"ההיסטוריה של המחר", ספרו החדש של יובל נח הררי, מככב כבר 25 שבועות רצוף בראש רשימת רבי המכר בתחום העיון. המקום השני ברשימה: "קיצור תולדות האנושות" מאת יובל נח הררי, שלא ירד מהרשימה כבר 205 שבועות רצוף.
אז למי שבכל זאת לא מכיר, פרופ' יובל נח הררי מתמחה בדיסציפלינת-על חדשה שנקראת "היסטוריה עולמית". בניגוד להיסטוריה רגילה, שמספרת לנו סיפור אחד, ההיסטוריה עולמית עוסקת בחקר כל מה שאי פעם קרה לכל בני האדם. לכן היא כוללת בתוכה היסטוריה, ביולוגיה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, ארכיאולוגיה וכל מיני לוגיות אחרות שהכריזו ברוגז זו על זו לפני כמה מאות שנים - אבל בלעדיהן אי אפשר להבין את התמונה הגדולה.
והיא די עצומה, התמונה שלנו. לכן "קיצור תולדות האנושות" נפתח בקופי האדם ונחתם קצת אחרי ההווה, כשההומו ספיינס (זה אנחנו) מהנדסים את עצמם גנטית והופכים ליצור שונה בתכלית (כלומר, ליצור שיש לו תכלית), ואילו "ההיסטוריה של המחר" מתחיל כבר מהמחר הטכנולוגי הזה, האוטופי או הדיסטופי – תלוי את מי שואלים. אז החלטנו לשאול את יובל נח הררי בעצמו.
מה היינו עושים בלי נשק גרעיני?
עודד כרמלי: אם היית יכול לחזור לכל נקודת זמן בהיסטוריה ולבלום תהליך היסטורי הרסני אחד, מה היית בולם? את פצצת האטום? את המהפכה החקלאית?
יובל נח הררי: "עדיף להתמקד בהבנת המציאות כפי שהיא במקום בהשערות בעלמא על מה היה יכול להיות כאן במקום. הרי אין לנו מושג איך היה נראה העולם בלי פצצת האטום, למשל. למעשה, סביר שעד כה פצצת האטום עשתה לנו הרבה יותר טוב מרע. הנשק הגרעיני הוא האחראי המרכזי לשלום היחסי ששורר בעולם מאז 1945. לולא הומצא הנשק הגרעיני, מלחמת עולם שלישית בין האמריקנים לסובייטים הייתה קרוב לוודאי פורצת מתישהו בשנות החמישים או השישים. למעשה, ללא הנשק הגרעיני, סביר שהדמוקרטיה והשוק החופשי לא היו מצליחים לשרוד את המלחמה הקרה: ברית נאט"ו אימצה את דוקטרינת MAD - Mutually Assured Destruction, שלפיה כל התקפה סובייטית, אפילו קונבנציונלית, תיענה במכה גרעינית כוללת, אשר תביא לחורבן האנושות. מאחורי המגן המפלצתי הזה יכלה הדמוקרטיה הליברלית להחזיק מעמד, וליהנות מסקס, סמים ורוקנרול – וגם ממכונות כביסה, מקררים וטלוויזיות – בזמן שהסובייטים בזבזו את כספם וזמנם על טנקים ומטוסים. בלי נשק גרעיני לא היו לא וודסטוק, לא ביטלס ולא סופרמרקטים עמוסי כל טוב".
האם יהיו מלחמות בעתיד?
עודד כרמלי: אתה מדבר הרבה על קץ המלחמה, ובאמת הסיכוי למות היום במלחמה – אפילו בישראל – הוא בערך כמו הסיכוי למות מצפדינה. אנחנו חיים בעידן חסר תקדים של שלום, אפילו אם זה לא נראה כך בתקשורת. אבל המגמה הזאת בסך הכל בת 70 שנה. מחר סכסוך גבולות בים סין הדרומי יכול להצית מלחמת עולם שלישית, שתגבה יותר קורבנות משתי קודמותיה גם יחד. מניין הביטחון שלך בשלום? האם זה לא מוקדם מדי, ואופטימי מדי, להכריז על מותה של המלחמה הטוטאלית?
יובל נח הררי: "ברור שהעתיד אינו ודאי, וייתכן שתפרוץ מלחמת עולם שלישית – אבל זה לא סביר במיוחד. מה שחשוב להבין זה שבשבעים השנים האחרונות לא חלה רק ירידה סטטיסטית בשכיחות המלחמות ובעוצמתן, אלא גם התרחש בעולם שינוי טכנולוגי, כלכלי ותרבותי עמוק, שהביא למהפכה תודעתית מהותית ביחס למלחמה. הנשק הגרעיני הפך את המלחמות בין מעצמות להתאבדות קולקטיבית, והכריח את המדינות השולטות בעולם למצוא דרכים אלטרנטיביות לנהל סכסוכים. במקביל, הכלכלה הגלובלית השתנתה מכלכלה מבוססת משאבים לכלכלה מבוססת ידע.
"בניגוד לעבר, מקור העושר העיקרי בעולם של ימינו אינו משאבים חומריים כגון שדות חיטה, מכרות זהב, בארות נפט או נתיבי תחבורה – אלא ידע. ובעוד שאפשר לכבוש במלחמה משאבים חומריים כגון זהב או נפט, ידע אי אפשר לרכוש בכוח הזרוע. לכן תועלת המלחמה ירדה, ומלחמות נשארו רווחיות (ונפוצות) רק באזורים כגון המזרח התיכון או מרכז אפריקה, שהכלכלה שלהם היא עדיין כלכלה מבוססת משאבים מהסוג הישן.
"בעוד שברוב ההיסטוריה, המשמעות של 'שלום' הייתה העדר זמני של מלחמה, כיום הופיע סוג חדש של שלום, שמשמעותו היא שמלחמה פשוט אינה מתקבלת על הדעת. כשבשנת 1913 אמרו שיש שלום בין צרפת לגרמניה, התכוונו לכך ש"כרגע אין ביניהן מלחמה, אבל מי יודע מה יהיה ב-1914". היום כשאומרים שיש שלום בין צרפת לגרמניה, מתכוונים לכך שפשוט לא יעלה על הדעת שתפרוץ ביניהן מלחמה בשנה הבאה. שלום שכזה שורר לא רק בין גרמניה לצרפת, אלא בין רוב מדינות העולם. אין שום תסריט למלחמה רצינית בין גרמניה לפולין, בין אינדונזיה לפיליפינים, או בין ברזיל לאורוגוואי בשנה הקרובה.
"השלום החדש אינו משאלת לב של יפי נפש תמימים, אלא עובדה בשטח, המנחה אפילו את החלטותיהם של מנהלי תאגידים רודפי בצע וממשלות תאבות כוח. כשחברת מרצדס מתכננת את מבצעי קידום המכירות שלה במזרח אירופה, היא מתעלמת מהאפשרות שגרמניה תתקוף את פולין. כשחברת כוח אדם בונה את האסטרטגיה שלה על יבוא עובדים זרים מהפיליפינים, היא לא מתייחסת ברצינות לאפשרות שאינדונזיה תכבוש את הפיליפינים. כשממשלת ברזיל מתכנסת כדי לדון בתקציב לשנה הקרובה, לא יעלה על הדעת ששר הביטחון הברזילאי יקום מכיסאו באמצע הישיבה, ידפוק באגרופו על השולחן, וירעים, "רגע! ומה אם נרצה לפלוש לאורוגוואי ולכבוש אותה?! לא הבאתם את זה בחשבון! אנחנו חייבים לשים בצד כמה מיליארדי דולרים כדי שנוכל לממן את זה". יש כמובן אי-אילו מדינות בעולם ששרי הביטחון שלהן עוד אומרים דברים כאלה, ויש מקומות שהשלום החדש מבושש להגיע אליהם. אבל אלו הם היוצאים מן הכלל. לרוע המזל, אנחנו חיים באחד האזורים היוצאים מן הכלל".
האם הרובוטים יתפסו את מקומנו?
עודד כרמלי: עתידנים כמוך וכמו ריי קורצווייל עשו קריירה מנבואות קץ האדם – אבל בפועל הקופאית בסופר עדיין כאן. את רוב המשרות במשק (שליחויות, מלצרות, אפילו ראיית חשבון) המחשבים כבר מזמן יכולים למלא בהצלחה רבה, אבל זה לא קורה בשטח. למה? האם מדובר בשיקולים טכנולוגיים או בשיקולים חברתיים-כלכליים?
יובל נח הררי: "צריך קצת סבלנות. במונחים אבולוציוניים והיסטוריים, קצב השינויים הוא מסחרר, אבל במונחים של חיי אדם, הדברים בכל זאת לוקחים כמה דורות. המהפכה החקלאית התחילה לפני עשרת אלפים שנה, אבל לפני 250 שנה עדיין כל תושבי אוסטרליה היו לקטים-ציידים. המהפכה התעשייתית התחילה בסוף המאה ה-18, אבל עדיין יש כיום איכרים בהודו שחורשים את השדה עם צמד שוורים. גם כאשר הטכנולוגיה המתאימה כבר קיימת, שינויים חברתיים ופוליטיים פשוט לוקחים זמן. בפרט, יש להבין שעם אותה טכנולוגיה אפשר לבנות חברות שונות לגמרי, וההחלטה על כך היא פוליטית.
יחד עם זאת, חשוב להדגיש שמדובר לא רק בנבואות לעתיד, אלא בתהליכים שכבר צוברים תאוצה בהווה. כבר כיום רוב המסחר בבורסה מתנהל על ידי אלגוריתמים ממוחשבים ולא על ידי בני אדם. צבאות הענק של המאה העשרים כבר נעלמו, והם מוחלפים על ידי צבאות מקצועיים קטנים עם מעט אנשים והרבה מחשבים ורובוטים. אנחנו כבר נותנים לאלגוריתמים שליטה בכסף שלנו ובצבא שלנו - מה יכול להיות יותר חשוב מזה?"
האם תהיה פה אינטליגנציה מלאכותית?
עודד כרמלי: מהי הסכנה הגדולה ביותר האורבת לפתחה של האנושות? מגפה? מלחמה גרעינית? או שמא התפתחויות טכנולוגיות, כמו בינה מלאכותית או הארכת תוחלת החיים עד לאינסוף?
יובל נח הררי: "לדעתי הסכנה הגדולה ביותר היא הפיצול בין אינטליגנציה לבין תודעה, ומעבר הסמכות מידיהם של יצורים מודעים לידיה של אינטליגנציה לא-מודעת. עד היום, אינטליגנציה גבוהה תמיד הלכה יד ביד עם תודעה מפותחת. רק ישויות בעלות תודעה מפותחת יכלו לבצע משימות שדרשו אינטליגנציה גבוהה, כמו לשחק שחמט, לנהוג במכונית, לאבחן מחלות או לחסל טרוריסטים. אבל היום אנו מפתחים סוג חדש של אינטליגנציה לא-מודעת, אשר מסוגלת לבצע משימות רבות טוב יותר מאשר בני אדם.
מצב דברים זה מעלה בעיה חדשה ומטרידה מאוד: מה באמת חשוב? האם התודעה חשובה, או שמא האינטליגנציה? כל עוד הלכו השתיים יד ביד, זו הייתה שאלה פילוסופית תיאורטית. אבל במאה ה-21 השאלה הזאת נעשית פרקטית לחלוטין. והתשובה החד-משמעית היא שעבור הצבאות והתאגידים האינטליגנציה היא החשובה ואילו לתודעה בפני עצמה אין ערך. התוצאה עשויה להיות שמנקודת ראותה של המערכת הצבאית, הכלכלית והפוליטית, רוב בני האדם, או כל בני האדם, יהפכו למיותרים".
האם אנשים עדיין יאמינו בדתות?
עודד כרמלי: דוד בן גוריון אמר: "בעוד 30 שנה חרדים יהיו רק במוזיאונים". בינתיים נראה שבעוד 30 שנה חילונים יהיו רק במוזיאונים. בשנים האחרונות אנחנו רואים מגמות מעורבות של חילון חסר תקדים במערב לצד הקצנה דתית במדינות המזרח התיכון, לרבות ישראל. איך אתה רואה את העתיד של אלוהים בעולם? איזה תפקיד, אם בכלל, תשחק הדת בשנים הבאות?
יובל נח הררי: "דתות ישחקו תפקיד מרכזי מאוד במאה ה-21, אבל אלו יהיו דתות חדשות. למרות כל הדיבורים על תנועות תחיה נוצריות, התעוררות יהודית, ואסלאם פונדמנטליסטי, המקום המעניין ביותר בעולם מבחינה דתית איננו סוריה או בני ברק – אלא עמק הסיליקון. שם רוקחים לנו נביאי ההייטק דתות חדשות ומדהימות, שאולי אין להן אלוהים אבל יש להן טכנולוגיה. הם מבטיחים לנו את כל הפרסים המסורתיים – אושר, שלום, צדק, ואפילו חיי נצח – אבל כאן עלי-אדמות בעזרת טכנולוגיה, ולא לאחר המוות בעזרת כוחות על-טבעיים. זה לא אומר, כמובן, שהטכנו-דתות הללו יגשימו את כל הבטחותיהן המופלגות. דתות מתפשטות על ידי כך שהן מבטיחות ניסים ונפלאות, לא על ידי כך שהן מגשימות את ההבטחות הללו.
"לאסלאם הרדיקלי אין סיכוי רציני בתחרות מול הטכנו-דתות, כי אין לו שום דבר רלבנטי לומר על הסכנות וההזדמנויות החדשות שעומדות בפני האנושות במאה ה-21: מה יקרה לשוק העבודה כאשר תוכנות מחשב יעשו את רוב הדברים טוב יותר מבני אדם? מה תהיינה ההשלכות הפוליטיות של הופעת מעמד המוני חדש של אנשים חסרי תועלת שיוחלפו על ידי רובוטים? מה יקרה למערכות יחסים, משפחות וקרנות פנסיה כאשר פריצות דרך רפואיות יהפכו את גיל 80 ל-40 החדש? ומה יקרה לחברה האנושית כאשר הביוטכנולוגיה תפתח פערים ביולוגיים חסרי תקדים בין עשירים לעניים?
"את התשובות לשאלות הללו לא תמצאו בקוראן ובשריעה (או בתנ"ך ובתלמוד), כיוון שאף אחד במזרח התיכון הקדום לא ידע דבר על הנדסה גנטית, על בינה מלאכותית, או על ננוטכנולוגיה. האסלאם הרדיקלי והיהדות המסורתית מציעים עוגנים של בטחון בעולם של סערות כלכליות וטכנולוגיות – אבל כדי לנווט את דרכנו בסערה, יש צורך במפה מעודכנת ובהגה חזק, ולא רק בעוגן.
"יש כמובן מאות מיליונים שבכל זאת מאמינים באסלאם, בנצרות, ביהדות, בהינדואיזם ובדתות מסורתיות אחרות. אבל המספרים לבדם לא הופכים את הדתות הללו לכוח היסטורי מוביל. פעמים רבות ההיסטוריה מעוצבת על ידי קבוצות קטנות של אנשים שמסתכלים קדימה, ולא על ידי המונים שמסתכלים אחורה. בשנת 8000 לפני הספירה הרוב המכריע של בני האדם היו לקטים-ציידים, ורק כמה עשרות אלפי חלוצים במזרח התיכון היו חקלאים – אבל העתיד היה שייך לחקלאים. בשנת 1850, יותר מ-90% מבני האדם עדיין היו איכרים, ובכפרים הקטנים שבעמק היאנגצה, מסביב לאגם ויקטוריה או במרומי הרי האנדים, איש לא ידע דבר על מנועי קיטור, רכבות או טלגרף. אבל גורלם של הכפרים האלו כבר נחרץ בידי קומץ המהנדסים, הפוליטיקאים, ההוגים ואילי ההון אשר הובילו את המהפכה התעשייתית.
"במאות ה-19 וה-20 הדתות המסורתיות המשיכו ליהנות מנאמנותם וממעשרותיהם של מאות מיליוני חסידים, אך הן הפכו מכוח יוצר לכוח מגיב, שעסוק בהתגוננות ובבלימה יותר מאשר ביוזמות חדשות. הן אינן יוצרות טכנולוגיות חדשות, שיטות כלכליות חדשות, או מבנים חברתיים חדשים, אלא עסוקות בהתמודדות עם הטכנולוגיות, השיטות הכלכליות והרעיונות החברתיים שמישהו אחר המציא. ביולוגים ממציאים גלולה נגד היריון – והאפיפיור מתלבט איך להגיב על זה. מדעני מחשב מפתחים את רשת האינטרנט – ורבנים מתווכחים באיזה אתרים מותר לגלוש ובאיזה אסור.
"אם תשאלו את עצמכם מהי ההמצאה הטכנולוגית או התגלית הרעיונית החשובה ביותר של המאה ה-20, תתקשו בוודאי לתת תשובה, כי לא קל לבחור מבין עשרות האפשרויות. האם הכבוד מגיע לאנטיביוטיקה, לפצצה האטומית או אולי לפמיניזם? עכשיו תשאלו את עצמכם מהי ההמצאה או התגלית החשובה ביותר של הדתות התיאיסטיות במאה ה-20. גם במקרה הזה יהיה לכם קשה לתת תשובה, אך מסיבה הפוכה. מה כבר גילו או המציאו רבנים, כמרים ואייאתולות במאה ה-20, שאפשר להזכירו בנשימה אחת עם האנטיביוטיקה או הפמיניזם? לאחר שהרהרתם בשתי השאלות הללו, מאיפה נראה לכם שיגיעו השינויים הגדולים של המאה ה-21: מהמדינה האסלאמית או מגוגל? נכון, חסידי המדינה האסלאמית גילו לאחרונה איך להעלות סרטוני וידיאו ליוטיוב. וואו. אבל אם נתעלם לרגע מתעשיית העינויים, כמה סטארט-אפים חדשים יצאו בשנים האחרונות מסוריה ומעיראק?
האם תהיה משמעות לגבולות ומדינות?
עודד כרמלי: מדינת הלאום נחלשה מאוד מאז מלחמת העולם השנייה, ומצד שני גם ניסויים על-מדינתיים כמו האיחוד האירופי מתקשים לתפקד. מה יחליף, אם בכלל, את מדינת הלאום? והאם יהיה אי פעם ממשל עולמי בכדור הארץ?
יובל נח הררי: "כבר כיום לא נותרו כמעט בעולם מדינות עצמאיות. ישראל למשל איננה מדינה עצמאית. היא בהחלט מדינה, אבל היא לא יכולה לנקוט במדיניות חוץ, במדיניות כלכלית או אפילו במדיניות פנים עצמאית לגמרי. היא לא יכולה לנהל על דעת עצמה אפילו מלחמונת קטנטונת בעזה. היא תלויה בזרמי ההון והמידע העולמיים. מצד שני, אין עדיין ממשל עולמי אפקטיבי. זהו מצב בעייתי.
"אין דרך חזרה לעולם של מדינות לאום חזקות, כי הבעיות והאתגרים העיקריים של האנושות במאה ה-21 הם גלובליים במהותם: התחממות גלובלית, הרס האקולוגיה, מתחים כלכליים עולמיים, שיטור מרחב הסייבר, יצירה של טכנולוגיות מהפכניות כגון הנדסה גנטית ובינה מלאכותית. אף מדינה – אפילו לא ארה"ב או סין – לא יכולה להתמודד עם האתגרים הללו בכוחות עצמה. אני לא יודע אם האנושות תשכיל ליצור ממשלה עולמית או מסגרות על-לאומיות אפקטיביות – אבל כדאי לנו מאוד לעשות את זה, כי אחרת נתקשה להתמודד בהצלחה עם הבעיות והאתגרים של המאה ה-21".
האם בני האדם יוכלו לחיות לנצח?
עודד כרמלי: אנשים מדברים על "חיי נצח" ועל "נעורים נצחיים" – וזה נשמע מפחיד ולא טבעי – אבל למעשה, מהם חיי נצח אם לא חיים ללא מחלות דגנרטיביות כמו סרטן ואלצהיימר? לפני 100 שנה רוב בני האדם מתו משפעת ושחפת. היום אנחנו מתים ממחלות שנובעות מחיים ארוכים יותר, כמו סרטן וממחלות לב. מה ההבדל, אם בכלל, בין המלחמה המוצלחת שניהלו אבותינו נגד השחפת, למלחמה שאנו מנהלים נגד הסרטן?
יובל נח הררי: "אני לא רופא ולא ביולוג, אבל למיטב הבנתי התקוות לחיי נצח עוד במאה ה-21 הן מוגזמות, ולמי שייקח אותן ברצינות רבה מדי מצפה אכזבה מרה. זה לא קל לחיות מתוך השלמה עם המוות, אך קשה עוד יותר להאמין בחיי נצח – ולהתבדות.
"במאה השנים האחרונות אמנם קפצה תוחלת החיים האנושית פי שניים, אך אי אפשר להקיש מכך שבמאה השנים הבאות נוכל לשוב ולהכפיל את תוחלת החיים שלנו. בשנת 1900 תוחלת החיים הממוצעת לא עלתה על 40, כי אנשים רבים מתו בגיל צעיר מרעב, מחלות מדבקות ומלחמות. אך מי שלא נפלו קורבן לרעב, מגיפה או מלחמה בהחלט יכלו לחיות עד גיל 80 (סבא-רבא שלי חי עד גיל 96 בלי שום עזרה מננוטכנולוגיה או הנדסה גנטית), שכן תוחלת החיים הטבעית של הומו סאפיינס היא איפשהו בין שבעים למאה. עד כה, הרפואה המודרנית לא הצליחה להאריך את תוחלת החיים הטבעית שלנו ולו בשנה אחת.
"הישגיה הגדולים של הרפואה הם במניעת מוות בטרם עת, ומתן אפשרות לרוב האנשים למצות את מלוא תוחלת החיים הטבעית שלהם. זה היה ההישג הגדול בניצחון על השחפת, הכולרה ואבעבועות הרוח. אם נביס את הסרטן והאלצהיימר, זה יבטיח שאחוז גדול עוד יותר מבני האדם יזכו למצות את מלוא תוחלת החיים הטבעית שלהם, ולחיות עד גילאי 80, 90 ואפילו 100, במקום למות מסרטן בגיל 60 או 70. אבל זה לא יספיק כדי לחיות עד גיל 150, שלא לדבר על 500. בשביל זה הרפואה תצטרך לשנות מן היסוד את התהליכים והמבנים של גוף האדם. כלל לא בטוח שהיא תצליח לעשות זאת עד שנת 2100.
"אלא שכל ניסיון כושל לנצח את המוות בכל זאת יקרב אותנו צעד נוסף אל המטרה, ובפעם הבאה התקוות תהיינה עזות יותר ומוצדקות יותר. המדענים שצועקים 'חיי נצח' דומים לילד שצעק זאב: בסופו של דבר, הזאב באמת הגיע".
ומה יקרה אם כדור הארץ יפסיק להסתובב?
>> עוד שאלות שכדאי לכם לשאול: mako חוזר בתשובה