המיתוס על תפקידים נשיים בקולנוע, ואיך אלה "מרתיעים" את הצופים בצורה כל כך יסודית עד שלא משתלם ללהק נשים לתפקידים ראשיים בשוברי קופות פוטנציאליים, קרוב לסיומו יותר מתמיד. תודה, באמת. מחקר חדש שפורסם לאחרונה, ושנערך בחסות תנועת Time's Up, בחן את 350 הסרטים המכניסים ביותר ששוחררו במהלך ארבע שנים - מתחילת 2014 ועד סוף 2017 - וגילה שבלי קשר לגודל התקציב וסיווגו של הסרט, הוא הפך לרווחי יותר כשאישה קיבלה בו תפקיד ראשי.
במקביל, נבחנו הייצוגים של הדמויות הנשיות בסרטים הללו באמצעות מבחן בכדל. המבחן, שקרוי על שם אמנית הקומיקס אליסון בכדל שהזכירה את עקרונותיו לראשונה כבר ב-1985. כדי לעבור את המבחן (שחשוב לציין, שיש לו סייגים רבים ואין לו באמת תוקף חוקי או מדעי. למרות כל אלה, הוא הפך לכלי יעיל ופופולרי כדי לבדוק איך מופיעות הנשים שמופיעות בקולנוע, בספרות, בטלוויזיה וכו'), סרט צריך להכיל לפחות שתי דמויות של נשים ששמותיהן מוזכרים ביצירה, שמדברות אחת עם השנייה על נושא שאיננו דמות גברית שלישית. תתפלאו כמה קלאסיקות קולנועיות לא מתהדרות בסצנה פשוטה שכזו. המחקר של Time's Up גילה שכל הסרטים שהכניסו יותר ממיליארד דולר באותן שנים - עברו את מבחן בכדל.
כמו כן, ממוצע ההכנסות של הסרטים היקרים (אלה שהפקתם עלתה יותר מ-100 מיליון דולר) היה גבוה יותר אם הסרט עבר את מבחן בכדל. סרטים שלא הכילו שתי דמויות נשיות שמשוחחות זו עם זו, הרוויחו בממוצע 413 מיליון דולר וסרטים שהעניקו את העומק המינימלי הזה לדמויות הנשים שבהם הרוויחו בממוצע 618 מיליון דולר. במקביל, נמצא שאותם סרטים יקרים מכילים עדיין פחות כוכבות באופן גורף. המחקר מצא שרק 19 נשים קיבלו קרדיט ראשי ב-105 הסרטים היקרים שהופקו בשנים ההן, וזאת לעומת 75 גברים.
"נשים מהוות מחצית מההכנסות הפוטנציאליות בקופות", כתבה כריסטי הובגר, סוכנת אמנים ומפיקה שהיתה אחת מיוזמות הסקר, "ועדיין, תעשיית הבידור מניחה שסרטים בכיכובן של נשים פחות מצליחים. הוכחנו שהמידע לא מגבה את הטענה הזו". איימי פסקל, מפיקה ובכירה ויו"ר אולפני סוני לשעבר, הוסיפה: "זו הוכחה ניצח שהקהל רוצה לראות את כולם מיוצגים על המסך. מקבלי ההחלטות בהוליווד צריכים לשים לזה לב".