אופיר לובל
אופיר לובל | צילום: אפרת לובל, יחסי ציבור
הרצאה על קולנוע בקיבוץ

קיץ 1986. אני בן 10, ילד בקיבוץ, ואבא שלי לוקח אותי לראשונה בחיי להרצאה על סרטים. הרצאות שבאו מחוץ לקיבוץ היו דבר נדיר מאוד. כל המועדון התמלא בחברי קיבוץ סקרנים שבאו לראות במאי שהציג את סרטיו. אני ישבתי בשורה הראשונה וצפיתי באדם מספר על חלום שהיה לו – חלום שהפך, לאחר עבודה רבה, למציאות ויזואלית. ואז הבנתי שאפשר לתרגם חלומות. ממש לגרום להם להפוך למשהו מוחשי וככה לצפות בהם שוב ושוב, לעצב ולשמר אותם לתמיד.

כילד שחולם ומדמיין כל שנייה אפשרית ביום, הגילוי הזה העיף לי את המוח. באותו ערב, בחזרה מההרצאה, הלכתי בשבילי הקיבוץ, מחזיק בידו של אבי וחווה בעוצמה מזוקקת גילוי טהור ונשגב של הכרה ביעוד האמיתי שלי. זהו רגע מכונן בחייו של כל כמעט אדם, והמזל הגדול ביותר שלי הוא שכבר בגיל 11 ידעתי מה תפקידי בעולם הזה. להיות במאי קולנוע.

אין תמונה
נולד להיות במאי. עם אלי פיניש וליאת הר לב על הסט של "ארץ נהדרת"

"Appetite for Destruction" של גאנס אנד רוזס

1988. אבא שלי נוסע לחו"ל. אני מבקש ממנו להביא לי את הקלטת עם המוזיקה הכי חדשנית שיש בארה"ב. הוא חוזר עם קלטת עם ציור של מפלצת ועליה כתוב "Appetite for Destruction" של גאנס אנד רוזס. עד אותו רגע מוזיקה הייתה מבחינתי משהו שמתנגן ברקע, ברדיו או באוטו, לא משהו שמעצב אותך או מגדיר אותך. אבל אז שמעתי לראשונה את השיר הראשון "Welcome to the Jungle"  ונורה חדשה נדלקה לי במוח. הבנתי מה זאת עוצמה, מה זאת יצירה שנכנסת לך לתוך הבטן. הבנתי מה המשמעות של רוקנרול, ולא רק במובן המוזיקלי - הגישה הבועטת, מלאת היצרים והרגש המשוחרר.

בתחילת השיר אקסל רוז לוחש "Oh My God!!!!" וזה בעצם מה שהרגשתי כמאזין ששומע לראשונה את האלבום הזה. פשוט לא האמנתי בפני מה אני ניצב. זה שוקל בעיני לאמרה" דע בפני מי אתה עומד". בכל פעם שאני ניגש ליצור אני מקווה שמי שיפגוש את היצירה שלי יגיב בצורה כזאת. בהשתאות ובהתרגשות של דבר גדול חדש ועוצמתי.

"From Dusk till Dawn"

היו הרבה סרטים ובמאים שהשפיעו עלי - מהיצ'קוק, קובריק וצ'אפלין ועד דני בויל, ווס אנדרסון ואדגר רייט. אבל הסרט שעיצב את הסגנון הסיפורי שאני נושא את דגלו הוא "FROM DUSK TILL "DAWN  - בגלל תסריט מבריק של טרנטינו ובימוי אדיר ואקספרסיבי של רוברט רודריגז, אבל במיוחד בגלל הרעיון המפתיע של הסרט. הסרט מתחיל (סליחה על הספוילר) כמו סרט מתח על שני פושעים שחוטפים משפחה כדי לעבור את הגבול למקסיקו, אבל ברגע מסוים הכל הופך להיות חגיגה של זומבים צמאי דם ומלאי הומור וזוועה.

טרנטינו ורודריגז המציאו כאן ז'אנר חדש – ז'אנר ה"WTF" (What the Fuck). התדהמה שיש על פניו של כל צופה שמגיע לרגע שבו הסרט הופך בשנייה למשהו אחר מגלה לנו ש:

א. אסור לקחת שום דבר בחיים ברצינות יתרה.

ב. הכל אפשרי.

ג. החיים קצרים, אז מותר ליצור מה שבא לך כאן ועכשיו.

ד. תמיד תמיד תמיד תחשוב מאה צעדים קדימה לפני הצופה.

Xbox ופלייסטיישן

אני יודע שזאת לא תחנת תרבות קלאסית, אבל בשבילי עולם הגיימיניג הוא השראה, ניקוי מוח ועוד מקור יצירתי. רמת הריאליזם במשחקי הקונסולה היום הם כל כך עוצמתיים ותזזיתיים, שאף אחת מהמדיות האחרות לא מצליחה להתחרות בהם. מעבר לקולנוע או למוזיקה, החוויה של המשתמש היא הרבה יותר אינטראקטיבית ורחבה. בכל הזדמנות שיש לי, אני מאפשר לעצמי לשבת שעה-שעתיים ולשחק, למצוא את עצמי בשנייה במציאות אחרת בסלון שלי: להיות נהג מרוצים, בלש פרטי, סוכן סמוי, לאו מסי.

מה שעוד מוסיף לחוויה זה ערק. השילוב של אקס בוקס וערק הוא מושלם. מצד שני, לפעמים זה פשוט בזבוז זמן מוחלט. אבל יש מלא זמן, אז חשוב גם לבזבז אותו מדי פעם. זה טוב למוח.

פלייסטיישן (ONE)
מי לא רוצה להיות מסי? | צילום: מערכת ONE

"ארץ נהדרת"

אחד החלומות שלי כבמאי היה להגיע לתוכנית "ארץ נהדרת". בתור קומיקאי לשעבר ובמאי מתחיל זהו אחד המקומות הגבוהים שאליהם אפשר לשאוף בטלוויזיה. במשך הרבה זמן ידעתי שאני מוכן להיות שם. הרבה זמן. לא משנה כמה אנשים שלחתי וביקשתי שידברו וימליצו - זה לא קרה. המון זמן זה לא קרה. אבל בסוף זה כן קרה - ובדיוק בזמן הנכון.

זה עוד שיעור חשוב. הרבה פעמים בחיים אנחנו חושבים שאנחנו מוכנים למשהו גדול אבל הוא לא מתגשם: עבודה, זוגיות, ילדים, הצלחה. אנחנו לרוב מתבאסים על העולם ועל האנשים שכן מגשימים את החלומות האלה, במקום להסתכל פנימה ולהבין שכנראה יש לנו עוד דרך ארוכה לעבור ולגדול. וכשנעבור אותה ונהיה באמת מוכנים - זה יקרה.

כששודרו שני המערכונים הראשונים שלי ב"ארץ נהדרת", קיבלתי  SMSממולי שגב, עורך התוכנית: "ברוך הבא למשפחה". זה היה ללא ספק אחד הרגעים המאושרים בחיי. אני יודע שלא משנה מה אני אעשה, "ארץ נהדרת" לימדה אותי עולם שלם של קומדיה, יצירה, עבודת צוות, אומץ וחופש אומנותי ומקצוענות.

הקניון מחבק את האתיופים
דבורה וסלמה הרוקחת עושים אפלייה מתקנת | צילום: מתוך ארץ נהדרת, שידורי קשת

אופיר לובל, 39, הוא במאי, תסריטאי ושחקן. השתתף בעבר בתכנית הקומית "דומינו" והיה חבר בשלישיית פרוזאק לצד יובל סמו ושלומי קוריאט. כתב וביים פרסומות, קליפים וסדרות טלוויזיה ("צחוק מעבודה", "אמא מחליפה", "TLV", "דובדבני וקובץ'"). מביים ב"ארץ נהדרת" (בין השאר ביים בעונה האחרונה את מערכוני הקניון). סרטו הראשון, "למה מה כבר יכול לקרות?!" בכיכובם של עופר שכטר, רמי הויברגר, דובדבני וקובץ', יצא למסכים בסוף השבוע הקרוב