כיאה ל"שנת הייצוג" בהוליווד, במסגרתה קיבלנו את גיבורת העל הנשית של "וונדר וומן", גיבור העל השחור של "הפנתר השחור", גרסה נשית ל"אושן 11" וטקסי פרסים עמוסי סיכות והצהרות, אמריקה התרגשה לקבל גם קומדיה רומנטית אסייתית למהדרין. "עשיר בהפתעה", או בשמו המקורי Crazy Rich Asians - אסייתים עשירים בטירוף או אסייתים עשירים ומשוגעים - לא מתמקד רק בפיתולי סיפור האהבה של זוג אסייתים-אמריקאים (ליתר דיוק סינית-אמריקאית וסינגפורי-בריטי), הוא כולל אך ורק דמויות אסייתיות ומתרחש ברובו בסינגפור (אל תדאגו, הסרט דובר אנגלית כמעט לחלוטין). אז באמריקה היללו את הפנייה של הוליווד לסיפורי חיים ודמויות פחות 'לבנות', אבל למה שאנחנו פה בלבנט נתעניין כל כך בייצוג של אסייתים-אמריקאים? כמו רוב המערב, גם אנחנו פינינו מקום בלב למיעוט האפרו-אמריקאי, אבל עכשיו אנחנו אמורים להזיל דמעה גם מהגרים מבוססים ממזרח אסיה? התשובה היא לא, ממש לא צריך להיות לנו אכפת מייצוג של אסייתים אמריקאים, כי הסרט משחרר את זעקתו המושתקת של ציבור חשוב ומקופח בהרבה - הצופים שרוצים ללכת לקולנוע ולראות קומדיה רומנטית קלילה ומנקרת עיניים.
בתוך בליל הרימייקים וגיבורי העל שמציפים את בתי הקולנוע, הז'אנר האהוב והפופולארי קצת נשכח בצד. ההצלחה המטאורית של "עשיר בהפתעה", יותר משהיא מסמנת את הרצון לראות מגוון אתני על המסך, מדגימה את הצמא האדיר ל"צ'יק פליקס" כיפיים ומושקעים. זאת לא ממש קומדיה רומנטית קלאסית, אלא קומדיה שבמרכזה סיפור רומנטי, ועיקרה מתמקד, כפי שהשם מרמז, בהצצה לחייהם של העשירים באופן לא הגיוני. לפני שנגיע ל- Asians, זה סרט על אנשים עשירים בטירוף, כל כך עשירים שבנות "אחת שיודעת" ייחשבו בעיניהם לעניות מרודות. מעבר לעליות והמורדות בסיפור האהבה הפשוט, הסרט מספק כמויות לא נתפסות של עושר, מותגים, אחוזות ענק ומסיבות נוצצות. לא מדובר בחגיגת מותגים ריקה נוסח סרטי "סקס והעיר הגדולה", העושר המוגזם הוא מגוחך ומעורר קנאה במידה שווה, ומשולב בעלילה בצורה אורגנית וטבעית.
עלילת הסרט קלאסית ופשוטה: רייצ'ל צ'ו היא פרופסורית ניו יורקית צעירה ממוצא סיני, שנוסעת עם בן זוגה, ניק יאנג, גם הוא ממוצא סיני אבל עם מבטא בריטי מוזר, לביקור אצל משפחתו בסינגפור. רייצ'ל מכירה את ניק כבחור צנוע, מעט קמצן אפילו, אבל כשהם מגיעים לסינגפור היא מגלה שהוא יורש העצר של אחת מהמשפחות העשירות בעולם. משם מתחיל מאבק בין המשפחה החשדנית והסנובית לבין הזוג המאוהב. קצת תככים, קצת מזימות, עלילות משנה קצרות וקולעות והרבה רכילות של הפרומיל האסייתי העליון. המרכיב האתני בסיפור מאוד נוכח, אבל לא מדובר על כפריים סיניים אותנטיים, אלא שוב, להצצה לחיים של אחת מקבוצות האוכלוסייה הכי עשירות ופזרניות בעולם, הסלתא והשמנה של האי העשיר והמפותח.
בזמן שרייצ'ל וניק עוברים את כל הפיתולים המוכרים בסיפור "פגוש את ההורים", אנחנו זוכים להכיר שלל דמויות צבעוניות ומדושנות, ועוברים בין לוקיישן מטורף אחד למסיבה פסיכית אחרת. אצל עשירי סינגפור, בדרך לחתונה לא עוצרים בוגאס כי מסיבת הרווקים מתקיימת בספינת משא במים בינלאומיים, עם רחבת ענק שהוקמה בין הקונטיינרים, ובהשתתפות מטולי בזוקה וכל מתמודדות מיס עולם. האתרים המרהיבים בסינגפור כוללים אחוזות ענק מפוארות וגורדי שחקים נוצצים, כולם נראים כאילו יצאו מהחלומות הרטובים של דונלד טראמפ. ובלי להסגיר פרטים, הסרט מסתיים במסיבה שנערכת על פלטפורמה ענקים שמחברת בין שלושה גורדי שחקים, עם גינה מדהימה ובריכה באמצע השמיים, בתוכה מופיעה כמובן נבחרת של שחייה אמנותית. כן, כיף להיות עשיר בטירוף, והסרט מקפיד להעביר את הכיף הזה במידה מדויקת של חינניות ושעשוע.
"עשיר בהפתעה" ממש לא מתעלם משאלות של התנגשות תרבויות וגזענות, אבל זה לא קורה מהכיוון לו הייתם מצפים. הסרט נפתח בסצנה קצרה באמצע שנות התשעים, כשמשפחה סינית מגיעה באמצע לילה גשום למלון יוקרתי בלונדון. הם מנסים לקבל את הסוויטה שהזמינו וחוטפים תגובה גזענית ומבטלת ממנהל המלון הבריטי. בתגובה, אם המשפחה מתקשרת לבעלה שמוצא פתרון אלגנטי לבעיה - הוא פשוט קונה את המלון. מי שמנסה להתקבל לחוג האקסקלוסיבי בסרט אינם הסינגפורים, אלא דווקא הפרופסורית האמריקאית. במקום שבו לבנות את עצמך בשתי ידיים זה עיסוק נחות לבני פועלים, החלום האמריקאי נראה כמו בדיחה עצובה של אנשים עניים. ההתנשאות הסינגפורית כל כך מודגשת, עד שאחת הדמויות נוזפת בילדיה שיסיימו מהצלחת כי "יש ילדים רעבים באמריקה".
אם ההתמקדות שלי בתצוגות העושר מרתיעה מעט, הסירו דאגה מליבכם, גדולתו האמיתית של הסרט היא היכולת לשלב את כל המרכיבים בצורה זורמת ובלתי מורגשת. הסיפור המרכזי, למרות שהוא בסיסי ומוכר, מצליח לשמור על רעננות ואפקטיביות גם אם אפשר לנחש איך הוא יסתיים (אני אפילו הזלתי דמעה מתוקה בסיום). ההופעות הקומיות של שחקני המשנה מצחיקות ופרועות, מבלי להסיט את המוקד מהסיפור המרכזי, ועלילות המשנה הקטנות קולעות למטרה ועוזרות לבנות את עולם הרכילות והזוהר של האליטה הסינגפורית. למרות גל השבחים מחסידי הייצוג, "עשיר בהפתעה" אינו הגרסה האסייתית לקומדיה רומנטית, וגם לא סרט אנתרופולוגי על עשירי המזרח הרחוק, זה הסרט הכיפי והקליל שכל כך רצינו לראות בקולנועים שהתמלאו רק בגיבורי על, אסונות וסרטי אוסקר. "עשיר בהפתעה" הוא אולי לא סרט חדשני או מעניין במיוחד, אבל בשבילי לפחות - עם חופן רומנטיקה, קורטוב דרמה, מנה גדושה של צחוק ועטיפה נוצצת של עושר בלתי נתפס עם ניחוח אקזוטי - מדובר במתכון לסרט קיץ מושלם.
ציון סופי: 4.5 כוכבים