1. כדורסל: הפרקט שממנו עשויים חלומות

כל סקר או דירוג שנעשה אי פעם בתחום הדוקו-ספורט ממקם את "Hoop Dreams" בחמישייה הפותחת של כל הזמנים. ובצדק: קשה להישאר אדיש לסרט הזה מ-1994, שבו עוקב הבמאי סטיב ג'יימס אחרי שני צעירים שחורים משיקגו שהצ'אנס היחיד שלהם להימלט מחיים של עוני הוא לשחק ב-NBA – אלא שסטטיסטית, הסיכוי שלהם להגיע לזה סביר בערך כמו האפשרות שייפגעו ממכת ברק. Hoop Dreams הוא כיום חלק מ"קריטריון" – אסופת סרטים אמריקאים בפורמט ביתי השמורה לקלאסיקות קולנועיות על-זמניות. עד כדי כך נחקק הסרט בתודעה.

2. כדורסל: יותר כמו פרקט למינציה

"Rebounds" הוא במובנים רבים תמונת מראה של "Hoop Dreams": סרטו של טרי לוקמייר משנת 2009 שואל "אוקיי, ואם לא מתקבלים ל-NBA?". התשובה במקרה של הכדורסלנים טים ג’ונס ודריק מילר היא "הולכים לשחק בליגה הצ’יליאנית", והתוצאה היא סרט תיעודי מצחיק-עצוב על ההסתגלות של שני אמריקאים לחיים בצד הלא נכון של היבשת. אנחנו כאן בארץ מכירים היטב את מוסד הכדורסלן האמריקאי שלא בדיוק מבין לאן הוא הגיע, ולמרות המרחק וכיו"ב הבדלים, Rebounds צריך לבוא טוב מאוד לקהל ישראלי.   

3. רוגבי כיסאות גלגלים: גברים וחצי

"Murderball" של הנרי אלכס רובין ודנה אדם שפירו היה מועמד לאוסקר בשנת 2005, והוא הרוויח את זה ביושר: הנבחרת האמריקאית ברוגבי כיסאות גלגלים היא סיפור אנושי-ספורטיבי אדיר. הבמאים עקבו אחר כוכבי הנבחרת במשך שנתיים – החל באליפות העולם של 2002 ועד המשחקים הפאראלימפיים באתונה 2004 – ומלבד היכרות עם ענף הספורט הקשוח להחריד שלהם, הצופה נחשף גם לסיפורים האישיים של האתלטים האלה. קלישאת ה"חצי גבר" נמדדת כאן שוב ושוב, ובכל פעם יוצא שהחבר'ה האלה אמנם חיים בגופות שבורים לגמרי, אבל הם גברים שלמים לחלוטין.

4. אגרוף: ההר ומוחמד

"כשהיינו מלכים" מתעד את אחד מסיפורי הספורט הגדולים אי פעם: ה"ראמבל אין דה ג'אנגל", קרב הענקים שנערך ב-1975 בין מוחמד עלי לג'ורג' פורמן – במדינה האפריקאית זאיר מכל המקומות בעולם. זה היה הרגע המדויק בהיסטוריה שבו קרב איגרוף היה הדבר הכי חשוב באג'נדה העולמית, לא רק הספורטיבית אלא גם התרבותית והחדשותית, והבמאי לאון גאסט תופס את זה באופן מושלם."When We Were Kings" זכה באוסקר ב-1996, והשנה – עם מותו של עלי – שווה להציץ בו בעיניים חדשות. לא יהיה עוד אחד כזה.

5. אגרוף: בגידתה של אומה

ג'ו לואיס לא היה רק אחד המתאגרפים הגדולים בכל הזמנים, אלא אחד הספורטאים הגדולים אי פעם – האיש היה אלוף העולם במשקל כבד במשך 12 שנים רצופות, מ-1937 עד 1949. אלא ש-"Joe Louis - America's Hero Betrayed", שם את הדגש היכן שהכותרת שלו מרמזת: בנקודה שבה נגמרה הקריירה הספורטיבית והתחילו הצרות. מהתמכרות לסמים ועד חקירה ממושכת ופולשנית של רשויות המס, הכל קרה ללואיס בשלב ה"נפילתו". וויזי שפירו ביים ו-HBO הפיקה בשנת 2008.

6. בייסבול: קבוצה שיש לה עיר

הכל קרה סביב אירועי 9/11, אז הגיוני שגם זה קרה: חודש לאחר המתקפה על אמריקה התקיימה ה"וורלד סירייס", סדרת הגמר של ליגת הבייסבול, בין הינקיז של ניו יורק לדיימונדבקס מאריזונה. זה כמובן היה גדול בהרבה מכל סיפור ספורט – באופן טבעי, הינקיז נתפסו כמייצגי הבנייה מחדש של ניו יורק כולה – והסרט הקצר הזה, בסך הכל 62 דקות, מצליח לתפוס יפה את ממדי האירוע. גם "Nine Innings From Ground Zero" הוא הפקה של HBO בבימוי וויזי שפירו, ארבע שנים לפני שהבמאי והרשת שיתפו פעולה בסרט על ג'ו לואיס. 

7. סמים בספורט: סמים עושים אותך כזה גדול

"האם זאת עדיין רמאות אם כולם עושים את זה?", שואל הטאגליין של "Bigger, Stronger, Faster" – סרט שמתייחס לסוגיית הסימום בספורט במה שהאמריקאים אוהבים לכנות "כנות ברוטאלית". הבמאי כריסטופר בל יוצא מהסיפור של שני אחיו, שניהם בודי-בילדרים מקצועיים, אל השאלות הגדולות יותר של סמים משפרי הופעה בספורט בארה"ב בכלל – וטווה קשר מסקרן בין התופעה הזאת לחלום האמריקאי על כל היבטיו. הסרט יצא ב-2008, בזמן לאולימפיאדת בייג'ינג, אבל הסוגיות שהוא מטפל בהן יהיו בוודאי אקטואליות גם בטוקיו 2020.

8. גלישת גלים: ניפגש בחוף

אני מניח ששמעתם על "לגלוש עם ענקים" (2004), הסרט התיעודי המהולל ביותר שנעשה אי פעם על תחום הגלישה, אז רק תזכורת קצרצרה: מדובר בקיצור תולדות הענף, החל בשורשים המוקדמים שלו בפולינזיה וכלה בגירסה המודרנית והתחרותית שלו. בין המרואיינים: אגדות הגלישה גרג נול, ג'ף קלארק וליירד המילטון. ביים: סטייסי פראלטה, גולש (גלים וסקייטבורד) בזכות עצמו. 

9. רסלינג: סרט תיעודי על קרבות מבוימים   

האם רסלינג הוא ספורט אמיתי? כנראה שאין קונצנזוס סביב השאלה הזאת, אבל "Beyond the Mat" הוא דוקומנטרי אמיתי לחלוטין. הבמאי (והקריין הדומיננטי) בארי בלאוסטיין בעצם מנצל את התדמית של ה-WWE (ולפניו ה-WWF) כדי ליצור סרט שלא לוקח את עצמו ברצינות יתרה מצד אחד, אבל גם לא מזלזל במושאי התיעוד שלו מצד שני – ספורט או לא, היאבקות מקצוענית היא עסק קשוח. הופק ב-1999, לגמרי רלוונטי גם היום, ומוכיח שפשוט אי אפשר לעמוד בפני אדם שמפגין שילוב של הומור ותשוקה. חומר למחשבה אם תחליטו פעם לעשות בעצמכם סרט תיעודי על הענף הנלעג החביב עליכם.

10. מינכן 72: הם היו 11

הטבח באולימפיאדת מינכן 1972, הטראומה שהיא כבר חלק מהדי.אן.איי של הספורט הישראלי ושל הזהות הישראלית, מתואר בפירוט ובאיפוק בסרטו של קווין מקדונלד מ-1999. "One Day in September" זכה באוסקר, והוא מהווה יצירה משלימה הכרחית עבור מי שצפה ב"מינכן" של סטיבן ספילברג, שעוסק פחות בטבח בכפר האולימפי ויותר במסע הנקמה שבא אחריו. לצפות ולקוות שמישהו עוד ייקח פעם איזה אוסקר על משהו *טוב* שקרה ליהודים.