נפתח בהצהרה בומבסטית - פסטיבל ירושלים הבא עלינו לטובה הוא המהדורה הכי גדולה, גדושה ומרגשת שקיבלנו מהפסטיבל מזה שנים. אם בשנים האחרונות התחלנו להרגיש את העייפות, את בעיות התקציב, את השמועות שהחלו לזרום, השנה הפסטיבל יכול לחוות התחלה של תחייה. לא שבשנים האחרונות לא ראינו בירושלים כמה סרטים מאוד טובים, אבל אין ספק שזקני הפסטיבל ידעו ימים טובים יותר. כל זה הולך להשתנות.
אורחים גדולים כמו ספייק ג׳ונס ודיוויד מאמט, רטרוספקטיבות מרגשות, תחרות ישראלית רצינית עם פייט אמיתי, תחרות קצרים מרתקת, מסגרת הפרינג'ידר לסרטים קצרים, שעושה עליה מפסטיבל חיפה היישר לירושלים, ומסגרת פנורמה עמוסה בכמה מהסרטים הכי חמים בעולם כרגע. ככה אנחנו אוהבים לראות את התכנייה שלנו. את הפסטיבל יפתח סרטו המדובר של ערן ריקליס "ערבים רוקדים", על פי תסריט של סייד קשוע. הסרט יוקרן על מסך ענק בבריכת הסולטן.
אז מה עושים מול תכנייה כל כך עמוסה ומעניינת? אפשר להיכנע. אפשר ללכת רק למי שזכה בפרסים. ואפשר לקנות כרטיסים לכל סרט שיש. האפשרות השלישית עדיפה עליי, אבל מכיוון שלאף אחד מאתנו אין זמן, הנה הסרטים הכי מדוברים ומעניינים שכדאי לכם להכיר.
הכומר
"שומר חוק", סרטו הראשון של ג׳ון מייקל מקדונה, היה אחת ההפתעות הנהדרות שהגיעו בטעות לאולמות הקולנוע בישראל בשנים האחרונות. הסרט ההוא, שהיה קומדיה שחורה אירית חצופה ומבריקה, לא הצליח להכניס את הבמאי למשבר סרט שני כמו שקרה לאחיו (מרטין מקדונה, שביים את ברוז׳ המופתי ומשם הסתבך עם סרט בינוני במיוחד בשם ״שבעה פסיכופטים״). לירושלים הוא מגיע עם ״הכומר״, רכוב על ביקורות משבחות. ג׳ון מייקל מקדונה לוקח את כוכב סרטו הראשון, ברנדון גליסון האהוב, ומכניס אותו היישר לתא הווידויים, שם הוא שומע כי אחד מאנשי הכפר בו הוא חי מתכנן להרוג אותו בתוך שבוע ימים בלבד.
טווח קצר 12
הזוכה הגדול של פסטיבל SXSW מהשנה שעברה. הפסטיבל האמריקאי מניב בשנים האחרונות כמה מהסרטים הכי מרתקים באינדי האמריקאי, וטווח קצר 12 הפך במהרה לאחד הסרטים המדוברים בז׳אנר, שסובל בשנים האחרונות גם מהרבה סרטים שמאלצים ומשעממים (לראייה - חברו לפסטיבל ״ילדה נצחית״, קומדיה אמריקאית בלתי נסבלת). אין ספק שהוא הולך למלא את האולמות שבהם הוא יוקרן, אז אם אתם אוהבים הייפ, הזדרזו. הסרט מתמקד בעובדי מרכז לנוער בסיכון, שחייהם משתנים בשל רצף אירועים שגורמים להם לבחון מחדש את התפקיד שלהם בחברה. ברי לרסון, אחת ההבטחות הגדולות של הדור החדש בתעשייה, מככבת בתפקיד הראשי.
פחם שחור, קרח דק
עוד סנסציית פסטיבלים עולמית. הפעם מדובר בזוכה בפסטיבל ברלין האחרון (פרס הסרט ופרס השחקן הטוב ביותר) שמגיע על קל של ביקורות מהללות, בצד דיווחים שחלק מהקהל מתקשה איתו ויוצא מהאולמות. כך שמדובר בכל מקרה באירוע שנוי במחלוקת שעומד לעורר הרבה הדים. סרטו השלישי של דיאו יאנן מוגדר כפילם נואר סיני מודרני. במרכז הסרט, שוטר לשעבר שיוצא לחקור סדרה של רציחות, שחלקי גופות הקורבנות שלהן נמצאים במרחקים גדולים אחד מהשני. הקרנה אחת של הסרט כבר מלאה, והקרנה שנייה בדרך, אז מומלץ למהר.
רובר + הפלישה 2
גם לחובבי המכות והאקשן שביננו יש מה לעשות בפסטיבל ירושלים. נתחיל עם רובר. דייויד מישוד פרץ לעולם הקולנוע עם סרטו הראשון ״ממלכת החיות״. עכשיו הוא חוזר עם דרמה אוסטרלית אלימה על עולם פוסט אפוקליפטי בכיכובו של גיא פירס, הרוכב במדבריות האוסטרליים במטרה להשיב את כלי הרכב שלו מכנופיה מסוכנת. איך כל זה יכול להיות רע?
לפני שנתיים הוקרן בפסטיבל ירושלים סרט האקשן ״הפשיטה״. עד היום שאריות של המוח שלי פזורות באולם של הסינמטק, אחרי הסרט המסחרר והמרהיב הזה. עכשיו מגיע סרט ההמשך ומפתיע עם ביקורות משתפכות ברחבי העולם, כשחלק מהמבקרים בקאן כינו אותו כ״הסנדק 2 של סרטי האקשן״. חתיכת טייטל מפוצץ. אבל, וזה אבל גדול, הפעם הסרט מציג גם עלילה. וככל הנראה שהיא מסובכת מאוד. אז בין כל הזיקוקים הקולנועיים נצטרך גם להקשיב לדיאלוגים.
התאומים
והנה שני כוכבי אינדי שמגיעים מסאנדנס. התאומים, שזכה בפרס התסריט בפסטיבל, מציג את ביל היידר וקריסטין וויג כאחים שהמרחק והזמן הפך אותם לזרים, ולפתע הם נאלצים להתקרב שוב האחד לשנייה. נשמע משעמם במיוחד, אבל מי שצפו בסרט מבטיחים כי הוא מפתיע ומיוחד, והטריילר שלו נראה מקסים.
בברקלי
פרדריק וייזמן הוא אחד מבמאי הדוקומנטרי המרתקים בעולם. והסרט האחרון ועטור השבחים שלו הוא עוד מסע של הקולנוען בחיפוש אחר שאלות שלא ניתן למצוא להן תשובה. הפעם, וייזמן לוקח נושא שנשמע על פניו פחות מעניין. בברקלי הוא הניסיון של הבמאי להבין כיצד הפך אוניברסיטת ברקלי לאחת החשובות והמשפיעות בעולם. בדרך וייזמן יוצא לחקור השכלה, וכיצד ניתן לעצב מוחות צעירים, ודרכם כיצד ניתן לעצב את רוח הזמן.
מתחת לעור
אחד הסרטים המדוברים בשנה האחרונה הוא של ג׳ונתן גלייזר, אחד מבמאי הקליפים האהובים של שנות ה-90 והאלפיים שהיה הבטחה קולנועית גדולה, והנה זה רק סרטו השלישי, ואולי האניגמטי מכולם (הוא גם ביים את ״לידה״ עוכר השלווה). הפעם גלייזר מגייס את סקרלט ג׳והנסון לתפקיד הכי נועז שלה, בסרט אימה מינימליסטי עד כדי מדידטיבי, שיכול לחדור לכם מתחת לעור או לחלוף לכם מעל הראש. אי אפשר לחזות מראש. בדרך, גלייזר בודק בחדות כיצד ניתן להגדיר אנושיות, ומה זה אומר להפוך לאדם. גם אם לא תתחברו לסרט המוזר והמרתק הזה, לא תוכלו להכחיש כי מדובר בחוויה יחודית עם כמה מהפריימים היפים שאמנות הקולנוע הצליחה לספק לנו השנה.
כביש קדוש
תכירו, הסרט הדקומנטרי שהצליח לשבור את חומת פסטיבל ונציה והפך לדוקו הראשון שלוקח את הפרס הגדול (אריה הזהב). ג'יאנפרנקו רוסי שוטט שנים במקומות כמו קליפורניה או מקסיקו, אבל הפעם הוא שב חזרה לאיטליה ושובה את לב האיטלקים. הסרט מתמקד בפרויקט שארך שנתיים ובמהלכו נע רוסי סביב הכביש המקיף את רומא וחקר דמויות מרתקות ומשונות אותן הוא מצא על הכביש. הביקורות מוונציה השתפכו וקבעו כי הסרט הביס את מתחריו העלילתיים בצדק.
גיבור בודד
אם דוקומנטרי הוא לא כוס התה שלכם, ואתם בכל זאת רוצים ליהנות קצת מפירות פסטיבל וונציה, גיבור בודד של ג׳יאני אמליו יכול לספק את העבודה. מדובר בקומדיה חביבה אודות האיש שעובד כמחליף: יום אחד הוא פועל בניין, יום אחד הוא טבח, ולכל מקום שהוא מגיע הוא מצליח לפזר טיפה אופטימיות. כל כך אופטימיות שגם המבקרים הצינים שביקרו בפסטיבל וונציה יצאו מהסרט הזה בלב אוהב.
מיס אלימות
עוד אורח מפסטיבל ונציה הוא הזוכה בפרס הבמאי והשחקנית - מיס אלימות. הבמאי היווני אלכסנדרוס אבראנאס מציג עוד ניסיון של הקולנוע היווני לזעזע את הבית הבורגני (זוכרים את dog tooth?) עם סיפור אודות משפחה שמנסה לטאטא מתחת לשטיח את התאבדותה של אנג׳ליקה, הבת בת ה-11.
סרטים על סרטים
בא לכם לראות סרטים שעוסקים בסרטים? פסטיבל ירושלים לא יאכזב אתכם. מהסרט על במאי הקולנוע האהוב עליי מאוד לאוס קרקס, ועד הסרט התיעודי על מבקר הקולנוע הנערץ רוג׳ר איברט שעושה שמות בימים אלה בארצות הברית. מסקרן במיוחד הוא דווקא ״קלולס למתקדמים״ - סרט שעוסק בז׳אנר סרטי הנעורים שקם לתחיה בין 95 ל-2004. מבקר הקולנוע צ׳ארלי לין מגיש ניתוח של אותו עידן בתולדות הקולנוע, כשהוא משתמש בלא פחות מ-200 סרטים.
קלאסיקות
אם חיפשתם הזדמנות לתפוס סרטים קלאסיים על המסך הגדול, הגעתם לפסטיבל הנכון. הקרנה מיוחדת של ״להיות ג׳ון מלקוביץ׳״ בנוכחות הבמאי המוערך וזוכה האוסקר הטרי, ספייק ג׳ונס (הסרט, אגב, הוקרן בפסטיבל לפני כמה שנים, כשג׳ון מלקוביץ׳ עצמו הגיע לבקר את הפסטיבל). הקרנה של ״מרד הנעורים״ של ניקולס ריי בעותק משוחזר. הקרנה של ״פריז טקסס״ של וים ואנדרס, אחד הסרטים הכי אהובים על סטודנטים לקולנוע בארץ (ובצדק). וכמובן אי אפשר בלי לציין את הרטרוספקטיבה המרגשת להייאו מיאזאקי, ככל הנראה גדול במאי יפן, וללא צל של ספק גאון קולנועי ששינה את עולם האנימציה, גם במזרח וגם במערב, עם סרטים כמו ״השכן שלי טוטורו״ ו״טירה בשמיים״.
הפסטיבל אף יינעל עם הסרט החדש והאחרון של מיאזאקי, ״הרוח עולה״, אותו מגדיר הבמאי בתור סרטו האחרון. למרבה הצער, מדובר בשירת ברבור מצערת של במאי ענק, ובסרט הכי חלש בקריירה הפורה שלו.
מה עוד?
"כלבים משוטטים" של טסאי מינג ליאנג, הבמאי הטיוואני המרתק, שביים בעבר את ״הנער״, וזכה בפרס מיוחד של חבר השופטים בפסטיבל ונציה.
מוביוס, ה״קומדיה״ החדשה של הבמאי הנערץ (משום מה) קים קי דוק. קי דוק הקוריאני הוא במאי בלתי נסבל בעיני, אבל יש אנשים שלא מוכנים לוותר על אף סרט שלו.
מים שקטים של נעמי קוואסה, המגיע אלינו הישר מהתחרות של קאן.
אויבים ממבט ראשון, הסרט שזכה במסגרת שבוע המבקרים בקאן, שהוא קומדיה רומנטית צרפתית נחמדה מאוד עם טוויסט מותח לקראת הסוף (אולי בלי השבחים והפרסים שהגיעו עם הסרט, היינו נהנים יותר. אבל הציפיות קצת הורגות את הסרט הצרפתי החביב מאוד הזה).