"רכבת לבוסאן" (2016)

למי שאהב את: "המתים המהלכים" וכל סרט זומבים באשר הוא

מאז שיצא בקיץ 2016, הסרט הצליח להתברג כמעט לכל רשימה שסיכמה את עשרת סרטי האימה הטובים ביותר של אותה השנה. אך כיוון שהוא תוצרת דרום קוריאה ולא זכה להפצה רחבה, ייתכן שלא שמעתם עליו. אם אתם חובבי זומבים (כמו כותבת שורות אלו), "רכבת לבוסאן" הוא לא רק חובה - הוא ככל הנראה גם יכנס לרשימת סרטי הזומבים הטובים ביותר שראיתם בכל הזמנים. אני יודעת מה אתם חושבים, "סרט אימה דרום קוריאני? מה יש לקולנוע הקוריאני להציע כשיש את הוליווד?" - אז התשובה היא המון.

העלילה מתרחשת, כצפוי, בדרום קוריאה בזמן מתקפת זומבים וסובבת סביב קבוצת נוסעים ברכבת, המנסים להגיע לעיר בוסאן, שעל פי הדיווחים אמורה להיות נקייה מהמתים המהלכים. רוב הסרט מתרחש בזמן הנסיעה ברכבת שלא עוברת חלק, בלשון המעטה. האקשן והמתח לא פוסקים לרגע, האיום הזומבי אמיתי ומלחיץ מתמיד, האפקטים מצוינים והדמויות אנושיות ברמה שממש יכאב לכם אם וכאשר הם ינשכו על ידי זומבי צמא דם. כל אלה הופכים את "רכבת לבוסאן" לסרט זומבים-אפוקליפטי אפקטיבי ומהנה במיוחד.

"המכשפה" (2016)

למי שאהב את: "פרויקט המכשפה מבלייר"

אם אתם מעדיפים סרטים שהאימה בהם מתבטאת בדרכים נסתרות יותר מאשר זומבים אוכלי בשר או שדים מפחידים, "המכשפה" הוא בדיוק בשבילכם. גם הוא, כמו הסרט שמעליו ברשימה, הצליח להיכנס לכל עשירייה פותחת של דירוג סרטי האימה הטובים של 2016, ולרוב במקום הראשון. וגם הוא, כמו סרטי אימה רבים (ולצערנו) - לא זכה להפצה רחבה בישראל. "המכשפה" הוא לא סרט אימה "פרופר" - אתם כנראה לא הולכים לקפוץ מהכיסא בבהלה או למות מפחד, אלא יותר תחוו תחושה מטרידה שמשהו אפל מאוד מתרחש מתחת לפני השטח.

הסיפור מתרחש בניו אינגלנד של שנת 1630, כאשר משפחה נוצרית אדוקה נאלצת להתמודד עם התרחשויות על-טבעיות המתרחשות בחווה שלהם, שמקורן ככל הנראה במכשפה השוכנת ביער הסמוך. ההשוואה ל"פרויקט המכשפה מבלייר" היא לא רק מהסיבה הבלתי נמנעת שבשני הסרטים ישנן מכשפות (ויער), אלא כיוון ששני הסרטים בעיקר גורמים לתחושת אי נוחות ממשהו שלא לגמרי ברור מהו ומה הוא מסוגל לעשות. אלמנטים רבים בסרט הופכים אותו לאחד מסרטי האימה המקוריים והמעניינים שיצאו בשנים האחרונות; האווירה האפלה, המסרים בין השורות, תצוגת משחק מצוינת וסיפור שמספק הצצה אמיתית לעולמה של משפחה במאה ה-17.

"מגרש השדים - הסדרה" (2016-2017)

למי שאהב את: "לזמן את הרוע", "השדים של אמילי", "מגרש השדים"

קודם כל, אם חייתם מחוץ לפלנטה ב-40 השנים האחרונות ומסיבה כלשהי עדיין לא יצא לכם לראות את "מגרש השדים" (1973) - עזבו את המחשב (או הסמארטפון) ברגע זה ולכו לראות. "מגרש השדים - הסדרה" עשתה את הבלתי אפשרי: היא העזה להמשיך סרט אימה קלאסי שנחשב לאחד הגדולים בכל הזמנים - ועשתה זאת מבלי לעשות פדיחות. העונה הראשונה יצאה בשנה שעברה והשנייה החלה בסוף ספטמבר האחרון בארה"ב.

משפחת ראנס נאלצת להתמודד עם מה שנראה כמו דיבוק אצל אחת מבנותיה. כאשר אפילו הכנסייה מסרבת לעזור להם, שני כמרים יוצאים לבדם לעזרת המשפחה. יוצרי הסדרה עשו החלטה נבונה לא לנסות לחקות את הסרט המקורי, שכן כל ניסיון לשחזר סצנות שהפכו לקאנוניות נועד לכישלון. ההשראה מהסרט המקורי נמצאת שם כל הזמן (כולל מחוות קטנות לחדי העין), אבל היא לא מטילה צל על הסדרה ולכן ניצלה מתגיות כמו "חיקוי זול". הסדרה נוצרה על ידי אנשים שמבינים באימה, יודעים מה יספק אנשים שבאים עם ציפיות מסוימות מסיפור גירוש שדים והם פשוט עושים את זה טוב. לא מקורי מדי, לא צפוי מדי, אלא פשוט אימה עשויה היטב.

"פחד מצלמים" (2007)

למי שאהב את: "פעילות על טבעית"

הסרט אמנם יצא ב-2007 אך הופץ בישראל רק ב-2010 ולאור הרימייק האמריקאי, ייתכן שרבים כלל אינם מכירים את המקור הספרדי. כידוע, סרטים זרים זוכים לעיבודים מחודשים בשפה האנגלית בעיקר כשהם מאוד מוצלחים ובעצם לא זקוקים בכלל לרימייק כי המקור מדהים בפני עצמו. "REC" הוא בדיוק זה - סרט אימה מסגנון "פאונד פוטג'" מצוין שלא מבזבז דקת מסך. בערך 10 דקות לתוך הסרט העניינים מתחילים להתחמם והם לא מפסיקים עד לשנייה האחרונה. בתפריט: צוות של תכנית טלוויזיה מתלווה לתעד צוות כיבוי אש, כאשר הם מקבלים קריאה לחלץ זקנה הכלואה בדירתה. הם מגיעים לבניין ומגלים שהתפשטה שם מגיפה מסתורית, שגורמת לדיירי הבניין להיות עוינים מהרגיל.

לא מעט סרטי אימה יוצאים מדי שנה, אך רק מעטים מהם מצליחים לגרום לקהל הצופים להישאר דרוכים בכיסא מתחילת הסרט ועד סופו, בלי לתת להם אפילו מאית שנייה של מנוחה. אחרי ההצלחה הרבה שראו סרטי פאונד פוטג' כמו "פרויקט המכשפה מבלייר", רבים ניסו לעלות על הגל של הז'אנר ללא הצלחה. כאן מדובר בשימוש מבריק בז'אנר ובמצלמת הכתף - והתוצאה היא לא פחות ממושלמת.

"המשחקים של ג'ראלד" (2017)

למי שאהב את: "הניצוץ", "ברבור שחור"

בין מבול האדפטציות שיצאו לספרים של סטיבן קינג לאחרונה וההייפ המטורף סביב הסרט "זה", הגיח בשקט עיבוד נוסף לקינג שאמנם עשה פחות רעש - אך כבר נחשב בקרב רבים לאחת האדפטציות המוצלחות שנעשו ליצירותיו. מדובר בעיבוד למותחן שנחשב במשך שנים לבלתי ניתן לעיבוד על המסך, אך מייק פלנגן, במאי אימה שצובר תאוצה בשנים האחרונות, לגמרי הצליח במשימה. הסיבה שעדיין לא ממש שמעתם עליו היא כיוון שמדובר בסרט ששוחרר (ממש בסוף חודש שעבר) ישירות לשרותי הסטרימינג של נטפליקס ולא יופץ על המסך הגדול. זוג נשוי נוסע לווילת נופש מבודדת במטרה לשפר את חיי המין שלהם. לאחר שבעלה חוטף התקף לב ומת באמצע האקט, ג'סי (קרלה גוג'ינו בתצוגת משחק מצמררת) נאלצת להילחם כדי למצוא דרך להשתחרר מהאזיקים הקושרים אותה למיטתם.

להרבה חובבי אימה יש נטייה להימשך למטורף ביותר - שדים, זומבים ודם - אבל סטיבן קינג יודע יותר טוב מזה. קינג יודע שהדבר המפחיד ביותר הוא הנפש האנושית. ב"משחקים של ג'ראלד" תמצאו קצת מכל דבר; אימה, התרחשויות מטרידות וסצנה אחת שתגרום לכם לרצות לצעוק מכאב. אבל יותר מהכל, יש בו מתח בלתי פוסק ועלילה שמתפתחת ומרסקת את הצופה ככל שהיא מתקדמת. הסיפור הייחודי שמתפתח לאט לאט הופך אותו לאחד מסרטי האימה האנושיים ביותר שנעשו בשנים האחרונות. למרות שעשר הדקות האחרונות מעוררות מחלוקת רבה בקרב מעריצים - מדובר במותחן פסיכולוגי מצוין שהדיבור עליו רק ילך וייגבר.

"החיים בצללים" (2014)

למי שאהב את: "מת על המתים", "זומבילנד", "טאקר ודייל נגד הרשע"

"החיים בצללים" היא קומדיית אימה ניו זילנדית שלא הופצה ברחבי העולם, אך מרגע יציאתה זכתה לאהדת המבקרים ולקהל מעריצים שרק הולך וגדל עם השנים. אם לתאר את הסרט הזה במדויק, הוא מעין "המשרד" פוגש את דרקולה. הוא צולם בסגנון מוקומנטרי ומתאר את חייהם של מספר ערפדים שחיים בשותפות כבר מאות שנים, כפי שהם נראים מבעד למצלמה של צוות צילום שהגיע לתעד את חייהם הלא שגרתיים. הם נאלצים להתמודד עם בעיות של "אנשים רגילים" (כמו מי ישטוף ערימת כלים שלא נוקו כבר מאה שנה), אך גם עם העובדה שהם ערפדים בני 200 שמנסים לשרוד בעולם העכשווי.

טאיקה וואייטיטי וג'מיין קלמנט (מ"טיסת הקונקורד" האגדית) כתבו וביימו את אחת מקומדיות האימה המקוריות והמצחיקות שיצאו בעשור האחרון, ומובטח לה מעמד של קאלט בשנים הבאות. מדובר בפנינה שלא רבים מכירים, אך למי שחובב קומדיות אימה מלאות בהומור נוטף דם - ההנאה מובטחת.

"שקט" (2016)

למי שאהב את: "לא לנשום", "משחקי שעשוע" (הגרסה האוסטרית מ-97' או הגרסה האמריקאית מ-07')

אם אתם בקטע של סרטי אימה מסגנון Home Invasion - ב"שקט" יש את כל האלמנטים שהופכים אותו לסרט מספק במיוחד. זו פעם שנייה שסרט של מייק פלנגן מופיע כאן ברשימה, כיאה למי שהצליח לבסס את עצמו מהר מאוד כאחד מבמאי האימה הבולטים בשנים האחרונות. גם הפעם הוא שוחרר בנטפליקס וכיוון שלא הגיע לאקרנים, פחות אנשים זכו להכיר אותו.

סופרת צעירה, שאיבדה את יכולת השמיעה והדיבור בגיל קטן עקב מחלה, מוצאת את עצמה לכודה בביתה המבודד - כשבחוץ אורב לה רוצח במסכה. אין בסרט הזה יותר מדי חידושים, אלא פשוט סרט אפקטיבי במיוחד של במאי שמכיר את הז'אנר ויודע איך לייצר סצנות מותחות ומטרידות, וגיבורה שנאלצת להילחם כשכל הסיכויים נגדה.

"פולטרגייסט" (1982)

למי שאהב את: "החוש השישי", "האחרים"

איך אפשר לעשות רשימה של יצירות אימה מומלצות ליום שישי ה-13 בלי להשאיר מקום לקלאסיקה על-זמנית אחת? הרבה לפני שהגיעו סרטי רוחות כמו "האחרים" ו"בית האימה", היה את "פולטרגייסט" שהציב את הרף לכל סרטי הרוחות שיצאו אחריו מאז ועד היום. העלילה היא כביכול די בסיסית, על משפחה צעירה שעוברת לגור בבית חדש שהתרחשויות מוזרות בו מצביעות על כך שהוא רדוף רוחות. אך "פולטרגייסט" הוא ממש לא סרט אימה בסיסי, הוא ה-בסיס. הסצנות בוימו במיומנות רבה על ידי טובי הופר, בעזרתו של סטיבן שפילברג ועבודת אפקטים מרהיבה במיוחד (לשנת 1982, אבל עדיין).

מציטוטים קלאסיים ועד לסצנות בלתי נשכחות שיעשו לכם צמרמורת גם בשנת 2017 (וגם זכו לאינספור פארודיות  ב"מת לצעוק", שהפכו גם הן לבלתי נשכחות) - "פולטרגייסט" לא סתם נחשב עד היום לאחד מסרטי האימה הטובים ביותר שיצאו.

mako תרבות בפייסבוק