הוליווד, צהריים, חוץ. בן אפלק כורע ברך מול מגש קרטון ובו ארבע כוסות פלסטיק עצומות מלאות קפה בחלב, קופסת קרטון מתקפלת שבתוכה מאפים וקשי שתייה חד פעמיים ארוזים בנייר. מאחוריו: גליל קרטון מהסוג ששולחים בו פוסטרים ומוצרים נייר מגולגלים. הוא מנסה להרים את המטען הזה בשתי ידיים - וכושל. כורע שוב בתנוחת תפילה מול הקפה והמאפים והקשים ומרים שוב - אחת הכוסות לא מסתדרת וכמעט נשמטת. הוא מצליח לאזן מגש עם שלוש כוסות ביד אחת, תופס את הרביעית בידו הפנויה, יורה מבט מצמית של תסכול אל צלמי הפפראצי - שעמדו במרחק בטוח וצילמו את כל התהליך - נכנס חזרה לביתו ונועל מאחוריו שער כבד של מתכת.
בימים שאחרי פרסומן, התמונות של אפלק המתוסכל הפכו לוויראליות. בן אפלק שמנסה ללהטט בהזמנה שלו מדאנקן דונאטס הוא התמצית של 2020", צהלו במדור הבידור של יאהו, ובדיחות דומות עיטרו את הכותרות וההפניות בגופי תקשורת נוספים. ומה שהכמיר את הלב והפך את הרגע הקצר והמביך של אפלק לשיקוף מדויק של הלך הרוח בסוף 2020 הוא דווקא בחירת המסעדה ממנה הוזמן האוכל שלא הצליח להיאסף בשתי ידיים: דאנקן פאקינג דונאטס. לא מסעדה בעלת כוכבי מישלן, לא המבורגר מקושקש ממסעדה טרנדית ולא משלוח מתכלה של מזון בריאות. לא לא, השחקן המוכר, העשיר ורווי המעללים הרומנטיים בן אפלק הזמין הביתה משלוח מהמקבילה האמריקאית לארומה.
Needed this pic.twitter.com/1Tiew7S5zV
I relate so hard to Ben Affleck, including the Dunkin. pic.twitter.com/7I674Ss7Lf
סיפור האהבה הגדול ביותר של בן אפלק איננו סיפור האהבה הטרי והסוחף שלו עם השחקנית אנה דה ארמס. התואר לא שייך גם לסיפור האהבה ארוך השנים ומרובה הבגידות שלו עם ג'ניפר גארנר ולא, גם ג'ניפר לופז היא לא אהבת חייו של אפלק. כי מעל כל אלה, ואפילו כנראה מעל האהבה החברית למאט דיימון, נמצאת האהבה של אפלק לרשת המזון המהיר דאנקן דונאטס - אהבה שהחלה כתגלית חיננית, הפכה לבדיחה וסיימה את השנה שעברה כנקודת מפתח ביחסי האהבה והשנאה של אפלק עם הציבור הרחב. נתחיל מהאהבה עצמה: אפלק, יליד קליפורניה, עבר עם משפחתו בגיל צעיר לעיר קיימברידג' במדינת מסצ'וסטס, שם עבר ככל הנראה חניכה בלתי נמנעת לאהבת דאנקן דונאטס. המסעדה הראשונה ברשת נפתחה ב-1948 בעיר קווינסי - גם היא במסצ'וסטס - והפכה תוך זמן קצר להצלחה כלכלית עם סניפים נוספים באזור בוסטון רבתי, אחד המטרופולינים הגדולים בחוף המזרחי של ארצות הברית.
מוצרים רבים נכנסו אל התפריט של דאנקן דונאטס ויצאו ממנו, אולם הלב הפועם (מרוב סוכר) של הרשת היה ונותר הקפה והדונאטס. הלב הזה הבדיל את דאנקן מרשתות אחרות שצמחו באותן שנים, וככל שהתרחבה במספר הסניפים ובמחזור הכספי השנתי שלה, הרשת הקפידה גם לחזק את הקשרים עם הקהילה המקומית. גם היום, כשדאנקן היא חלק מתאגיד המזון העצום אינספייר (שהשלים את רכישת הרשת בחודש דצמבר תמורת יותר מ-11 מיליארד דולרים) וחולשת על שורה של חברות בת ויותר מ-12,000 סניפים מסביב לעולם, היא עדיין קשורה בקשר הדוק לאזור בוסטון. דאנקן, למשל, הייתה המממנת הראשית של ליגת ההוקי הלאומית בארה"ב, ונודעה גם בשיתופי הפעולה שלה עם קבוצת הבייסבול של בוסטון, הרד סוקס, וקבוצת הפוטבול ניו אינגלנד פטריוטס. זה הגביר ומגביר את החשיפה שלה עבור קהל ממעמד הפועלים - אחריו חיזרה באדיקות מפתיחת הסניף הראשון שלה, שהיווה תחליף זול, זמין ועקבי לפועלי ייצור שדילגו על ארוחות הבוקר בבתיהם כדי להגיע בזמן ליום העבודה.
במקביל, דאנקן - שוויתרה רשמית על ה"דונאטס" בשמה בתחילת 2019 כחלק מתהליך אגרסיבי של מיתוג מחדש - חיזרה גם אחרי אוכולוסיות צעירות יותר. המטרופולין של בוסטון נחשב לאחד המוקדים האקדמיים התוססים והחשובים ביותר בארצות הברית, והאזור הוא משכנן של אוניברסיטאות נודעות כמו הארוורד, קיימברידג', MIT וברקלי. המיקום הפך את דאנקן ליקירתם של סטודנטים, מרצים וחוקרים מכל העולם, שלמדו לחבב את התפריט ההיפר-אמריקאי שלה או סתם רבצו בסניפיה בין שיעור לשיעור. הרשת ניסתה פעמים רבות להתרחב אל שווקים נוספים, אולם לא תמיד בהצלחה. ובעוד מדינות מזרח אסיה היו פתוחות יותר אליה, דאנקן לא שרדה בשוק המזון המהיר הקפדני של אוסטרליה, נדחתה בחלק ממדינות אירופה ואפילו לא הצליחה לחדור לשוק הישראלי (בשיא הצלחתה בשנות ה-90 היו לדאנקן 9 סניפים בארץ - כולם נסגרו עד לשנת 2001). למעשה, גם בטריטוריה הביתית של ארצות הברית היא לא נתקלה בהצלחה גורפת, והתקשתה להתאקלם גם במדינות החוף המערבי. קליפורניה, למשל, קיבלה את סניף הדאנקן הראשון שלה רק ב-2014.
ואם יש לדאנקן איזהשהו מתחרה על תואר הדבר הכי בוסטוני בעולם, הרי שזה בן אפלק. אביו של אפלק חי בבוסטון לפני שעקר עם משפחתו לקליפורניה, ואפלק עצמו שב אליה אחרי שכבר הספיק לגלם כמה תפקידים בקולנוע ובטלוויזיה. הוא עשה זאת כדי לכתוב, לפתח ובסופו של דבר גם למכור להפצה את "סיפורו של וויל האנטינג", סרט הפריצה שלו ושל מאט דיימון, שעוסק בבחור מהשכונות הלא טובות של בוסטון. הסרט זיכה את הצמד באוסקר עבור התסריט והפך אותם לילדי הזהב של הוליווד בשנות ה-90 ולשני שחקנים מבוקשים ביותר. שני הסרטים הראשונים שביים אפלק, "נראתה לאחרונה" ו"גנב עירוני", התרחשו בבוסטון, וכך גם הסרט העלילתי האחרון שביים, "חי את הלילה". ולמרות שאפלק העתיק שוב את מגוריו לקליפורניה, הוא נותר מעורב בחיים התרבותיים והפוליטיים באזור בוסטון - הוא השתתף והנחה כנסים פוליטיים בעיר, וייסד ארגון צדקה שנועד לתמוך באוכלוסיות מוחלשות בעיר. אה, כן, והוא נותר אובססיבי לאותה אהבה ילדית לדאנקן דונאטס.
באתר התרבות האמריקאי The Cut כתבת מצגת ל-47 הפעמים בהן אפלק צולם רוכש וצורך קפה קר מרשתות שונות לאורך מערכת היחסים שלו עם מפיקת הטלוויזיה לינדזי שוקוס, שנמשכה, און-אנד-אוף, כשנה. זאת במקביל ל-225 אירועים שונים המתועדים בארכיון תמונות הפפראצי של סוכנות ספלאש, בהם רואים את אפלק ובני משפחתו נושאים או שותים כוסות של קפה קר. הראשונות בהן, אגב, צולמו כבר ב-2008. בראיון מ-2019 נשאל אפלק על חיבתו רבת השנים לדאנקן והשיב "אני אוכל בדאנקן מדי יום. זה מוזר מאוד, אני אוכל את זה בכל יום והאנשים (בלוס אנג'לס, שנחשבה במשך שנים כיעד בלתי מושג עבור רשת דאנקן דונאטס עקב נאמנותה רבת השנים של העיר למותגים מקבילים כמו ווינצ'לס וקריספי קרים, ע"י) תמיד שואלים 'מאיפה זה, זה קרוב לכאן?'. אז אני מרגיש שאני מפיץ את הבשורה". ולמרות שהראיון ניתן לאתר קולנוע קטן יחסית בשם Collider, המשפט הזה תפס את תשומת הלב הציבורית, הראיון הוליד עשרות כתבות עוקבות ומצוטט גם היום בכל פעם שמנסים לפענח את מקור וטיב הקשר שבין אפלק ודאנקן. במגזין "ביזנס אינסיידר" הגדילו לעשות וכינו את אפלק "משפיען בטעות" בתחום הקפה בגלל הצרכנות הנאמנה שלו, שמונצחת שוב ושוב ובאופן אורגני להפליא על ידי צלמי הפפראצי.
וכן, זה לגמרי אורגני. כלומר, לא המוצרים של דאנקן דונאטס שעשויים מ-100% סוכר מעובד, אלא הבונד שבין אפלק ודאנקן. בתחקיר מבודח שפורסם בקיץ האחרון במוסף התרבות של הניו יורק מגזין, ניסתה הכתבת האנטר האריס להבין אם אפלק נדרש להסביר כל פעם מחדש איך הוא שותה את הקפה שלו - קר ועם כמות נדיבה של סוכר שהולך ונקרש עד שהוא יוצר שכבה לבנה וסמיכה בתחתית הכוס - או שמא יש כבר מוצר שקרוי על שמו שמופץ בין סניפי דאנקן דונאטס ברחבי ארה"ב. מטעם התאגיד נמסר כי הם "לא מנטרים את מיקומו של אפלק או מודיעים לסניפים השונים מה הוא מעדיף להזמין", ועובד לשעבר ברשת, שעבד באזור מגוריו של אפלק, סיפר כי לא נאמר לו דבר על כך בתהליך ההכשרה שלו. דרייטון מרטין, סגנית נשיא במחלקת ניהול מוצר בתאגיד דאנקן דונאטס, נשאלה גם היא על הנושא והשיבה ל"ביזנס אינסיידר": "הוא באמת אוהב את המותג וזה ביטוי ספונטני של זה. אנחנו מתים על בן אפלק, הוא מבוסטון והוא שגריר נהדר למותג, אבל הכל ביוזמתו".
ולא שיש לדאנקן דונאטס בעיה עם פרזנטורים או משהו. בסתיו האחרון הציגה הרשת את "הצ'רלי" - קולד ברו בתוספת חלב "מלא" (מקביל בערך לחלב 9%) ושלוש מנות של סירופ קרמל - הקרוי על שמה של סנסציית הטיקטוק צ'רלי ד'אמיליו. זאת במקביל לסקרי שוק מקיפים, שזיהו את האהבה שדאנקן זוכה לה בקרב קהל צעיר. סטארבקס, יריבתה הגדולה של דאנקן בתחום הקפה והמאפה, מצליחה ונפוצה יותר, אולם דאנקן זוכה שוב ושוב לציונים גבוהים יותר מקהל הלקוחות הנאמן שלה, ונחשבת גם לידידותית יותר לעובדיה. לידתו של שוק המשקאות הממותקים ברשתות המזון המהיר - לאור הצלחתם של הפראפוצ'ינו של סטארבקס ומשקאות הסווירל של מקדונלדס בשנות ה-90 - הובילה את דאנקן לשנות גם את תודעת השירות בסניפיה, וכיום לקוחות יכולים ומוזמנים "לבנות" בה את המשקאות שבהם ברמה טרחנית כמעט של דיוק: מכמות מנות האספרסו וסוג החלב עד לכמות הלחיצות המדויקת על בקבוקי הסירופ שמעניקים לקפה טעמים נוספים של קרמל, וניל, קינמון וכו'. זה הופך את השהייה בדאנקן ליעילה יותר (מה שעזר לה לשמור על קהל הלקוחות שלא רצו להתקהל בסניפיה בשנה החולפת) ולמשחקית יותר, כשהמשקאות הממותקים הייחודיים שהיא מאפשרת ללקוחותיה ליצור עוזרים לה להתבלט על מתחרותיה.
ואכן, זה נחמד מאוד להביא את צ'רלי ד'אמיליו, אבל אפלק עונה על צורך סמוי אחר. החיבה של אפלק למוצרי דאנקן דונאטס איננה מגניבה או אירונית כמו זו של ד'אמיליו וקהל עוקביה. אדרבא, הנאמנות של השחקן למותג הקפה הלא לגמרי איכותי הזה גורמת לו עצמו להיראות קצת כמו אבאל'ה חביב שלא מוכן לסטות מדרכיו. אנחנו זוכרים אולי את הריבים המצולמים שלו עם ג'ניפר גארנר או את האשפוזים התכופים שלו במוסדות לגמילה מאלכוהול וסמים. אנחנו זוכרים את קעקוע הגב המכוער עד כאב, את הבגידות עם האומנת, את ההיסטריה התקשורתית סביב הזוגיות עם ג'ניפר לופז ואת הפרצוף האומלל על פניו של אפלק נוכח הביקורות הרעות לסרטו. ואת כל הרעש וההמולה האלה אנחנו מקבלים עם כוס פלסטיק צ'יפית מרשת מזון מהיר, ששכבה שמנה של גועל נפש לבנבן רובצת בתחתיתה. וזה מנחם ומקרב אותנו - את צרכני התרבות הקטנים והבייסיקיים שאנחנו - אל כוכב שעשוי להיראות גדול ומנותק מהחיים. לא הפרצוף הזועף של אפלק מאותו פפראצי ויראלי הוא מה שסיכם את 2020, אלא אהבתו העלובה והיוקדת למשהו כל כך לא זוהר.