש לך מעט מאוד כוח וידע על העולם, ואתה רק רוצה להצליח. הם נמעכים והנזק שנגרם להם הוא בלתי הפיך". לדבריו של ווד, שלא נפל קורבן להתעללות מינית, העובדה שאמו דאגה ללוות אותו בכל שלב בקריירה שלו כילד ודאגה יותר להתפתחותו כאדם ולא לקריירה שלו, הצילה אותו מאותם בעלי כוח שהיו כמו "טפילים שעטו על הטרף שלהם": "אף פעם לא הלכתי למסיבות שהיה ידוע שדברים כאלה מתרחשים בהן, אבל בתעשייה המוזרה הזו יש כל כך הרבה אפיקי פיתוי".
דבריו של ווד סיפקו מומנטום מצוין לשחקן האמריקאי קורי פלדמן, שכילד בנה קריירה בהוליווד עם תפקידים ראשיים בסרטים כמו "הגוניס" ו"אני והחבר'ה", להיחשף כמי שכן עבר התעללות כילד - ולחשוף קורבן נוסף יחד איתו. הקורבן הנוסף הוא חברו הקרוב לשעבר קורי היים, שכיכב בשנות השמונים בסרטים כמו "קליע הכסף" ו"נשיכות קטנות", והלך לעולמו ב-2010 לאחר שנים של היאבקות ממושכת עם התמכרות לסמים ולאלכוהול, כשהוא בן 38 בלבד.
פלדמן לא היסס להטיל את אשמת מותו של היים על הגברים שהתעללו בו כילד: "ההתעללות בו הייתה הרבה יותר ישירה מבי. אותי הטרידו מינית כמה וכמה גורמים, אבל אצל קורי זה היה אונס ממשי, שקרה כשהוא היה בן 11". הוא הוסיף: "תשאל כל מי שהיה בקבוצת הילדים שלנו באותה התקופה - הם העבירו אותנו מיד ליד. אליסון ארנגרים מ'בית קטן בערבה' אמרה בראיון ש'כולם ידעו ששני הקורי-אים הועברו מיד ליד'. זה היה משהו שכבר הפך לבדיחה". הוא מציין כי עברייני המין היו בעיקר עיתונאים וצלמים ופחות במאים ומפיקים, אבל גם מדגיש כי כולם ידעו את זה, ולא עשו כלום.
על פרקטיקת פיתוי הילדים אמר כי הקורבנות הם בדרך כלל בני 10 עד 16, וכי עברות המין מתבצעות בטקסי פרסים, במסיבות פרטיות ואפילו בטקסי צדקה. בספרו משנת 2013 "Coreyography", המתאר את מאבקו שלו ושל חברו קורי היים בסמים, כתב כי היים קיים יחסי מין עם גברים מבוגרים על סט הסרט "The Lost Boys" (שיצא ב-1987, כשהיים היה בן 16) "גבר מבוגר שכנע אותו שזה נורמלי לחלוטין שגברים מבוגרים ונערים צעירים בתעשייה מנהלים מערכות יחסים מיניות, שזה משהו ש'בנים עושים'. אז בהפסקת הצהריים הם הלכו לאזור מבודד והיים, בתמימותו, נתן לגבר לבצע בו מעשה סדום".
המזור שמצא פלדמן מהזוועות שנאלץ להתמודד איתן כילד היה, למרבה הפלא, בזרועותיו של לא אחר ממייקל ג'קסון. סטיבן ספילברג הכיר בין השניים. "העולם של מייקל ג'קסון, מוזר ככל שזה יישמע, הפך להיות המקום הבטוח שלי", סיפר פלדמן. "הוא החזיר אותי לתמימותי. כשהייתי איתו הרגשתי בן 10 שוב". הוא הדגיש כי ג'קסון מעולם לא הטריד אותו מינית.
אולם גם פלדמן, עם כל פתיחותו בנושא, מסרב לציין שמות ספציפיים של עברייני מין בתעשייה. בהתייחס לאנס של קורי היים אמר רק: "האדם הזה משתמש באיומים כדי לדאוג שאנשים יסגרו את הפה". כשנשאל על כך, אמר: "אני לא יכול לציין שמות. אנשים מתוסכלים, כועסים, הם רוצים לדעת איך זה קורה, הם רוצים תשובות. הם פונים אליי ואומרים, 'למה שלא תהיה גבר ותציין שמות ותפסיק להתחבא ולהיות פחדן?'. אני צריך להתמודד עם זה, וזה לא קל, בטח בהתחשב בעובדה שהייתי מת לתת שמות. הייתי מת להיות הראשון שיעשה את זה. אבל קליפורניה היא מדינה נוחה מספיק לספק שורת מגבלות שימנעו ממני לעשות את זה. אם אני אלך ואציין שם של מישהו, אני אהיה זה שיסתבך בעניינים משפטיים ואני אהיה זה שייתבע". ולמרות זאת, הוא מזהיר שמשהו חייב להיעשות בנושא, כי הבעיה לא רק שלא נפתרת עם הזמן - אלא מחמירה. "הם פונים לילדים בפייסבוק ובטוויטר", אמר. "הם אומרים, 'אני מפיק גדול ואני יכול לעזור לך'".
ואכן, למרות התפיסה הרווחת שהנושא מושתק, עוד ועוד עדויות עולות על פני השטח. החל בשנת 2000, ובעיקר מאז אוקטובר 2014, יותר מ-50 נשים טענו כי השחקן האמריקאי ביל קוסבי אנס אותן בצעירותן; בחודש שעבר פורסם כי הוא יעמוד לדין בפנסילבניה באשמת שלוש עבירות של מעשה מגונה. אושיית הטלוויזיה ג'ימי סוויל מה-BBC, שבמהלך יותר מחמישים שנה של פעילות הפך לאייקון ילדים בבריטניה, הואשם אחרי מותו ב-2011 באונס ובביצוע מעשים מגונים בקרוב לאלף (!) ילדים וילדות. ב-2012 נחשף כי קווין קלאש, המפעיל של אלמו מ"רחוב סומסום", קיים יחסי מין אסורים עם בן 16, אך המאשים משך את התביעה באמירתו כי זו הייתה "מערכת יחסים בוגרת". לפני כשנתיים בריאן סינגר, במאי סרטי "אקס-מן", הואשם בניצול מיני ובקיום מעשי סדום בכפייה עם קטין ביותר מהזדמנות אחת בשנת 1999. והעדויות ממשיכות לצוף.
אז למרות גניזתו-למחצה של "סוד גלוי", נראה כי יש תקווה למצב טוב יותר. כל עוד הקורבנות ימשיכו לאזור אומץ ולהיחשף, חומת השתיקה תיסדק ותישבר, ותופעת הניצול המיני של ילדים בהוליווד, יש לקוות, תהפוך לחלום בלהות מן העבר.