מי שהקולנוע ההוליוודי נהיה לו שמרני מדי בשנים האחרונות ימצא את מבוקשו ב"פריז, הרובע ה-13", שעולה השבוע בבתי קולנוע לב: דרמה רומנטית סקסית שבה המצלמה לא עוברת לחלון ברגע שהדמויות מתחילות להתנשק. זה לא שסקס הוא מראה נדיר בקולנוע שלנו, אבל נראה שהשנתיים האחרונות, שבהן ריחוק חברתי היה לשם המשחק, הפכו מראות אינטימיים וישירים כמו שאנחנו רואים ב"פריז, הרובע ה-13" לאירוע נדיר יותר.
הסרט מספר על אמילי, צעירה שעובדת בעבודה סתמית ומתחילה לשכב עם קאמי, השותף שלה לדירה, שבאיזשהו שלב ממצה אותה ועובר לקולגה שלו נורה. משולש אהבה מהסוג שאפשר למצוא בערך בכל רחוב תל אביבי - אבל נראה אחרת כשהוא מתרחש בעיר הרומנטית ביותר בעולם, ובשחור לבן.
את "פריז, הרובע ה-13" ביים ז'אק אודיאר, אחד הקולנוענים האהובים בצרפת, שסרטו "נביא" נבחר על ידי סקר מבקרים של ה-BBC לאחד הטובים שנעשו במאה ה-21 והיה מועמד לאוסקר לסרט הבינלאומי הטוב ביותר, וסרטו "דיפאן" זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן לשנת 2015. הסרט מבוסס על הנובלה הגרפית "Killing and Dying" של אדריאן טומין, ואחת משתי התסריטאיות שעיבדו אותה לתסריט היא הקולנוענית האהובה סלין סיאמה ("דיוקן של נערה עולה באש").
"יש שני סוגים של סצנות שקשה לי לצלם: אלימות וסקס", אודיאר אומר בראיון ל-mako, "בגלל שאתה יודע לזהות כששני אלה מזויפים. בסצנות האהבה לא ביקשתי שום דבר מהשחקנים: הייתה להם מאמנת, כוריאוגרפית, והם עבדו איתה כל יום שני על סצנות האהבה והייתי מדי פעם בא ורואה מה הם עושים, אבל בסצנות האלה הם באמת פשוט ביימו את עצמם. לוסי, נעמי ומקיטה (השחקנים הראשיים בסרט, ז.א) - אני פשוט הקלטתי אותם, בעצם. זאת הייתה דרכי להראות לשחקנים שהסצנות האלה הן רק רגע אחד במסע של הדמויות".
אמרת שחשוב לדבר על סקס ואהבה בזמן הסגר. אבל מה הקשר ביניהם?
"אם אי אפשר לצאת, אם אי אפשר לדבר עם אנשים, אם יש מספר מוגבל של אנשים שאיתם אתה יכול לדבר ולהיפגש, בוודאי שחשוב לדבר על סקס ואהבה. כשצילמנו היה עוצר בפריז, ולמרות שהן כתבו את הסרט לפני כן, הרגשנו שרלוונטי לדבר על כל אלה. בסרט הם היו יכולים לדבר אחד עם השנייה בלי מסכות. זאת הייתה תקופה משונה, כי כשצילמנו ברחוב היו עוברי אורח שנכנסו לפריים ועשו זאת כשהם עוטים מסכה. לכן היו עשרה שחקנים שנכחו שם, הם נבדקו לקורונה מדי יום והם שיחקו את האנשים ברחוב בלי מסכה. היה מאוד מצחיק לראות שחקנים שכל היום מסתובבים עם מסכות, וברגע שהתחלנו לצלם הם היו חולקים נשיקה לוהטת".
באחד מקווי העלילה הקשוחים ב"פריז, הרובע ה-13" אנחנו מכירים את נורה, שנהיית בהמשך הסרט לאחת הצלעות במשולש הרומנטי שבמרכזו. הטראומה המכוננת של נורה היא טעות בזיהוי בינה לבין אמבר סוויט, כוכבת פורנו אינטרנטית שמזווית מסוימת נראית קצת כמוה - טעות בזיהוי שגורמת לכל חבריה לספסל הלימודים ללעוג לה, למרות שהיא בסך הכול רוצה ללמוד וליהנות מהחוויה האוניברסיטאית שלה.
"זו הפעם הראשונה שבה אני מביים סרט עם כל כך הרבה מסכים. אולי זו תופעת לוואי בעקבות הקורונה, אבל הסצנה האינטימית ביותר מתרחשת כששתי הדמויות נמצאות כל אחת מול מסך"
ז'אק אודיאר
יש לך דמות שהיא עובדת מין אינטרנטית. זה לא היה קורה לפני 20 שנה, לא בצורה הזאת בכל מקרה. איך אתה חושב שהאינטרנט שינה את הדרך שבה אנחנו מקיימים יחסי מין?
"אני חושב שאתה יודע את התשובה לשאלה שלך (צוחק). זאת שאלה שאני שואל את עצמי, כמובן, אבל אני בא מדור אחר - מהדור שראה את הסרטים של אריק רוהמר, שם הם היו מדברים על אהבה כל הלילה, ואז בסופו של דבר הם לא היו עושים אהבה, כי המילים והשיח הכשילו את הפונקציה הרומנטית. אבל היום יש לך אפליקציה, אולי תשכבו על הערב הראשון, ואז מה יקרה? תחזרו על זה עד אינסוף?".
עוד מאפיין בולט בסרט הוא שהדמויות משתמשות בטלפון ובאינטרנט לעיתים תכופות יותר משרואים בקולנוע האמנותי בשנים האחרונות.
"זה לא משהו שהיה בנובלה הגרפית שעליה הסרט התבסס, אבל זו הפעם הראשונה שבה אני מביים סרט עם כל כך הרבה מסכים. אולי זו תופעת לוואי מוזרה בעקבות הקורונה, אבל בסרט הסצנה האינטימית ביותר מתרחשת כששתי הדמויות נמצאות כל אחת מול מסך. כן, יש מסכים בסרט, אבל זה לא משהו שאני חושב עליו בהכרח כשאני עושה את הסרט עצמו".
מה אתה חושב על זה שבהוליווד מצלמים רימייק ל"נביא"?
"לא אכפת לי".
אתה יוצר המון סרטים על נושאים חברתיים בוערים, אבל הסרט הזה הוא בבסיסו דרמה רומנטית וסקסית. איך אפשר לבטא אמיתות חברתיות דרך סיפור אהבה רומנטי? איך אפשר להביא לשינוי כלשהו בסיפור אהבה?
"בסרט הזה פשוט יצרתי אוטופיה שבה אישה אסייתית ובחור שחור יכולים לשכב בלי שזה יהיה ביג דיל, בפריז, ברובע ה-13. אם אתה רואה כזה דבר במציאות, תתקשר אליי".
אכן, זה משהו שלא דיברנו עליו עד כה - מתוך שלושת גיבורי הסרט, רק אחת מתוכם (נורה, בגילומה של נעמי ארלן מ"דיוקנה של נערה עולה באש") היא לבנה. לוסי ז'אנג שמגלמת את אמילי היא אסייתית, ומאקיטה סמבה, שמגלם את קאמי, הוא ממוצא אפריקאי. מלבד אזכורים למשפחתה של אמילי שעוד חיה בסין, הרקע האתני שלה לא רלוונטי לעלילת הסרט. עם זאת, חשוב לומר שיש דברים שבהם הוליווד השמרנית איכשהו הצליחה להקדים את צרפת המתירנית. "פריז, הרובע ה-13" מציג רומן לוהט בין אישה אסייתית לגבר שחור; כשחושבים על זה, האם לא ככה נראו שלוש העונות הראשונות של "האנטומיה של גריי"?