2020 הייתה שנה קשה לתעשיית הקולנוע. אבל מלבד כמה סרטי אימה עתירי תקציב שנדחו לשנה הבאה מחשש להפסדים בקופות, ז'אנר האימה כנראה נפגע הכי פחות מהמשבר. הסיבה לכך היא שסרטי אימה הם לרוב בעלי תקציב נמוך יותר בהשוואה לסרטים אחרים בהוליווד, ולכן האולפנים גם פחות חששו מהפסדים קשים בקופות - כך שסרטי אימה רבים שוחררו השנה למרות המגפה, באולמות מצומצמים, דרייב-אין ובשירותי הסטרימינג.
זה אומר שגם באחת השנים הקשות ביותר שידעה תעשיית הקולנוע, חובבי האימה יכלו להתנחם בלא מעט סרטים מוצלחים. 15 הטובים ביותר חורגים מכל מעט המוסכמות שעוד נשארו בז'אנר, ונעים בין מתקפת זומבים דרום-קוריאנית לשיחת זום מציאותית ומקריפה. חלקם זמינים בסטרימינג, אחרים בשירותי ה-VOD, כמה בכלל לא הגיעו לארץ - ואפשר רק לקוות ש-15 סרטי השנה הבאה כבר יוקרנו כמו שצריך, באולם חשוך ועמוס בצופים מבוהלים.
פריקי (Freaky)
מה קורה כשמפגישים בין סלאשר קלאסי לעלילה של "שישי הפוך"? ובכן, התוצאה היא "פריקי" - שילוב מושלם של קומדיה ואימה מדממת. אם בסרט "שישי הפוך" מדובר באמא וילדה שמחליפות גוף ונאלצות ללמוד אחת על החיים של השנייה ובדרך לעשות מה שצריך כדי למנוע שהן ייתקעו בגופים הלא נכונים לנצח - ב"פריקי" מדובר בנערה ורוצח סדרתי אימתני שמחליפים גוף, כשלנערה יש 24 שעות למנוע מההחלפה להיות קבועה. על הדרך היא צריכה להתמודד עם העובדה שהיא תקועה בתוך גוף של רוצח מבוקש על ידי המשטרה. וינס ווהן ("פסיכו 1998") וקת'רין ניוטון ("שקרים קטנים גדולים") מבריקים בתור הרוצח והנערה שנאלצים להתרגל לגוף חדש ונקלעים לסיטואציות מבדרות ומלחיצות כאחד, ואין דרך אחרת לתאר את "פריקי" חוץ מפאן טהור של הומור ודם, שיספק במיוחד את חובבי קומדיות האימה וה-Gore.
רליק (Relic)
אמא ובת נוסעות לחפש את הסבתא שנעלמה. הסבתא מתגוררת בבית כפרי מבודד ונראה שהיא סובלת מדמנציה. כשהיא לפתע חוזרת, נראה שהיא בריאה ושלמה, אבל ההתנהגות שלה הולכת ונעשית מטרידה יותר והן מתחילות לחשוש שמשהו השתלט עליה. זה לא סוד שז'אנר האימה נוצר, בין היתר, כדי לעזור לנו להתמודד עם נושאים שקשה לנו להתמודד איתם; מוות, מחלות, סוף העולם, רוע אנושי ועוד. בעוד שהסרט נראה בהתחלה כמו עוד סרט השתלטות/בית רדוף, לאט לאט הוא ייכנס לכם מתחת לעור ויחשוף את המהות האמיתית שלו - סיפור על משפחה ועל אובדן, שמסופר בצורה מקורית ואף מרגשת. "רליק" הוא סרט אימה שמתעסק בפחדים שכולנו נאלץ להתמודד עמם בחיינו - עם אמירה שתישאר אתכם הרבה אחרי הצפייה.
בחיים (Alive#)
ברשימה הזו יש כמה סרטים שצולמו לפני תקופת הקורונה, אך יצאו לאחר שהתפרצה המגפה והתאימו לה כמו כפפה ליד. "בחיים" הוא אחד מהם, כיוון שהוא מתרחש בזמן התפרצות של מחלה מסתורית שהופכת את האנשים לזומבים וכי הגיבור שלנו נאלץ להסתגר בדירתו במשך רוב הסרט. אמנם יש עוד סרט זומבים ברשימה הזו, אבל אין ספק ש"בחיים" הוא סרט הזומבים הטוב ביותר שיצא השנה. גם בגלל שהוא מותח לכל אורכו - ואולי אף יותר בשל העובדה שהוא מתרחש בדירה, מה שיכול היה להיות חיסרון, אבל בפועל כלל לא מורגש בזמן הצפייה. הדמויות מסקרנות ומעוררות אמפתיה, השחקנים שמובילים את כל הסרט על כתפיהם עושים זאת בהצלחה רבה והתוצאה היא סרט שלא יאפשר לכם לנוח לרגע, וזה באמת כל מה שיכולנו לבקש מסרט אימה.
מלסניה 32 (Malasaña 32)
הסרט מתרחש במדריד של שנות ה-70 והוא מתמקד במשפחה שעוברת לראשונה מהכפר אל העיר הגדולה. אך מהר מאוד החלום של המעבר לעיר הופך לסיוט - כשדברים מוזרים מתחילים להתרחש בדירה החדשה. "מלסניה 32" הוא סרט בית רדוף רוחות קלאסי, והאמת שהוא לא מחדש כמעט כלום בז'אנר הזה. אז למה הוא כאן? פשוט כי הוא טוב. גם קלאסיקות צריך לדעת לעשות ו"מלסניה 32" מלא ברגעים קריפיים ובלא מעט הקפצות (ג'אמפ-סקארס) שנעשו במיומנות. אז אם אתם מחפשים סרט אימה פשוט וקלאסי שיספק לכם שעה וחצי של פאן אימתי, "מלסניה 32" הוא אופציה מעולה עבורכם.
Possessor
בסרטו השני באורך מלא של ברנדון קרוננברג, הבן של דיוויד קרוננברג ("הזבוב"), נראה שהבן ממשיך את דרכו של אביו ומתעסק בגופים, בטכנולוגיות, ובקשר המפחיד שבין השניים והתוצאות הרות האסון שהוא יכול להוביל אליהן. העלילה מתמקדת בטסיה ווס (אנדראה רייסבורו, "ווליס ואדוארד"), רוצחת שכירה שעובדת בארגון שמשתמש בטכנולוגיה המאפשרת להשתלט על גופים של אחרים במטרה להוביל אותם למעשי רצח שהוזמנו מראש. אך הכל מסתבך כשהיא חודרת לראשו ומוחו של בחור צעיר (כריסטופר אבוט, "בנות") - שמנסה להשיג בחזרה את השליטה על הגוף שלו. הסרט הוא שילוב של מד"ב ואימה, עם כמות לא קטנה של דם ואלימות גרפית במיוחד. העיסוק שלו בזהות, כמו גם בהשפעה ההרסנית שיכולה להיות לטכנולוגיה על חיינו נעשה בצורה מקורית והוא יכול היה בקלות להשתלב כפרק של "מראה שחורה" (וזו כמובן מחמאה). רייזבורו ואבוט מהפנטים בתצוגות המשחק שלהם והבימוי של קרוננברג, כמו גם הוויזואליה שלו - מראים שקרוננברג הבן הוא בהחלט במאי שכדאי להמשיך לעקוב אחריו.
הבקתה (The Lodge)
גרייס (ריילי קיו, "מקס הזועם: כביש הזעם") נוסעת לבקתה מבודדת עם ארוסה ושני ילדיו מנישואיו הקודמים, אבל החופשה השנתית נהרסת כשמתחילים להתרחש דברים מוזרים - וגרייס מתחילה לחשוש שהיא מאבדת קשר עם המציאות. כביכול סרט "קדחת בקתה" קלאסי, שבו אנשים מתבודדים במקום מרוחק ומתחילים לחשוד שהם הוזים, אבל הוא מצליח לחדש ולהפתיע עם כמה טוויסטים לז'אנר שהתפרסם במיוחד בעקבות "הניצוץ". מלבד העובדה שמדובר בעוד סרט שלא התכוון לצאת בזמן מגפה עולמית ויצא בדיוק בתקופה שבה אנשים נאלצים להסתגר, "הבקתה" רלוונטי פשוט כי הוא מציע "קדחת בקתה" קצת שונה, עם דמויות מסקרנות ועלילה בלתי צפויה. וריילי קיו, שבעיקר שיחקה דמויות משנה עד כה, מוכיחה כאן שהיא יותר מראויה להוביל סרטים על כתפיה.
!Get Duked
ארבעה נערים בעייתיים נשלחים על ידי המורה שלהם להרים הירוקים של סקוטלנד, במטרה לזכות בפרס יוקרתי שניתן לנערים שמצליחים לנווט את דרכם בהרים בעזרת מפה ועבודת צוות. המשימה הופכת לקשה יותר כשהם מגלים שייתכן שמישהו מנסה לצוד אותם. מדובר בקומדיית אימה משוגעת לגמרי, רוויית הומור שחור, אבל עם לב בריטי מקסים. הסרט רק הולך ונהיה הזוי יותר, עם סצנה מוזיקלית אחת בלתי נשכחת ועוד כמה סצנות קורעות שבקלות יכולות להפוך אותו לקאלט בשנים הבאות. אבל הוא לא מסתכם רק בהומור משוגע ושחור ויש לו גם אמירה חזקה שבמידה רבה משקפת את הלך הרוח בשנים האחרונות בבריטניה שלאחר הברקזיט - שבה הצעירים מרגישים שאין להם עתיד ושהדור המבוגר שביקש לצאת מהאיחוד אכזב אותם.
הבית שלו (His House)
מתחת לרדאר יצא לאחרונה בנטפליקס אחד מסרטי האימה הייחודיים ביותר שיצאו בשנים האחרונות. "הבית שלו" מתמקד בזוג מהגרים מדרום סודן שמגיעים לאנגליה רק כדי לגלות שהחיים החדשים במדינה האירופית לא כל כך זוהרים. החלום שלהם להתחלה חדשה הופך לסיוט כשדברים מתחילים לקרות להם בדירה שקיבלו מהממשלה. "הבית שלו" הוא לא סרט אימה סטנדרטי. הוא מתקדם באיטיות ועל הדרך מספק רגעים קריפיים קטנים, אבל הסבלנות משתלמת. מבלי שתשימו לב, "הבית שלו" יכניס לכם אגרוף חזק לתוך הבטן, עם אחד הטוויסטים הבלתי צפויים שראינו לאחרונה וישאיר אתכם עם מועקה גדולה. "הבית שלו" הוא לא סרט אימה סטנדרטי כיוון שהוא לא באמת סרט אימה. הוא משתמש בכלים הלקוחים מז'אנר האימה כדי לספר סיפור על חוויית ההגירה, על גזענות ועל העבר שרודף אותנו - והוא עושה את זה בדרך שלא נראתה לפני כן על המסך.
Run
שרה פולסון ("אימה אמריקאית") מגלמת את דיאן, אמא מסורה במיוחד לקלואי, נערה בת 17 (קירה אלן) בכיסא גלגלים. בשל צרכיה הרפואיים המיוחדים של קלואי, דיאן גידלה אותה כל חייה במעין בועה סופר מגוננת. אלא שהבועה מתחילה להתנפץ כשקלואי מתחילה לחשוד שאימה מסתירה ממנה סודות אפלים. "ראן" הוא מותחן אימה עשוי היטב, רווי ברגעים מורטי עצבים ומתח בלתי פוסק. פולסון ואלן (בתפקיד קולנועי ראשון) סוחבות את כל הסרט על כתפיהן ועושות עבודה מעולה בגילום דמויות מורכבות שעוברות לא מעט בשעה וחצי. הוא אמנם לא מחדש הרבה, אבל יש בו כמה טוויסטים נחמדים, שיחד עם המתח האפקטיבי הופכים אותו לאחד ממותחני האימה הטובים שיצאו השנה.
משחקי ציד (The Hunt)
12 אנשים מוצאים אחד את השני ביער, מבלי לדעת כיצד הם הגיעו לשם. מהר מאוד הם מתחילים להבין שהם צריכים להילחם על חייהם כחלק ממשחק ציד מטריד. ב"משחקי ציד" יש קצת מהכל, מתח, אקשן, דם וגם לא מעט הומור שחור וסאטירה. אמנם מרוב טוויסטים ורגעי "הפוך על הפוך", הסרט קצת מאבד את הצפון, אבל המסר עדיין נמצא שם מתחת לכל הבלגן ומי שיצליח לקלוט אותו יקבל לא רק חוויה מבדרת במיוחד, אלא גם סאטירה חדה ונוקבת שמשקפת את התחושה של החיים בארה"ב תחת ממשל טראמפ. היוצרים אמנם לא ידעו זאת כשהם יצרו אותו, אבל הסרט הזה מתברר כמתנת פרידה הולמת לנשיא לשעבר.
Come to Daddy
צעיר היפסטר בשנות ה-30 לחייו עם תספורת מצערת (אלייז'ה ווד) נוסע לבקתה מבודדת כדי להתאחד עם אביו המנוכר. אלא שהאיחוד המשפחתי מתערער כשאביו מתחיל להתנהג בצורה חשודה. אם יש משהו שאפשר להגיד על הסרט הזה הוא שאין לכם מושג למה אתם נכנסים - וזה כמובן דבר טוב. הומור שחור שזור ברגעים קריפיים במיוחד הופכים את "קאם טו דדי" לאחד הסרטים הביזאריים שיצאו השנה, אבל הוא שווה את הצפייה, לו רק בשל הטוויסטים שמצליחים באמת להפתיע, גם את הצופים הוותיקים ביותר בז'אנר.
פנינסולה (Peninsula)
אמנם אמרנו ש"בחיים" הוא סרט הזומבים הטוב ביותר שיצא השנה, אבל "פנינסולה" נמצא שם במקום השני והוא בהחלט שווה צפייה. סרט ההמשך ל"רכבת לבוסאן" (אחד מסרטי הזומבים הטובים ביותר שיצאו בשנים האחרונות) מתרחש ארבע שנים לאחר שפרצה מתקפת זומבים, בדרום קוריאה פוסט-אפוקליפטית. חבורת שורדים שהצליחו לברוח מהמדינה מוכת הזומבים מוצאים את עצמם חוזרים לגוב האריות, במשימה שמטרתה להשיג שקי כסף שנותרו תקועים במשאית בעיר רפאים מלאה בזומבים צמאי דם. המשימה כמובן תסתבך הרבה יותר מהמצופה והחבורה נאלצת לשרוד בעולם רווי סכנות, הן מצד מתים שחזרו לחיים והן מצד חיים שמוכנים להרוג כדי לשרוד. "פנינסולה" אמנם לא מצליח להגיע לרמה של "רכבת לבוסאן", אבל למרות זאת, הוא סרט זומבים מלא אקשן ומתח שבהחלט כדאי לא לוותר עליו.
Twelve Hour Shift
מנדי, אחות מכורה לסמים, מנסה לשרוד משמרת לילה נוספת, שהולכת ומסתבכת כשהיא ובת דודתה מסתבכות עם סחר באיברים. איברים נכרתים, אחרים נאבדים והכל רק הולך ומתדרדר והופך לחגיגה גדולה של הרבה דם והומור שחור במיוחד. לסרט אמנם לוקח קצת זמן להתניע והוא דורש קצת סבלנות, אבל ככל שהשעות עוברות במשמרת הלילה של מנדי, כך גם הולך ונחשף סיפור משוגע לגמרי, דמויות מטורפות, רגעים קומיים שחורים ונהדרים - שכולם יוצרים חוויה שהיא פשוט סופר מבדרת.
Host
כאמור, יש ברשימה הזאת לא מעט סרטים שנוצרו לפני הקורונה וממש במקרה התאימו לה בול. אבל "הוסט" הוא היחיד שנעשה בזמן הקורונה - וגם מתרחש בזמן המגפה. במהלך הסגר, שישה חברים נפגשים בזום לערב כיף של סיאנס, אבל כשדברים מתחילים להשתבש, הם חושדים כי זימנו משהו אפל יותר ממה שהם תכננו. הסרט כולו מתרחש בזום, והוא צולם בסגנון מוקומנטרי/פאונד פוטג', אבל אל תחשבו שזה גורע מאפקט הפחד שלו או מחוויית הצפייה. אורכו של הסרט 56 דקות בלבד (בהתאם למגבלת הזמן בשיחות חינמיות בזום), אבל הבמאי רוב סוואג' מנצל את הזמן היטב ומצליח לעורר לא מעט מתח ואימה, עם כמה רגעים מקריפים במיוחד - ואפקטים מינימליים, אבל סופר אפקטיביים. מגפת הקורונה אמנם שיבשה את חיינו והרסה לנו את 2020, אבל היי, לפחות היא נתנה לנו גם את "הוסט".
בלתי נראה (The Invisible Man)
כבר שנים שאולפני יוניברסל מנסים להחיות ללא הצלחה את יקום המפלצות שלהם, שבתור הזהב שלו כלל כמה מהמפלצות האייקוניות ביותר שנראו על מסך הקולנוע, כמו "פרנקנשטיין", "המומיה" ו"דרקולה". אבל אז הגיע הרימייק ל"בלתי נראה" - וייתכן מאוד שהוא הסרט שיוניברסל חיכו לו כל הזמן הזה. העלילה של הסרט מתמקדת בססיליה (אליזבת' מוס, "סיפורה של שפחה"), שחושדת שהאקס האלים שלה (אוליבר ג'קסון כהן, "מי מתגורר באחוזת בליי") שהתאבד אולי לא באמת התאבד - ושהיא נרדפת על ידי אדם שאף אחד לא יכול לראות. "בלתי נראה" הוא חבילה מושלמת של תסריט מעולה, משחק מצוין, בימוי מדויק ואפקטים מרשימים שיוצרים המון רגעים מורטי עצבים (ובלתי נשכחים) שישאירו אתכם במתח במשך שעתיים שלמות. נראה שסוף סוף למפלצות של יוניברסל יש סיכוי לחזור להיות טובות כמו פעם.