25. קולונל קוואריץ' – אווטאר
סרט המד"ב שהסעיר את התיאטראות ברחבי העולם לפני חמש שנים פחות זכור כסרט צבאי, אלא שכיאה לפיצ'ר שנראה לפרקים לא מבוטלים כמו טייק אוף על פוקהונטס של דיסני, הנבל הראשי הוא המצביא קר הלב קוואריץ'. הקולונל השרוט (מילולית – את הצד הימני של ראשו של קוואריץ' מעטרות שלוש צלקות שנראות כאילו גריזלי ניסה להביא לו כיף), זומם להעיף את בני הנאבי הכחולים מהאזור בו הם מתגוררים, ולמי לעזאזל אכפת לאן, שהרי אלו חוסמים גישה למחצב של חומר יקר שבני האדם רוצים לעצמם (נפט, מישהו?). כמו כל קולונל מחורפן, קוואריץ' לא נרתע מכך שבני הנאבי לא תכננו מעבר דירה, והורס להם את הבית בכל מקרה.
משפט מפתח: "יש כאן אוכלוסיית ילידים בשם נאבי... מאוד קשה להרוג אותם"
24. סמל בילקו – סרג'נט בילקו
סמל בילקו החל את דרכו בסדרת טלוויזיה אמריקאית משנות החמישים, שעובדה ב-1996 לסרט בכיכובו של סטיב מרטין. איש הקבע בילקו משרת בבסיס רכב בארה"ב, ומאמין באופן כללי בחשיבותו ומוסריותו של הצבא האמריקני; רק שבאופן ספציפי הוא צ'ארמר נהנתן, מהמר ורמאי, שבשביל קצת כסף מהצד נוהג להשכיר את הרכבים הצבאיים על בסיס יומי ומשתמש בשטחי אימונים כדי לשחק גולף. למפקדים שלו יש דווקא בעיה עם נטייתו להסתובב בבסיס בקימונו.
משפט מפתח: "כל אחד מהחיילים כאן היה חוטף כדור בשבילך!... פשוט לא בחזה".
23. אנתוני סוופורד – ג'ארהד
לא חסרים אלמנטים מדכאים בסרטי צבא, בין אם מדובר בטראומות קרביות או בתחושת האפרורית של תומכי הלחימה. ג'ארהד חידש בכך שהציג דווקא לוחמים משועממים ומדוכאים, שמשתגעים מרוב אימונים חסרי תוחלת, ואפילו בהגעתם לעירק בקושי יוצאים מהבסיס. סוופורד, שדמותו בסרט מבוססת על ספר אוטוביוגרפי, מאומן להיות צלף אבל בפועל חווה בעיקר התעללות ממפקדיו והמשימה היחידה אליה הוא יוצא מבוטלת ברגע האחרון. הטון המדוכא וחסר הטעם של הסרט מגיע לשיא בסיום, כשבמקום לחזור כגיבורי מלחמה, כוכבי הסרט מוצגים מתרועעים עם זונות מקומיות ומועסקים בסופרמרקט.
משפט מפתח: "מעט אחרי שהכרתי את רס"ר פיץ', עלתה בי לראשונה המחשבה שיכול להיות שלהצטרף לחיל המארינס הייתה פשוט החלטה גרועה".
22. סגן רמה – אפס ביחסי אנוש
סרטה של טליה לביא, שקצר את כל השבחים האפשריים, מצטרף לשושלת ארוכה של סרטי צבא ישראליים, אבל היה הראשון להביא את דמותה המדויקת וההזויה של קצינת השלישות השאפתנית, שצריכה לגרור אחריה, בדרך לפסגת הקבע (שהפרס הגדול שלה הוא הצבה מחדש), חיילות משועממות ומתוסכלות שלא בוחלות בצווחות ובכי ובלבד שיעזבו אותן במנוחה; נראה את סטיב ג'ובס מתמודד עם כוח עבודה כזה.
משפט מפתח: "אני אעשה את... המיטב יכולתי!"
21. מייג'ור מייגו'ר – מלכוד 22
מייג'ור מייג'ור בכלל היה במקור בדרגת קפטן, אבל שמו גרם למפקדיו להרגיש שהרבה יותר נוח פשוט להעלות אותו בדרגה, למרות חוסר רצונו המובהק. זה, וזה שהמייג'ור הקודם בדיוק מת ("זה מה שקורה כשאתה יוצא להילחם בזמן הפצצה במקום לעשות את העבודה שלך במשרד!!"). כמו כל מפקד טוב, מייג'ור מייג'ור מבלה ימים ולילות בפרנויה עמוקה בנוגע לתדמיתו ולמה שכן או לא אומרים עליו מאחורי הגב. בעודו משוכנע ששפם מלאכותי משנה עמוקות את הופעתו, המייג'ור מצליח להירגע רק כשהוא מתחפש לעצמו המשופם ומהלך בין פקודיו, מחכה לקפוץ על המתלכלך הראשון. לג'ובניקים הישראליים יש מה ללמוד מהמייג'ור שמוכן, אגב, לקבל אנשים במשרד רק כשהוא עצמו לא במשרד.
משפט מפתח: "אנשים בוהים בי, סמל. אני לא אוהב כשאנשים בוהים בי!!!".
20. נימי והצנחנים – החיים על פי אגפא
רבות דובר על סרטו המהפכני של אסי דיין, שכבר הוכתר לנקודת מפנה בקולנוע ובחברה הישראלית. בבר בו מתרחש הסרט, הברבי, ע"ש המוסד "אברבנל" לפגועי נפש, מבקרים חבורת צנחנים שמפקדם, נימי, נפצע ויוצא לאיוורור רווי אלכוהול משדרג מורל. החבורה הבוטה מטרידה מינית כל בחורה הנקרית בדרכם. הם מתקיפים את העובד הערבי במטבח בתואנת שווא שהוא אשם בתקר במכוניתם, וסילוקם מהבר אחרי שהתפרעו מהווה טריגר לסיומו הטרגי של הסרט, כשהחיילים חמומי המוח מבצעים טבח מטווח קצר בכל היושבים בבר.
משפט מפתח: "הוא לא מבין בשום פנים / מדוע יש עוד ערבים / אחרי שהסיירת פה עברה / אז נימי המפקד אומר / שהעיקר להסתער / צריך לדפוק את הצורה / לבני הדוד הבן זונה!"
19. מייג'ור פיין – מייג'ור פיין
מייגו'ר פיין הקדיש את חייו למיומנות הקרב, או במילותיו שלו, להפוך למכונת קטל משומנת. אלא שבשלב מסוים המלחמות מתבססות פחות ופחות על שדה הקרב והצורך במכונת ירייה אנושית הוא כבר לא מה שהיה פעם. פיין, שעבר מוייטנאם לפשיטות על ארגוני סמים אזרחיים, נמצא בנקודת המעבר לשום דבר פינת פנסיה. רגע לפני שהייאוש משתלט עליו והוא הולך לפוצץ איזה סניף דואר מקומי, נופלת עליו משרה במכינה לבני נוער בעייתים בורג'יניה, איתם הוא מקבל, לצערם, יד חופשית.
משפט מפתח: "אין כבר אף אחד שצריך להרוג?!"
The Deer Hunter- One Shot by sunshine_i
18. מייק ורונסקי – צייד הצבאים
כמו לא מעט גיבורי סאגות צבאיות, גם מייק מקבל מצופיו פס לטירוף בשל הטראומות של השירות, וזאת למרות שלא קשה לאתר אצלו ואצל חברו, הסובל הנצחי ניק, סימנים של טרפת שוצפת עוד הרבה לפני שנשלחו לקרב, במסעות הציד המשותפים. מייק, לוחם הכוחות המיוחדים, נשבה בידי הוייטקונג ומגלה שכך גם ניק, והשניים נאלצים לשחק ללא הרף רולטה רוסית, שגם כשאיננה מפוצצת לך את המוח, הרי שהיא מפוצצת לך את המוח. זה, בשילוב רגשי אשם על המשולש הרומנטי הכולל את שני החברים ואשתו של ניק, דוחפים את מייק לחזור לוייטנאם ולאתר את חברו, שפיתח מעין תסמיני שטוקהולם כלפי משחק הרולטה הרוסית, וכל חייו נסובים סביבו כעת.
משפט מפתח: "רק. ירייה. אחת".
17. קולונל קילגור – אפוקליפסה עכשיו
מעשית, הדבר המשונה ביותר בקולונל קילגור הוא שאיננו מתכופף כשיורים לעברו; אלא שמי שעמל קשות כל כך על מדי הלחימה שלו, מתברר, לא שש להסתיר אותם מהאויב. ואמנם, לקילגור, שאחראי על גזרה מסוכמת במיוחד בבוץ הוייטנאמי, יש חתיכת סטייל: כובע בוקרים עם אלמנטים פיראטיים, מטפחת צהובה ואלגנטית המציצה מבין המדים, ומשקפי טייסים נצחיות. לפקודיו, אגב, הוא מותיר שתי אפשרויות – להילחם או לגלוש גלים, אבל ההיסטוריה זוכרת אותו בתור זה שמשתמש בוולקיריות של וגנר כדי לייצר לוחמה פסיכולוגית.
משפט מפתח: "אני אוהב את ריח הנפאלם בבוקר!"
16. קולונל ניקולסון – הגשר על נהר קוואי
במחנה שבויים נידח של הצבא היפני במהלך מלחמת העולם השנייה, מועבדים למוות עשרות שבויים אמריקאים, אוסטרלים ובריטים. על כולם מוטלת המשימה לבנת גשר שיחבר בין בנגקוק לראנגון. קולונל ניקולסון, בן הדרג הגבוה ביותר שמגיע עם אסופת שבויים בריטית טרייה, מסרב בתחילה לבנות כל דבר שיסייע לאויב, אך כשהוא רואה שאנשיו שוכבים בלא מעט ומאבדים מוטיבציה, הוא מחליט להתגייס לבניית הגשר. ההחלטה הזאת תהפוך בהמשך לאובססיה, שהופכת בעיניו למשימת חייו.
משפט מפתח: "...מה עשיתי?!"
15. וולטר סובצ'אק – ביג לבובסקי
וולטר הוא כנראה אחד מהלומי הקרב האהובים של הקולנוע. כמה שלא שמענו על אירועי וייטנאם, תמיד נשמח לשמוע את הלקחים של חברו הטוב של הדוד מהלחימה – גם אם הם בדרך כלל לא קוהרנטיים בעליל. וולטר למוד הקרבות הוא, למרבה האירוניה, הסלע האיתן בעולמו של ג'פרי לבובסקי, וזו כנראה הסיבה שבגינה הדוד נוהג לא רק לחזור אחריו אלא גם לשעות לעצותיו של החבר המופרע, ולהסתבך לאין שיעור יותר מן המתוכנן. מדהים שווסט הדיג עוד לא חזר לאופנה.
משפט מפתח: "רואה מה קורה, לארי, כשאתה מזיין זר בתחת??"
14. סמל בארנס – פלאטון
בארנס המנוול נערץ ושנוא על ידי כל פקודיו בוייטנאם. הוא מאפשר עינויים, מעשי אונס ורציחות בגזרתו, ונותן דרור ליצר הנקם של חייליו; עד כדי כך שרק כדי לסבר את העין, הוסיפו לדמותו פרופיל ימני מצולק ומעוות. אלא שהבאד גאי הכל כך שקוף הזה נחשב בחזית הלחימה למפקד קר רוח ופרקטי, שמתעסק בהשלמת המשימה עד סופה ולא באידיאולוגיה, כפי שעושה יריבו, סמל המחלקה אליאס. ואהדת החיילים, שמקבלים ממנו חופש מוחלט, הופכת אותו בג'ונגל המלחמתי לחצי אל.
משפט מפתח: "אתם מעשנים אופיום כדי לברוח מהמציאות? אני לא צריך את החרא הזה; אני המציאות".
13. קרמבו – מבצע סבתא
אלון, מפקד יחידת המסתערבים, לא סובל שמכנים אותו "קרמבו". הוא כנראה היה צריך לחשוב על זה לפני שתקע קרטון שלם של החטיף בגיל 13 וקבע לנצח את גורלו בקיבוץ "עסיסים". מבין שלושת האחים היתומים שצריכים להתמודד עם הבאתה למנוחות של סבתה חיה, אין ספק שקרמבו סחט את כל הטסטוסטרון המשפחתי, ונדיר לשמוע אותו מדבר שלא בקצב טרטור צבאי ובטון של רס"ר מרוגז. שלא תעזו לרמוז על מוטי בננה בציריך.
משפט מפתח: "יו וואנט טו קאם טו מיי רום? א קאפ אוף קופי, א פאק אוף טי?"
12. גנרל ג'ק ריפר – ד"ר סטריינג'לאב
הגנרל ריפר הוא בסך הכל פטריוט מודאג. הקשר הקומוניסטי לזיהום מי השתיה בפלואוריד, ואגב כך טימואם של "נוזלי גוף יקרים" של מאות מיליוני אמריקאים, מדיר שינה מעיניו בלילה, וזאת למרות שאין הוכחה מוצקה לקונספירציה האמורה. חוץ מזה, פלואוריד עלול לגרום לאימפוטנציה. לא שהגנרל מפחד מדבר כזה. אחרי הכל, הוא גבר-גבר אמריקאי, עם שטיח על החזה וסיגר תמידי בין השיניים, שרק מנסה להגן על נוזלי הגוף של העם שלו ממנוולים אדומים, למען השם!
משפט מפתח: "מלחמה היא דבר חשוב מכדי להשאיר אותה לפוליטיקאים. אין להם זמן, הכשרה או נטייה טבעית לחשיבה אסטרטגית".
11. אדריאן קרונאוור – בוקר טוב ויאטנם
שום דבר שרובין ויליאמס עושה לא יכול להיות רע, כל עוד זה לא מכוון לצפייה משפחתית כמובן. אדריאן קרונאוור איננו לוחם, אלא שדר רדיו צבאי-אמריקאי מטורלל משהו, שבכלל הוצב במקור בקפריסין (נקודה בט"שית ברורה עבור ארה"ב). שידורו הייחודי והאנרגטי תופס את אוזנו של גנרל מסוים בוייטנאם, שחושב ששידור מקומי עשוי להרים את המורל הרצוץ של חייליו. קרונאוור מקבל צו הצבה מחדש ומפר את השלווה הנהוגה ברדיו הצבאי המקומי עם רוקנ'רול וחיקויים, עד שהוא מחליט לספר ברדיו על פיצוץ שאירע בבית קפה בסייגון והיה אמור להישמר בסוד, ומועף מהתחנה. אלא שהחטא האמיתי של קרונאוור, מתברר לאחר מכן, הוא בכלל שהתחבר עם נערה, שאחיה משתייך לשורות הוייטקונג.
משפט מפתח: "גוד מורנינג וייטנאםםםםםםםם!!!"
10. אלדו ריין – ממזרים חסרי כבוד
רק פנטזיית נקמה פרי מוחו של טרנטינו יכולה הייתה להוליד את אלדו "אפאצ'י" ריין, סגן אמריקאי משופם עם סנטר בולט ומבטא דרומי שאפילו לא מסוגל לבטא "נאצים" כמו שצריך. מצד שני, מה זה משנה אם גם ככה כל האינטראקציה שלו איתם נגמרת בקרקוף או לכל יותר, חריטה סימפטית של צלב קרס על המצב. העיקר שכמו דרומי אמיתי, ריין יודע לתת את השירות שלו עם קריצה.
משפט מפתח: "אנחנו נהיה אכזריים לגרמנים, ובאמצעות האכזריות שלנו, הם יידעו מי אנחנו!".
9. סרג'יו קוסטנזה – גבעת חלפון אינה עונה
להגיד שקוסטנזה הוא דמות צבאית אולי מגדיש קצת את הסאה, אבל בכל זאת, עם ישראל נחשף לתחמן הרומני כשהוא מגן בגופו על הגבול הישראלי הדרומי, או משהו בסגנון. מקץ עשור וחצי של עריקה משירות המילואים, צה"ל מחליט לשלוח כוח מיוחד שיאלץ את קוסטנזה להפוך לנער הפוסטר של שירות שווה לכולם, ומביא אותו לאי-שם-בדיונות. אלא שכמובן, משנה מקום לא משנה רמאי; סרג'יו ממשיך להרוויח באמצעות מיני תחמנויות, רק שהפעם הוא עושה זאת עם מדי קומנדו מנומרים.
משפט מפתח: "ימין ושמאל, רק חול וכולירע!"
8. דן טיילור – פורסט גאמפ
סגן דן הוא אחד שלא מפחד מצ'רלי ולא מפחד מהמוות. הוא מוכן לעשות הרבה מאוד למען פקודיו, כולל להקריב את עצמו – זה רק ההיפך, מבחינתו, שלא מתקבל על הדעת. אולי היה מומלץ שיסדיר את החד כיווניות הזו עם טוראי גאמפ לפני שזה נכנס לקרב עימו, ובמקום להשאיר אותו למות, כפי בקשתו, נושא את המפקד הפצוע על גבו כל הדרך למקום מבטחים. אלא שהסגן לא בדיוק אסיר תודה – במקום למות בקרב כגיבור כמו כל בני משפחתו המנוחים, הוא יוצא לחיי נכות חסרי משמעות באזרחות. אבל נו, אתם הרי יודעים שפורסט יסדר את הכל ויגרום לדן להבין שלא צריך רגליים כדי לעשות חיים, והרבה כסף.
משפט מפתח: "יש פריט אחד שיכול לעשות את ההבדל בין חיים ומוות: גרביים".
7. ג'ודי בנג'מין – טוראית בנג'מין
לא ברור אם זה טוב או רע, אבל ברשימתנו אין יותר מדי ייצוג נשי, אז בואו לפחות נצדיע מכל הלב לטוראית ג'ודי בנג'מין, נסיכה יהודייה-אמריקאית שמתגייסת אחרי שבעלה נפטר בפתאומיות ביום חתונתם. ימי הפינוק שהיו מנת חלקה של בנג'מין, שבאף שלב בסרט לא לגמרי ברור מה בדיוק אמרו לה בלשכת הגיוס ששכנע אותה לחתום, נגמרים באחת; אבל עד שההבנה הזו שוקעת אצלה, עובר משהו כמו חצי סרט. לפחות עד סופו, בנג'מין מבינה שהיא לא זקוקה לאף גבר כדי להרגיש שלמה, ושלמרות מה שחשבה, המדים בעצם ממש מתאימים לה לקומפלקשן. הידד!
משפט מפתח: "מישהו פעם מת מטירונות?"
6. ג'ון וינגר – סטרייפס
סטרייפס הוא לא רק אחד מסרטי הצבא האהובים בארה"ב, אלא גם אחד מאלו שאומרים את האמת הקשה לגבי נסיבות החיים בהן אזרח אמריקאי יחליט בדרך כלל להתגייס. וינגר הוא נהג מונית שמאבד תוך יום אחד את העבודה שלו, הדירה שלו, המכונית שלו ובת הזוג שלו. אלו, פחות או יותר, הנסיבות המתאימות. הוא גורר את החבר הכי טוב שלו, שגם הוא לא בדיוק בשיא חייו, והם מוצאים את עצמם בטירונות כל אמריקאית. אם זה לא מספיק גרוע, מכל המקומות שצבא ארה"ב פלש אליהם, הזוג המוזר הזה מגיע בסוף דווקא לצ'כוסלובסקיה.
משפט מפתח: "אם אני מת, הדם שלי על הידיים שלך!" –"בסדר, רק שלא יהיה לי על הנעליים".
5. רס"ר שמש - ספיחס
הרס"ר המגלומן והמטורף באסקימו לימון מושתת כמובן על מסורת ארוכה של רס"רים אמריקאיים, ששיגעון גדלות אחז בהם וחשיבותם העצמית יצאה מכלל שליטה, ואולם, דמותו של שמש הוסיפה גוון מזרח תיכוני קומי לשבלונת הרס"ר המבהיל והנלעג. המונולוג בו שמש מתאר את הבדלי החשיבות בינו לבין הטירונים כבר מזמן הפך לנכס צאן ברזל של הקומדיה הישראלית, ונראה שהרבה אחרי שיודל'ה ישכח מהזיכרון הקולקטיבי, אנשים עוד יזכרו את ההירכיה המטאפורית.
משפט מפתח: "אתם כוכבים ואני ירח, אתם קוצים ואני שושנה".
4. הוקאיי פירס – מ.א.ש
למרות שעברו כבר מעל ארבעים שנה, מ.א.ש היה ונותר אחת ההתרסות המוצלחות והמצחיקות נגד האימפריאליזם הצבאי האמריקאי. שלא לדבר על כך שבתוך כל הוייטנאם הזה, מישהו צריך להזכיר גם את קוריאה. בסרט המבוסס על סדרה בעלת אותו השם, הוקאיי וחברו דיוק מגיעים לבית החולים הצבאי 4077, ולמרות אופיים הדרעקי בבסיסו, מתגלים כמנתחים מצוינים, למורת רוחם של חברי הצוות הדתיים והשמרניים. הצבא, כך מתברר, ממש צריך אותם, אז אין להם יותר מדי מה להתאמץ. המלחמה שמתרחשת פחות משלושה מייל ממקום עבודתם ומשגרת אליהם פצועים ללא הרף, נראית להם רלוונטית פחות מגולף, פוטבול וויכוחים על מי היא בלונדינית אותנטית.
משפט מפתח: "אתם לא משתמשים בזיתים (למרטיני)?" –"בהינתן המלחמה, היינו צריכים לעשות כמה שינויים".
3. קירק לזרוס – רעם טרופי
כמו כל הדמויות "ברעם טרופי", גם קירק לזרוס היה דמות בסרט שמגלמת דמות בסרט (סרג'נט לינוקלן או'סיירוס) בעוד קטע של הפוך על הפוך. ולמרות כל המלאכותיות כאן, דבר אחד היה אמיתי לגמרי עבור לזרוס - הוא אף פעם לא הלך עם זה עד הסוף. כי במלחמה כמו בחיים, הכל משחק של ללכת על הקצה מבלי ליפול. תשאלו את שון פן מה קורה למי שהולך פול ריטארד.
משפט מפתח: "אני יודע מי אני! אני בחור, שמשחק בחור, שמתחפש לבחור!".
2. סרג'נט הרטמן – פול מטאל ג'אקט
לסרג'נט הרטמן יש סיבה טובה להיות קשוח. אחרי הכל, זו הקשיחות שלו שתקבע מי מטירוניו ישרוד בויאטנם. אלא שקשה שלא לשים לב שהרטמן לא בדיוק מושקע בעיצוב הסיבולת של החיילים כמו שהוא פשוט מנסה לשבור אותם לשניים ולירוק לתוך נשמתם. האינטרקציה המעוותת בין המפקד לטירוניו מתבטאת בשיאה ביחסו של הרטמן לטוראי פייל השמנמן והרגיש. הרטמן דוחק את פייל לפינה עוד ועוד, עד שפייל הופך להיות מכונת מלחמה חסרת רגש, לכאורה הישג מובהק של השיטה החינוכית ע"ש הרטמן. לכאורה, כי עוד לפני היציאה לויאטנם, בסצינה מצמררת להפליא, פייל יורה במפקדו ומתאבד.
משפט מפתח: "חלאה, התחת שלך שלי! אתה לא תצחק, אתה לא תבכה, אתה תלמד לפי המספר, ואני אלמד אותך!"
1. קולנל קורץ – אפוקליפסה עכשיו
אם לתת לקורץ את המקום הראשון זו קלישאה, בואו לא נשכח שקלישאות הגיעו למעמדן מסיבה מסוימת. קולנקל קורץ הוא לא רק הדמות הצבאית ההזויה, אלא גם ככל הנראה המצוינת בתולדות הקולנוע, בין השאר משום שהוא מצליח לגלם את תמצית המיליטריזם והאנטי-מיליטרליזם בה בעת. קורץ מנהל את המתחם הקמבודי המשוגע שלו מתוך עקרונות סותרים ובלי שמץ של רצון לחיות, כאילו רק חיכה לוילרד שיבוא וירצח אותו כבר – ועם זאת, נדמה כאילו הוא עצמו הולך לרצוח את וילרד בכל רגע.
משפט מפתח: "האימה... האימה...."