כמדי שנה, מי שמושכים את מירב תשומת הלב בפסטיבל קאן הם כמובן השחקנים והבמאים, שצועדים על השטיח האדום ומספקים כותרות במסיבות העיתונאים. אבל לצד הכוכבים הגדולים שמגיעים לפסטיבל כדי לקדם סרטים, ישנם מי שבאים לשם קידום מטרות אחרות, כמו לייצג את מדינתם. זה מה שעושים גם האחראים על הביתן הישראלי בקאן, שהוקם השנה בפסטיבל זו הפעם השמינית בחסות משרד התרבות והספורט - ומוקדש ליצירה קולנועית ושיתופי פעולה בין תעשיית הקולנוע הישראלי לבין תעשיות קולנוע זרות.
בביתן, שהיה פתוח מה-14 במאי ועד ה-21 במאי, התקיימו פאנלים בינלאומיים בנושא גיוון בקולנוע וכן פאנל נשים, שבו השתתפו נשים מתחום הקולנוע שמגיעות ממדינות עם קונפליקט. נוסף על כך, התקיימו במסגרת הביתן מפגשים עם אנשי תעשיית הקולנוע, שעניינם לקדם דיאלוג ושיתופי פעולה בינלאומיים. אבל הפעם, אפשר לומר שהיעד המרכזי של הביתן הוא יעד הסברתי - אנחנו נמצאים בעיצומה תקופה קשה בהיסטוריה של ישראל, ובהתאם, הישראלים בקאן סירבו לשדר עסקים כרגיל.
הביתן עמד השנה בסימן סרטים ישראליים מעוטף עזה: במסגרת פעילותו, הוקרנו סרטים של יוצרות ויוצרים ממכללת ספיר בשדרות, שצולמו לפני המלחמה, ומשקפים את המציאות הבלתי נתפסת של תושבי העוטף; מציאות שהפכה ב-7 לאוקטובר לסיוט הנורא מכולם.
הביטוי "אם אתה לא שם אתה לא קיים" מקבל משמעות אחרת בימים כאלה, כשתעשיית הקולנוע הישראלית מוחרמת - גם אם לא באופן רשמי - בפסטיבלים ברחבי העולם. אסנת בוקופצר מנהלת מזה שלוש שנים את הביתן הישראלי בקאן, והשנה היה לה ברור שהשליחות שהיא עושה חשובה מאי פעם; בשיחה עם mako, היא מספרת כי "היום, יותר מתמיד, אני מבינה כמה הייתה חשובה ההחלטה להקים ביתן שכזה".
קאן כדי להישאר
"השנה, ויתרנו על מה שקוראים לו בקאן 'חגיגות'", אומרת בוקופצר. "לאף אחד מאיתנו אין מצב רוח לזה, זו שנה עצובה מאוד. ההגעה לפסטיבל קאן לא התאימה למצב הרגשי שלי, אבל השנה המשימה הייתה משמעותית יותר. אנחנו כאן כדי להישאר. האנטישמיות והאנטי-ישראליות חזקות יותר מתמיד, וזה קורה במסגרת שאמורה להיות תרבותית ומזמינה לדיאלוג - אבל היא לא תמיד כזאת".
למרות השנאה הגוברת כלפי ישראל, מדגישה בוקופצר כי ישנם גורמים בתעשייה שעדיין מביעים את תמיכתם במדינה, למרות הכל. "לשמחתי, עדיין יש לנו חברים", היא אומרת, "והם חברים של אמת - במסגרת הניסיונות הרבים בעולם להעלים אותנו, הם מהווים תמיכה משמעותית".
כאמור, הסרטים הישראליים שהוקרנו השנה בביתן הם סרטים ממכללת ספיר ומפסטיבל דרום, שעוסקים בחיים בעוטף עזה לפני 7 באוקטובר. מדובר ב-14 סרטים, שמתארים את המציאות בעוטף מכמה זוויות שונות: תקווה לשלום (דוגמת הסרט "מקק" של יונתן השילוני), גבריות ופוסט טראומה (כמו הסרט Wild Weeds בבימוי יאיר ולר), וכן ההשפעות ההרסניות של המצב על הילדים המתגוררים בעוטף (למשל הסרט "סשקה" של יאנה לרנר).
את ההקרנות ליוותה הבמאית מיכל לביא, תושבת עוטף עזה, שסרטה הקצר - "קדחת ים תיכונית" משנת 2007 - הוקרן בביתן אף הוא. הסרט מתאר את חיי משפחתה של לביא בשנת 2006 בעוטף, בצל הלחימה המתמשכת, וכעת הוא מקבל משמעות חדשה ומצמררת: לביא הייתה בביתה שבקיבוץ אור הנר בשבת ההיא; גיסה, עמרי מירן בן ה-46, נחטף לעזה מביתו שבנחל עוז. בסוף חודש אפריל חמאס פרסם סרטון של מירן, אות חיים ראשון, ובו הוא מספר על געגועיו העזים למשפחתו ודורש עסקת חטופים.
"בנוסף לדאגה הגדולה לגורל החטופים, החיילים והמפונים, מעולם לא הייתי בפסטיבל שאמור להיות חגיגה בינלאומית של קולגות ושותפים והרגיש כל כך לבד ועצוב", מספרת בוקופצר. "שטיפת המוח שנעשית על ידי גופים עוינים בעולם היא 'מוצלחת' במיוחד, וזה מראה את אותותיו. לא רחוק היום ונהיה מוחרמים רשמית, וכל זה תודות לשטיפת המוח של גורמים עוינים שיוצאים נגדנו ללא הפסקה - שכל תפקידם הוא לנסות ולהשמיד אותנו, גם מבחינה תרבותית, בעולם. לכן, אנחנו חייבים להיות כאן, בקאן, גם אם זה קשה".
"אני רואה את עצמי כשגריר של ישראל"
לצד הייצוג הישראלי בביתן עצמו, ישנם ישראלים נוספים שהגיעו השנה לפסטיבל וייצגו את המדינה בדרכים אחרות. אחד מהם הוא גיל נויהאוס: מעצב תכשיטים נודע, שאת תכשיטיו עונדות כבר שנים הכוכבות הכי גדולות בעולם. "אני מעצב תכשיטים בפסטיבל קאן כבר 11 שנה", מספר נויהאוס בריאיון. "הגעתי לפסטיבל דרך הפעילות שלי בשבועות האופנה הגדולים, למשל שבוע האופנה בפריז. בשבועות האופנה שיתפתי פעולה עם הרבה שחקניות וגם עם ז'אן-פול גוטייה - שהזמין אותי לפסטיבל קאן לראשונה".
במסגרת עבודתו בפסטיבל קאן לאורך השנים, נויהאוס משתף פעולה עם מעצבי אופנה שונים - וכן מעצב את התכשיטים אותם עונדות כוכבות שונות על השטיח האדום. "במהלך השנים הפכתי לאחד ממעצבי התכשיטים המרכזיים בקאן", מעיד נויהאוס. "השנה, למשל, אמה סטון ענדה תכשיטים שלי על השטיח האדום, בבכורת הסרט שלה 'סוג של חסד'. לפני כמה שנים עיצבתי תכשיטים עבור ניקול קידמן, ומאז בכל פעם בה היא מגיעה לקאן אני מעצב עבורה תכשיטים".
הקרבה של נויהאוס לשמות הכי גדולים בהוליווד לא גורמת לו לשכוח מאיפה הוא בא - ההפך הוא הנכון. "חשוב לי לציין שאני מאד משתדל לעבוד עם יוצרים ישראלים", הוא מספר. "אני בהחלט רואה את עצמי כשגריר של ישראל, ואני משדר גאווה ישראלית. אני מבליט את זה שהמקור שלי כחול לבן".
את התמיכה שלו בישראל נויהאוס מעביר לא רק במילים, אלא גם במעשים: במסגרת עבודתו בפסטיבל השנה, למשל, הוא ענד את דיסקית החטופים לדוגמנית והעיתונאית הצרפתייה שרה סלדמן - ואיתה היא עלתה לשטיח האדום. "אני יודע שזה יעשה רעש, במיוחד בצרפת", הוא אומר. בנוסף, מספר נויהאוס כי הוא משתדל לשלב את הסמלים הישראליים בעיצוביו, ולעצב תכשיטים בצורת מגן דוד או בצבעי כחול לבן. "חשוב לי - ובמיוחד היום, לאור המצב - שתהיה כמה שיותר חשיפה לישראל בכלל ולתרבות ישראלית בפרט. בכל הזדמנות, ובטח היום, אני מדגיש את היותי ישראלי גאה. הכי היה קל להגיד שאני אזרח העולם ולמסמס את המקורות שלי, אבל הישראליות היא המקור שלי".