לפני כשבועיים נודע כי אולפני דיסני הגישו בקשה לתמיכה בפרויקט חדש ביחד עם אולפני סנובול הישראליים, במסגרת מכרז אנימציה בינלאומי של המיזם לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים. אם תזכה במכרז, דיסני תפיק פרקים קצרים של הסדרה (מותג חדש שמיועד לילדות) ותשקיע בפרויקט 5 מיליון שקלים, שעשויים לגדול עם הזמן לתקציב של 8-10 מיליון דולר.
כפיר רם, המנהל המקצועי של המכללה הישראלית לאנימציה, מספר שאולפני סנובול עובדים על הפרויקט מזה כחודש. "מדובר במתכונת של פרקים קצרים לאינטרנט, וכבר במתכונת הזו הפרויקט צפוי לספק פרנסה להערכתי לכ-20 אנימטורים ואמני תלת ממד למשך כשנה", אומר רם. "אם סנובול יזכו במכרז לסדרה המלאה, זה כמובן ייתן בוסט עצום לתעשייה. היו פה כבר פרויקטים בסדר גודל דומה, וגם היו פרויקטים קטנים של דיסני, אבל פרויקט כזה של לקוח כזה הוא עניין נדיר ביותר". לדברי רם, סנובול לא שותפים בתהליך פיתוח הרעיון – "הבסיס מגיע בשלמותו מדיסני, כולל התסריטים ועיצובים, אבל הסדרה עצמה מפותחת בשלמותה כאן בארץ".
כמו מרבית אולפני האנימציה בישראל, גם סנובול עובדים בעיקר עבור אולפנים זרים. בין השאר, אולפני "CREW972" יצרו סרטונים של הרואד ראנר מהלוני טונס עבור אולפני וורנר וקרטון נטוורקס; "QQD" יצרו את "Zack Quack" עבור ניקלודיאון; ו"פיצ'י פויי" את "Sniz and Fondue" עבור MTV. בסנובול יצרו בעבר את "Alphablocks" עבור ה-BBC, ואת "ויפו הכלב המעופף" המצליחה, שנוצרה עבור הטלוויזיה הגרמנית ודובבה ליותר מ-25 שפות.
בנוסף לפרויקט המדובר עם דיסני, אולפנים נוספים כבר עובדים על פרויקטים מסקרנים: "אופרייטינג רום" מפיקה סדרת אנימציה ביחד עם ענקית האנימציה הקנדית "נלוונה" ("דובוני אכפת לי", "המלך בבר", "בייבלייד", "בקוגן") בתקציב של 14 מיליון שקלים, ו"CREW972" יוצרים את "אדרנלין למינגז" עבור ניקלודיאון. ויש, כמובן, גם את ארי פולמן, במאי "ואלס עם באשיר", שעובד על גרסת אנימציה לסיפורה של אנה פרנק (שאת התמונות הראשונות מהפרויקט הצגנו לראשונה בסינמסקופ בשבוע שעבר). "היתרון של אנימציה הוא שמדובר בשפה בינלאומית", מסביר רם, "ולכן תכנים שמיוצרים כאן יכולים לעבוד בכל מקום בעולם. הם לא מוגבלים על ידי השפה או התרבות".
מה גורם לאולפנים הזרים להפיק סדרות אנימציה בישראל?
"עלות הפקה זולה יחסית, כישרון רב – גם באספקטים היצירתיים וגם בניהוליים – וקשרים חזקים שנבנים בהדרגה בין אנשי המפתח בישראל ובחו"ל".
וכמה אנשים מעורבים בכל פרויקט?
"כמה עשרות: מעצבים, אמני תלת ממד, אנימטורים, תסריטאים, במאים וכו'. צוות כזה מצליח לסיים עונה של סדרה בתוך שנה, פלוס מינוס".
יש לציין כי על אף שמדובר בהשקעות זרות, חלק מהתקציב מקורו בקרנות ישראליות, ובעיקר במיזם לקולנוע וטלוויזיה בירושלים וברשות לפיתוח ירושלים. זו הסיבה, לדברי רם, שהפקות רבות מתוכננות לעבור מתל אביב לירושלים. "הדוגמה הבולטת ביותר לפרויקטים שלא היו קמים בלי התמיכה המקומית הם אלו של אולפני פיצ'י פויי, שפועלים ביפו מאז שנות ה-80 ופתחו עכשיו שלוחה בירושלים", מספר רם. "בשלוחה הזאת מפיקים עכשיו ארבעה סרטים באורך מלא: 'ארמון החול', 'מעלה קרחות', 'מחסום השבת' ו'המלך שלמה'". את השלוחה הירושלמית פתחו פיצ'י פויי ביחד עם המכללה לאנימציה, ואנשי האולפן מלמדים ומכשירים עובדים המשתתפים בפרויקטים.
"מחשב הוא רק כלי"
בחול המועד פסח תערוך המכללה הישראלית לאנימציה, בשיתוף עם סינמטק תל אביב, את פסטיבל "פסח של אנימציה". בפסטיבל יתקיימו הרצאות (כמו זו של אלכס אוראל מפיקסאר שיספר על העבודה בהפקת "משפחת סופר על"), פאנלים (בין השאר יציג פולמן חומרים מהפרויקט של אנה פרנק) וסדנאות לילדים ולמבוגרים. ההרצאות מיועדות הן לאנשי מקצוע והן לקהל הרחב, שהטכנולוגיה המתפתחת הופכת אותו לא פעם לאנימטור בפוטנציה. רם, עם זאת, סבור שעובדה זו לא מייתרת את הלימודים הפורמליים, כמו אלו שמציעה המכללה. "המחשב הוא לא יותר כלי", הוא מסביר. "זה כלי שמשתפר ומשתכלל כל הזמן, אבל עדיין – רק כלי. מי שמפעיל אותו הם אנשי מקצוע מיומנים ומוכשרים".
כמה זמן עבודה נדרש עבור הכנת קטע של מספר שניות?
"בסרט קולנוע הוליוודי, אנימטור מנוסה עובד על שנייה אחת של אנימציה במשך מספר ימי עבודה. קטע אנימציה של עשר שניות לוקח חודש-חודשיים. כמובן שמלבד האנימטור עצמו יש עוד אנשי מקצוע שמעורבים בכל קטע בסדרה, ביניהם אמני תלת ממד, מעצבים, במאי, מפיק ועוד. באנימציה לטלוויזיה, שם האיכויות מעט יותר נמוכות, הקצב יכול לעמוד על מספר שניות אנימציה ביום. זה עדיין מצריך המון עבודה, מיומנות טכנית ברמות הגבוהות ביותר, כישרון ויכולת יצירתית. שום מחשב לא יכול להחליף אנימטור. לא היום, וגם לא בקרוב". מה שעוד משחק כאן תפקיד הוא כמובן הניסיון: "קטע אנימציה קצרצר אך איכותי של 2-3 שניות ייקח לאנימטור ותיק כמה ימי עבודה, לסטודנט מתחיל – חודשיים-שלושה, ולסטודנט בשלבי סיום הקורס – שבועיים-שלושה. אבל רק אחרי שנים של ניסיון הוא יצליח אולי להגיע לאיכות ולקצב של איש מקצוע בכיר".
השתלבותה של תעשיית האנימציה המקומית בזו העולמית פותחת את הדלת גם לאנימטורים הישראלים לצאת לחו"ל ולעבוד באולפנים הגדולים. "במכללה לימדו ומלמדים מרצים שעבדו בפיקסאר, בדרימוורקס, בווטה של פיטר ג'קסון. הם עבדו על סרטים כמו 'אווטאר', 'ההוביט' ו'טינטין'. היום הבוגרים שלנו עובדים ברחבי העולם".
בינתיים, תעשיית האנימציה הישראלית ממשיכה לצמוח. "כשהתחלתי בתחום לפני 26 שנים היו במדינה 10-20 אמני תלת ממד, והפרויקטים היו מגוחכים בסטנדרטים של היום", מספר רם. "הייתה גם אנימציה קלאסית, אבל רוב העובדים בנישה הזו היו עולים מרוסיה שרכשו את השכלתם המקצועית שם. היום יש בארץ אלפי אנשי מקצוע שעובדים בשלל טכניקות ועבור המון מדיומים: טלוויזיה, קולנוע, משחקי מחשב, אפליקציות, סרטי תדמית, הדמיות ועוד. התעשייה ממשיכה לגדול מדי שנה, והפרויקטים הופכים יותר ויותר גדולים, מורכבים ושאפתניים".