חברת ההפקות A24 מיצבה את עצמה בעשור האחרון כמובילה בסרטי איכות, כאלה שזוכים לשבחי המבקרים וגורפים אוסקרים. חלקם נישתיים יותר ואחרים מצליחים להיות מהסוג הנדיר שפונה גם למבקרים וגם לקהל הרחב. A24 הצליחה לעשות זאת בז'אנרים רבים ומגוונים, כולל ז'אנר האימה - ותרמה רבות להתפתחותו של תת-ז'אנר המכונה באנגלית Elevated Horror, שמתאפיין בסרטי אימה המשלבים אלמנטים אמנותיים מסרטי הארט-האוס עם אלמנטים של סרטי אימה קלאסיים.
סרטים כמו "המכשפה", "תורשתי", "מידסומר", וטרילוגיית "X" קיבלו מעמד של קאלט במהירות שיא, ו-A24 הפכה לבית חם לסרטי אימה מקוריים שמנסים להקנות ערך מוסף לחובבי הז׳אנר. עם סרט האימה "משחקי רצח" ("Bodies Bodies Bodies"), שיצא בשנה שעברה והגיע בסוף השבוע האחרון לנטפליקס ו-yes, האולפנים המוערכים מנסים להמשיך באותו קו - אם כי הפעם נראה שיש ניסיון להיות נגישים יותר ולפנות לקהלים צעירים יותר.
"משחקי רצח" מתמקד בחבורה של בני 20 שנפגשים באחוזה משפחתית, בעיצומה של סופת הוריקן. הם חוגגים עם הרבה סמים ואלכוהול, ומתחילים לשחק במשחק "גופות גופות גופות", שבו אחד מהם הוא "הרוצח" שגובה קורבנות על ידי נגיעה קלה בגבם, בזמן שכל השאר נמלטים ובמקביל מנסים לגלות מי מהם הוא הרוצח. אלא שאז גופות אמיתיות מתגלות, ובזמן שהסופה בחוץ משתוללת, בפנים מתפתחת סערה לא פחות גדולה. השתלשלות מצערת של אירועים מובילה לחשיפה של שקרים, פרנויות, התחזויות - ומציבה לא מעט חברויות בסימן שאלה.
הסרט מוגדר באופן רשמי כקומדיה שחורה משולבת עם סלאשר, אבל מדויק יותר יהיה להגדיר אותו כווריאציה מודרנית לאגתה כריסטי שמותאמת לדור ה-Y/X, עם נגיעות קלות של קומדיה, אימה ומודעות עצמית. "משחקי רצח" הולך על קו דק שבין קומדיה לאימה, כל כך דק שהוא לא בדיוק פה או שם. יש בו בהחלט רגעים מצחיקים וגם מותחים, אבל הוא לא מספיק מדמם כדי לספק את חובבי האימה - ולא מספיק מצחיק כדי להיחשב קומדיה שחורה באופן רשמי. מנגד, ועל אף שהוא לא סגור על עצמו, הסרט עדיין מצליח לספק חוויית צפיית מבדרת, במיוחד למי שמעדיף סרטי אימה "לייט".
אבל בכל זאת, מדובר כאן ב-A24 אז אל תצפו לסרט סופר קליל. בהתאם למוניטין של חברת ההפקה, גם "משחקי רצח" מנסה לספק ערך מוסף לצופיו, בעיקר בצורת מה שנראה כמו אמירה ביקורתית על דור ה-Z. כשהרוחות מתלהטות בבית, מתפתחים ויכוחים בין הצעירים והצעירות בחבורה, שמתקשרים אחד עם השני במונחים אופייניים לדור, שלכאורה אמורים להיות "אינקלוסיביים", אך הם מתרוקנים ממשמעותם כשהם נשלפים מהמותן ומשמשים את הגיבורים והגיבורות בעיקר כדי לתרץ נרקיסיזם והתנהגויות לא מקובלות.
בידיהם של הדמויות שבמרכז העלילה, מונחים כמו אנשים רעילים, גזלייטינג, ובריאות נפשית נשחקים עד כדי איבוד משמעותם. ייתכן שיש כאן במידה מסוימת אזהרה לבני דור ה-Z, מפני זילות של מונחים שאמורים להפוך את העולם למקבל יותר, על ידי שימוש יתר, ששוחק אותם עד כדי התרוקנות ממשמעות. זוהי גם אמירה על דור שלכאורה עוסק רבות בקבלת האחר, ובו בזמן מרוכז בעצמו, מכלה את זמנו באתגרים מטופשים בטיקטוק ומכור לאינסטוש.
במובן הזה, "משחקי רצח" עושה עבודה אפקטיבית במיוחד, ומצליח להעלות שאלות מעניינות על המציאות העכשווית בקרב צעירים. במיוחד כשזה מועבר על ידי צוות שחקנים מוכשר במיוחד, שכולל את פיט דיווידסון, מריה בקלובה ("בוראט 2"), אמנדלה סטנברג ("משחקי הרעב"), רייצ'ל סנוט ("שבעה בייבי") ולי פייס ("שומרי הגלקסיה"). אנסמבל השחקנים כולו עושה עבודה מצוינת, בעיקר ברגעים הקומיים, ובהעברת תחושת הפתטיות הכללית שאופפת את הגיבורים, כולל כל הדקויות שהומור שחור ומודע לעצמו מצריך בתצוגת משחק כדי להעביר את המסר.