בשנת 2004 נורה למוות צאיל אשתיה, נהג מונית פלסטיני, על ידי מתנחל מהישוב איתמר. היורה, יהושע אליצור, נעצר והואשם בעבירת הריגה, ועד שבית הדין יגזור את דינו הוא נשלח למעצר בית. ואז, כאילו בלעה אותו האדמה הוא נעלם. שי פוגלמן, עיתונאי "הארץ", נשלח לחקור את הסיפור ונשאב עמוק לתוכו, ומאותו יום והלאה הוא לא יוותר עד אשר יהושע אליצור יתפס ויקבל את עונשו.
המסע הזה של עיתונאי אחד בעקבות פושע נמלט הפך עכשיו לסרט תיעודי בשם "לתפוס את יהושע" שיוקרן הערב במסגרת פסטיבל דוקאביב, פוגלמן עבר מעמדת העיתונאי לעמדת הבמאי ויצר, בשיתוף המפיק אסף אמיר, סרט תיעודי שמשלב בין דוקו פשע לטקסט פוליטי על המצב הבלתי אפשרי של יחסי היהודים והפלסטינים מעבר לגבולות הקו הירוק. שוחחנו עם פוגלמן כדי להבין ממנו קצת יותר על הסיפור שהפך על האובססיה של חייו.
מכל הסיפורים שסיקרת כעיתונאי, למה בחרת דווקא בסיפור של יהושע אליצור להפוך לסרט?
"בדיעבד, אני חושב שהיו שתי סיבות. הראשונה נולדה בעקבות התסכול שחשתי לאחר שפגשתי את יסמין שתאיה, בתו של הקורבן. כעיתונאי אני משתדל לדווח מעמדה חיצונית על ההתרחשויות, לספר על האירועים מתוך נקודת ההתבוננות שאינה מעורבת ולכאורה גם לא לוקחת צד. אך הסיפור של יסמין לא נתן לי מנוחה. לא יכלתי להישאר אדיש לעוול גדול כל כך. לא היה הגיוני בעיני שאדם שהורשע בהריגה ברח וכבר שנים אף אחד לא יודע היכן הוא נמצא, בעוד משפחת הקורבן אוכלת מרורים. במובן הזה נאלצתי לצאת מעמדת העיתונאי הפאסיבית ולנקוט בפעולה. הרגשתי שאוכל לעשות זאת רק כבמאי".
"הסיבה השניה נולדה מתוך ההבנה שיש פה סיפור מאוד מורכב ומרובד, ובמובן הזה הרגשתי שהוא מתאים יותר להיות מסופר כסרט ולא ככתבה".
מה הציפיות שלך מהסרט - אתה מאמין שהוא יצליח לעודד שיח על היחס של המתנחלים לפלסטינים? לעורר מודעות לכך שממשלת ישראל נוטה לכסת"ח פשעים של מתנחלים?
"לא. אין לי ציפייה כזאת. נדיר מאוד שסרטים באמת מצליחים לעורר דיון ציבורי. אני גם כמעט ולא מבקר את המערכת בסרט, זה לא תפקידי. מבחינתי היא התרשלה. נקודה. אחרת לא הייתי יוצא לדרך. אני כן מקווה שהסרט יפתח בפני הצופים עוד זווית התבוננות על הטרגדיה והאיוולת של הסכסוך".
אתה מלווה את הסיפור הזה כבר שנים, חוקר ומדבר עם מקורות וטס מסביב לעולם. אילו השלכות היו לסיפור על החיים האישיים שלך?
"השקעתי בסיפור הזה המון, ברמה המקצועית וכמובן גם ברמה האישית. אך אם היו השלכות, הן משניות לחלוטין. לאורך הדרך אתה נוגע באנשים, בקורבנות, מכל הזוויות והכיוונים. יש פה טרגדיה. בנאדם מת. במובן הזה הסיפור גדול מחיי האישיים".
הסיפור של יהושע מלא בטוויסטים, מבלי לספיילר את הסוף, איזה מהם הכי הדהים אותך?
"אוי, היו כל כך הרבה כאלו. אם צריך לבחור אחד, כמובן שהייתי הולך על המפגש איתו. זה היה אחרי שנים של חיפוש. עברתי כמעט בכל תחנות חייו. פגשתי את בני משפחתו וחברי ילדותו. הרגשתי שאני מכיר אותו, ממש כמו אדם קרוב. ועדיין, זה היה מפגש מפתיע. אני זוכר שהמחשבה הראשונה שעברה לי בראש הייתה, 'וואו, הוא הרבה יותר גבוה וחסון משדמיינתי'. אחר כך גם גיליתי שיש לו הרבה חוש הומור".
בסופו של יום, ולמרות הפשע הנורא שהוא ביצע, יהושע אליצור הוא הגיבור של הסרט שלך. האם אתה מרגיש שאתה מכיר אותו? אתה רואה בו דמות מורכבת מעבר לרוצח שנמלט?
"בטח, אבל את זה גיליתי ממש בצעדים הראשון של התחקיר. הוא בנאדם, עם חולשות וחוזקות. הוא בפירוש לא הרוע בהתגלמותו. בלי להמעיט מחומרת מעשיו ומהעבודה שברח, אף פעם לא שכחתי שגם הוא קורבן".
״לתפוס את יהושע״ יוקרן שוב ביום ו׳ (31.5), בשעה 17:15, סינמטק במסגרת פסטיבל דוקאביב. הסרט יוקרן ב-5.6 ב-yes דוקו.