אם גם אתם צפיתם בסיום של "טיטאניק" וצעקתם על המסך: "אבל יש מספיק מקום על הדלת! למה ג'ק לא עולה גם???", אתם לא לבד. במשך שנים עמדו צופי הסרט לבדם מול החור העצום בעלילה, מנסים לסדר את הפרטים בראשם ללא הצלחה. כעת, גם עולם המדע התגייס לדון בסוגיה המטרידה, כאשר האסטרופיזיקאי הסלב ניל דגראס טייסון התייחס לנושא והציע את פרשנותו המקצועית.
כזכור, בסיום הסרט הקלאסי, ג'ק ורוז צפים על דלת שצפה במים הקפואים. רוז שכובה על הדלת וג'ק שוחה לצידה, לא עולה על הדלת מחשש שזה יטביע את שניהם. עם זאת, לכל מי שצופה בסרט נראה שיש על הדלת הענקית מספיק מקום בשביל בשביל ג'ק ורוז, ואולי גם עוד כמה נוסעים. עד שמגיעה סירת ההצלה, ג'ק כבר טובע במים הקפואים. למי שצריך תזכורת לסצנה הבלתי נשכחת:
רבים וטובים כבר בדקו את שאלה האם פיזית ג'ק יכול לעלות על הדלת יחד עם רוז, "מכסחי המיתוסים" אפילו עשו פינה בתכניתם בה הוכיחו כי הדבר אפשרי עם שני גברים כבדי משקל, קל וחומר עם צמד האוהבים הדקיקים.
בראיון לאתר "הפינגטון פוסט", התייחס גם דגראס טייסון לסוגיה. אך בניגוד ל"מכסחי המיתוסים", מה שהטריד אותו לא הייתה השאלה האם זה אפשרי, אלא מדוע ג'ק לא מנסה בכלל להציל את עצמו: "בין אם זה היה יכול להצליח או לא, אני הייתי מנסה יותר מפעם אחת. הוא מנסה פעם אחת, 'או, זה לא הולך לעבוד, אני פשוט אקפא למוות במים'. לא, סלחו לי. לא!".
המדען המפורסם המשיך בנאום התוכחה, ואפילו גייס את מארק וואטני (האחד והיחיד!) להדגמת טענתו: "האינסטינקט ההישרדותי הוא הרבה יותר חזק מזה אצל כולנו, בטח כשמדובר בדמות הזאת. הוא אדם שורד, לא? הוא מתגבר על מכשולים, הוא מתמודד. ואני אגיד לכם משהו, אם זאת הייתה הדמות של מאט דיימון ב'להציל את מארק וואטני', הוא היה מכין מנוע מאולתר ומציל את כולם שם. ככה מדע יכול לעזור לך!".
עם כל הכבוד לג'ק דוסון, אנחנו חייבים להגיד שההשוואה למארק וואטני אינה הוגנת. למרות האומץ והחן של דיקפריו הצעיר, אנחנו מדברים פה על אדם שהקים לבדו מושבה במאדים עם כמה חלקי חילוף שבורים ושלושה תפוחי אדמה, לא על איזה ילדון פוחז ורומנטיקן. אבל אם נניח את האסטרונאוט האהוב עלינו בצד לרגע, חייבים להודות שמדובר במכה נוספת בכנף השבורה של "טיטאניק". המדע אמר את דברו – לא רק שסצנת הדלת אינה הגיונית פיזקלית, היא אפילו לא תואמת את הטבע האנושי הבסיסי ביותר.