סרטיו של קוונטין טרנטינו זרועים באינספור אזכורים לסרטים שונים ומשונים, מחוות ברורות, השראות קולנועיות וסצנות שאולות מיצירות אחרות. בין מערבוני הספגטי, סרטי הסמוראים והבלאקספלויטיישן, הבמאי החרוץ מצא זמן לשתול קריצות ומחוות גם לסרטיו שלו עצמו. הדמויות, השמות והמוטיבים החוזרים כל כך סבוכים ועשירים עד שהמעריצים בנו תיאוריות שלמות על היקום הקולנועי של טרנטינו (Tarantinoverse), תיאוריות שטרנטינו אישר וחיזק בראיונות. בין אם מדובר בציר זמן קוהרנטי שנפרש מ"ג'אנגו ללא מעצורים", דרך "ממזרים חסרי כבוד" ועד "ספרות זולה", "להרוג את ביל" ו"רומן על אמת", או סתם בקריצות אקראיות, תמיד כיף לתפוס את הרמזים שהשאיר הבמאי התזזיתי לאורך הדרך. אז ללא הקדמות מיותרות, האזכורים והמחוות מכל סרטיו של טרנטינו, מ"כלבי אשמורת" עד "היו זמנים בהוליווד":

1. ויק וגה (מייקל מדסן), מר בלונד הפסיכופת וכורת האוזניים מ"כלבי אשמורת", חולק שם משפחה עם המחסל הרקדן מ"ספרות זולה", וינסנט וגה בגילומו של ג'ון טרבולטה (טרנטינו הסביר שהשניים הם למעשה אחים). ויק וגה קשור לדמות נוספת שנכתבה על ידי טרנטינו - הוא מספר שלקצין המבחן שלו קוראים סימור סקגנטי, שחולק שם משפחה עם ג'ק סקגנטי, הבלש המוטרף שרודף אחרי מיקי ומלורי נוקס בסרט "רוצחים מלידה" (טרנטינו כתב את הבסיס לתסריט). הסצנה הזכורה ביותר של ויק וגה היא כאמור חיתוך האוזן של השוטר, סצנה שקיבלה השראה מהסרט "ג'אנגו" המקורי (1966), שם במהלך מלחמת האזרחים חותך הגנרל המהפכן הוגו רודריגז את אוזנו של מרגל עוין, ומכריח אותו לאכול אותה. כזכור, טרנטינו בהמשך התבסס באופן רופף על "ג'אנגו" בסרטו "ג'אנגו ללא מעצורים".

ג'אנגו, 1966
ג'אנגו, 1966

2. טרנטינו מאזכר ב"כלבי אשמורת" סרט נוסף שכתב כשבאחת מסצנות הפלאשבק שואל מר וייט את ג'ו על בחורה בשם אלבמה, שזה במקרה או לא גם שמה של גיבורת "רומן על אמת" אלבמה (חכו לזה...) וייטמן, בגילומה של פטרישיה ארקט.

3. "ג'קי בראון", הסרט היחסית מינורי שטרנטינו הוציא אחרי יצירת המופת הקנונית "ספרות זולה" (שמבקרים חסרי דעת וטעם שלא נזכיר את שמם דירגו מעל "ספרות זולה"), כולל כמה התייחסויות לקודמו האגדי. החליפה השחורה עם החולצה הלבנה שג'קי בראון (פאם גריר) קונה זהה לחליפה האיקונית של מיה וואלאס (אומה תורמן). מכוניתה של ג'קי בראון היא הונדה סיוויק לבנה, בדיוק אותה המכונית בה בוצ' נוהג לפני שהוא מתנגש במרסלוס וואלאס.

4. טרנטינו כנראה התחבר למילה Repugnant (דוחה), והחליט לשים משפט כמעט זהה בפי הדמויות שמגלם סמואל ל. ג'קסון בשני הסרטים – ב"ג'קי בראון", אורדל רובי נוזף בשרדונה על המצב המוזנח של דירתה ואומר, "This is some repugnant shit".

5. ב"ספרות זולה", ג'ולס ווינפילד מתלונן במהלך ניקוי המכונית משאריות מוחו המפוצץ של  מארווין ואומר, "That's some fucked up, repugnant shit right there".

6. זאת לא השורה המשומשת היחידה שטרנטינו שם בפיו של אורדל. באחת הסצנות אורל מספר על שותף עסקי, שלפני שפגש אותו "He didn’t have a pot to piss in or a window to throw it out" (לא היה לו סיר להשתין בו או חלון לזרוק את זה החוצה). ב"רומן על אמת", דיק ריצ'י (מייקל רפפורט) מעיד על עצמו: "I don't have a pot to piss in or a window to throw it out".

7. זוכרים את "ביג קאהונה בורגר", ההמבורגר שג'ולס כל כך אהב בסצנת החיסול המופתית ב"ספרות זולה"? בוודאי שכן, אבל טרנטינו להזכיר לנו שוב את הרגע הקסום מסרטו הטוב ביותר עם מחווה ב"חסין מוות", כשמייק, מתאם הפעלולים (קורט ראסל) שואל את "ג'ונגל" ג'וליה אם ראה אותה על שלט חוצות ליד "ביג קאהונה בורגר". אל תטרחו לחפש את ההמבורגר המפתה, כי מדובר במותג בדוי שהופיע או הוזכר גם ב"כלבי אשמורת" ו"ארבעה חדרים".

8. מסעדה בדויה נוספת שחוזרת בסרטיו היא "Jack Rabbit Slim's", דיינר בסגנון פיפטיז שמוזכר ב"כלבי אשמורת" (בפרסומת שנשמעת ברדיו על רקע מותו של מר בלונד) ומקבל ממשות בדייט האפלטוני של וינסנט וגה ומיה וואלאס ב"ספרות זולה".

9. טרנטינו כל כך אהב את השריקה המצמררת מהסרט "Twisted Nerve" משנת 1968, שהוא השתמש בה פעמיים. ב"להרוג את ביל 1" אל דרייבר (דריל האנה) שורקת את הנעימה, וב"חסין מוות" היא נשמעת כרינגטון של אברנטי רוס (אבי) בגילומה של רוזריו דוסון.

10. בקישור נוסף בין שני הסרטים, בסצנה אחרת ב"חסין מוות" אבי מספרת שחברה לשעבר בגד בה עם כפילת הפעלולים של... ניחשתם נכון - דריל האנה. אם זה לא מספיק, המכונית של החבורה של אבי (חבורת הבנות השנייה בסרט) נקראת "Lil' Pussy Wagon", על שם המכונית שהכלה (אומה תורמן) לוקחת לעצמה ב"להרוג את ביל 1". המכונית של הבנות גם צבועה בצורה שמזכירה את החליפה הצהובה-שחורה של הכלה (ששאולה כמובן מהחליפה של ברוס לי ב"משחק המוות"), ושם הקבוצה על תלבושת המעודדת של לי היא Vipers, על שם חבורת המחסלות מאותו סרט.

11. אולי הקריצה המפוארת והמבריקה של טרנטינו מגיעה (אלא מה) מסרטו הטוב ביותר "ספרות זולה", בדיאלוג שמנבא את עלילת "להרוג את ביל" תשע שנים לאחר מכן. מיה וואלאס מספרת על הפיילוט הטלוויזיוני הכושל בו השתתפה, "Fox Force Five" המתמקד בחבורת סוכנות חשאיות חתיכות ומסוכנות שנראות כמו העתק מדויק של חבורת ה-Vipers מ"להרוג את ביל": "הייתה בלונדינית אחת והיא הייתה המנהיגה", כלומר אל דרייבר; "ה-Fox היפנית הייתה מאסטר בקונג פו" היא או-רן אישיאי כמובן (לוסי לו, שלכבודה טרנטינו שינה את מוצאה של הדמות); "הבחורה השחורה היתה מומחית לחומרי נפץ", היא ורניטה גרין (ויוויקה פוקס); "המומחיות של ה-Fox הצרפתייה היתה סקס", היא כמובן סופי פטאל, אחת מבנות החסות של ביל, שלא מציגה כישורי אמנות לחימה בסרט; ואחרונה חביבה, הדמות אותה מיה וואלאס הייתה אמורה לגלם - "האשה הכי מסוכנת בעולם עם סכין". אומה תורמן, שגילמה את וואלאס, חזרה כמובן לגלם את דמותה של הכלה/ביאטריקס קידו והדגימה בדיוק עד כמה היא יכולה להיות מסוכנת עם ה"סכין" הגדולה שקיבלה מהאטורי האנזו.

12. טרנטינו בעצמו דיבר כמה פעמים על היקום הקולנועי שלו, חילק אותו לשניים בצורה לא ברורה ("יקום אמיתי יותר מאמיתי" ו"יקום סרט סרט") והסביר שכאשר הדמויות מ"כלבי אשמורת" הולכות לקולנוע, הן הולכות לראות את "להרוג את ביל". אבל גם אם לא הבנו עד הסוף את הסבך המבולבל בראשו של הבמאי המהולל, הוא כן אישר כמה קשרי משפחה בין הסרטים. היו לנו כאמור את האחים וינסנט את ויק לבית וגה, ו"ממזרים חסרי כבוד" הוסיף עוד קשר בין דורי - "הדב היהודי" דוני דונוביץ הוא אביו של לי דונוביץ, דמותו של מפיק הקולנוע מ"רומן על אמת". ואם כבר אנחנו מדברים על נקמת היהודים הקולנועית של טרנטינו, בסיום של "ממזרים חסרי כבוד" קול הצעקה שנשמע כשאחת הגופות עפה מהחלון בפיצוץ בבית הקולנוע, לקוח למעשה מזעקות האימה של קורט ראסל בתפקיד מייק הפעלולן ב"חסין מוות".

13. קרובי משפחה נוספים בין הסרטים כוללים את קרייזי קרייג קונס, ששמו מופיע ב"מודעת המבוקש" של סמיטי באקול ב"ג'אנגו ללא מעצורים", שבין צאצאיו אפשר למצוא את קפטן קונס (כריסטופר ווקן) שמופיע בזיכרון הילדות של בוצ' בו הוא מספר לו על השעון של אביו. בצורה דומה, פיט היקוקס מ"שמונת השנואים" (טים רות') הוא קרוב משפחה רחוק של ארצ'י היקוקס מ"ממזרים חסרי כבוד" (מייקל פסבנדר). לצד קרובי המשפחה, יש דמות אחת שלפי השערות המעריצים מופיעה בשני סרטים נפרדים - ג'ספר המכונאי, שמשאיל מכונית לחבורת הבנות ב"חסין מוות". השחקן שמגלם את דמותו, ג'ונתן לוהרן, חוזר גם ב"להרוג את ביל" בתור נהג המשאית שמנסה לאנוס את ביאטריקס בזמן התרדמת שלה, כשבשני הסרטים הוא לבוש במדי מכונאי מלוכלכים.

14. אחד האלמנטים החוזרים הבולטים בסרטיו של טרנטינו הוא מותג הסיגריות שהמציא ושתל כמעט בכל סרטיו - "Red Apple". סיגריות "Red Apple" מופיעות כמה פעמים ב"ספרות זולה", "להרוג את ביל 1", "ארבעה חדרים" (טרנטינו ביים ושיחק באחד מפרקי הסרט), "ממזרים חסרי כבוד", "שמונת השנואים" ואפילו בסרטו של חברו רוברט רודריגז "מצאת החמה עד צאת הנשמה" ובקומדיה האהובה "רומי ומישל - פגישת מחזור" בכיכובה של מירה סורבינו, שיצאה עם טרנטינו באותה תקופה. הסיגריות מופיעות כמה פעמים ב"היו זמנים בהוליווד" וריק דלטון (לאונרדו דיקפריו) אפילו מככב בפרסומת של המותג הבדיוני.

15. בנוסף לסיגריות "Red Apple", "היו זמנים בהוליווד" מכיל קריצות מורכבות יותר או פחות לרבים מסרטיו של טרנטינו. ברוס לי, בהשראתו כאמור עוצבה החליפה הצהובה ב"להרוג את ביל", מופיע בסצנה בה קליף בות' (בראד פיט) נזכר בפגישה עם אמן הלחימה וכוכב האקשן, על סט הסרט "הצרעה הירוקה", בו לי באמת שיחק (את דמותו של לי מגלם השחקן ואמן הלחימה האמריקאי מייק מו). באותה סצנת היזכרות, בות' פוגש על הסט מתאם פעלולים בשם רנדי, בגילומו של קורט ראסל, שכזכור גילם פעלולן מזדקן ומרשע בשם מייק. ב"היו זמנים בהוליווד" (לפני שנפשו של רנדי/מייק הושחתה לפי התיאוריות), הוא היה נשוי לפעלולנית בשם ג'ניס, אותה מגלמת כוכבת "חסין מוות" הפעלולנית זואי בל.

16. הנעימה המוכרת מהשקופית הנוסטלגית "Our Feature Presentation", ששימשה את טרנטינו ורודריגז בפרויקט "גריינדהאוס" המשותף (הכולל את "חסין מוות"), נשמעת ממרחק כשבות' חוזר לביתו הרעוע, קרוון שממוקם מאחורי קולנוע דרייב-אין.

17. בין שלטי החוצות השונים הנראים במהלך הסרט, אפשר להבחין גם בסדרת הטלוויזיה "Honey West" משנות השבעים, שמוזכרת גם באחת השיחות ב"כלבי אשמורת".

18. הזכרנו קודם את הסרט "ג'אנגו" המקורי, ממנו הושאלה סצנת כריתת האוזן ב"כלבי אשמורת", שלא לדבר על העיבוד החופשי "ג'אנגו ללא מעצורים". גיבור "היו זמנים בהוליווד" ריק דלטון כיכב במערבון הספגטי הפיקטיבי "נברסקה ג'ו", בבימויו של הבמאי האמיתי והמנוח סרג'יו קורבוצ'י, שביים במציאות מערבוני ספגטי רבים, בהם את "ג'אנגו" (וגם את "מינסוטה קליי" ו"נבאחו ג'ו", שמזכירים בשמם את המערבון הפיקטיבי).

19. המחווה שנגעה לליבנו יותר מכל ב"היו זמנים בהוליווד" נוגעת לסרט נוסף בכיכובו של דלטון, "14 האגרופים של מקלאסקי". בסצנה שאנחנו זוכים לראות מסרט המלחמה הפיקטיבי, דמותו של דלטון מבעירה חדר מלא בנאצים עם להביור, במחווה לסיום המופתי של "ממזרים חסרי כבוד" בו הגיבורים כולאים את בכירי ההנהגה הנאצית באולם קולנוע ושורפים אותו עד עפר. תקראו לנו קיצוניים, אבל אם יש מחווה אחת שנשמח לראות שוב ושוב בסרטיו של טרנטינו, אין ספק שמדובר במראה המלבב של נאצים נשרפים למוות.

שיהיה לכולם חג טרנטינו שמח ואל תשכחו - לשאלה מהו סרטו הטוב ביותר של טרנטינו יש רק תשובה לגיטימית אחת, והיא כמובן "ספרות זולה".