אתם מכירים את החוויה הזו. אי שם בחלקה השני של העונה, פתאום צץ לפתע פרק לא לגמרי קשור בסדרה האהובה עליכם. העלילה מתרחשת באיזה לוקיישן חדש ובעל קישור רופף למיקום העלילה המרכזית, הדמויות הראשיות נוכחות אבל ממש לא בכל הכוח ואת מקומן ממלאת גלריה של דמויות חדשות עם עניינים טלוויזיוניים משלהן. עלילת הפרק המסוים הזה גם לא תשפיע יותר מדי על עלילת הסדרה, ובמקרים רבים פשוט לא ידברו יותר על הפעם המשונה ההיא בה כל המציאות התהפכה על הראש ונראה כאילו אנחנו צופים בסדרה אחרת לגמרי. אז כזה, בדיוק.
פרקים אנומליים כאלה מכונים Backdoor Pilot - פיילוטים מהדלת האחורית או פיילוטים סודיים. פיילוט הוא הכינוי לפרק ראשון בסדרת טלוויזיה, שבדרך כלל מוקרן תחילה למנהלי הערוץ בניסיון לשכנע אותם להמר על הסדרה ולהפיק לה עונה שלמה. פיילוטים סודיים הם אותם פרקי ניסיון כשהם משולבים בתוך עונה טלוויזיונית קיימת, כפרקים רגילים למראה. הפרקים האלה יציגו דמויות חדשות, או ישאלו דמויות קיימות מתוך הסדרה ויעבירו אותן לזירת התרחשות חדשה, יתמקדו בהן לרגע - ואם תגובת הצופים אליהם תהיה טובה (מבחינת נתוני צפייה, תגובות ברשתות החברתיות וסקרים מקצועיים), הפיילוט הסודי יקבל אור ירוק ויהפוך במהרה לסדרת טלוויזיה חדשה.
כך, לדוגמה, פרק בעונה השלישית של "האנטומיה של גריי" חרג לפתע מגבולות בית החולים סיאטל גרייס ועקב אחרי דמותה של אדיסון מונטגומרי במרפאת פוריות שמנוהלת על ידי חברה טובה. הפרק התקבל באהדה, וכבר במקביל לעליית העונה הרביעית של "האנטומיה" שודרה עונתה הראשונה של "מרפאה פרטית" - סדרת בת שהתמקדה בד"ר מונטגומרי ובצוות חדש לחלוטין של מומחי פוריות ולידה, ושודרה בהצלחה במשך שש עונות. ובכלל, מפאת גודלה, משך השידור שלה והצלחתה של "האנטומיה", היא הולידה גם סדרת בת נוספת, "תחנה 19", שהוצגה גם היא בעזרת פרק פיילוט סודי. לוחמי האש של אותה תחנה הופיעו לראשונה כששיתפו פעולה עם מרדית' גריי בפרק מהעונה ה-14 שעסק בחילוץ מבניין בוער (או כמו שב"האנטומיה" קוראים לזה - שגרה), והופ, העונה ה-15 של "האנטומיה" לוותה כבר בסדרה טרייה מהניילונים, וכללה גם כמה פרקי קרוס-אובר - כלומר עלילות שהחלו בסדרה אחת והמשיכו בסדרה השנייה, הן כדי ליצור תחושה של מציאות לכידה ועקבית יותר וגם, אתם יודעים, כדי לפרסם את התכניות זו אצל זו.
באנציקלופדיית הטלוויזיה הלא לגמרי מעונבת TV Tropes מצויינים עשרות פרקי פיילוט סודיים (שמכונים שם "פיילוטים עם הסוואה גרועה") מהסוג הזה בדיוק - פרקים שנועדו להציג סט חדש של דמויות ואירועים פוטנציאליים בתקווה לגרות את סקרנותם של הצופים ולהעשיר, בסופו של דבר, את העולם המתואר בסדרת טלוויזיה זו או אחרת. הסטטיסטיקה, אגב, איננה מדהימה - על כל "תחנה 19" שצומחת מתוך ובמקביל ל"האנטומיה של גריי" ישנו מספר לא מבוטל של פיילוטים שמעולם לא המריאו והובילו לסדרות, בהם גם כמה פיילוטים שנכשלו כנגד כל הסיכויים. זקוקים לדוגמאות? חבל שלא כי הנה איזה עשר מהן: "בנות גילמור" הקדישה פרק שלם לניסיון הפיוס של ג'ס - בן זוגה לשעבר של גיבורת הסדרה, רורי - עם משפחתו בתקווה שחייו החדשים של ג'ס יצדיקו סדרה משלהם. זה לא קרה; פרק בעונה התשיעית של "המשרד" הציג את בני משפחתו של דוויט שרוט ואת חייהם בחווה המשפחתית במטרה להשיק סדרת-בת שתעסוק בהם באופן בלעדי - וגם זה לא קרה, למרות הצלחתה של "המשרד" בנתוני הצפייה; ב"אחת שיודעת" שודר פרק פלאשבק שהתרחש בשנות ה-80 והציג את חייה של לילי, אמה של גיבורת הסדרה, סרינה, מתוך כוונה להשיק סדרה אייטיזית על חייה של לילי כנערה מרדנית - וכן, גם זה לא קרה. "האוס" שידרה מספר פרקים בהשתתפות דמותו של בלש רפואי שהיה אמור להפוך בסופו של דבר לגיבור של סדרה משלו, "החץ" הציגה יקום מקביל בו חבורה של גיבורות-על חוברות אחת לשנייה ומקימות צוות למלחמה בפשע ו"הגולדברגים" ניסתה להשיק סדרת-בת על קורותיו של מנהל בית הספר, מר גלסקוט, אחרי ששנות ה-80 הסתיימו ואחרי שנשלח למוסד חינוכי חדש.
אז מה, רק לשונדה ריימס מותר לשדר פיילוטים סודיים בסדרות שלה? לא בדיוק. הפיילוטים הסודיים פרחו כבר לאורך שנות ה-60 וה-70 בטלוויזיה האמריקאית, והיו דרכה של תעשיית הטלוויזיה להציג לעולם סדרות שיהפכו בסופו של דבר לקלאסיקות בפני עצמן כמו הקומדיות "מוד" ו"משפחת ג'פרסון" (שהחלו כפיילוטים סודיים של "הכל נשאר במשפחה") או "מורק ומינדי" (פיילוט סודי של "ימים מאושרים"). בשנות ה-90 הייתה זו "מלרוז פלייס" שהחלה כפרק לא לגמרי נהיר של "בוורלי הילס 90210", ובשנות האלפיים הייתה זו "NCIS" שנולדה מתוך ובמהלך פרק של דרמת הטייסים/בתי המשפט "ג'אג". במקרי קיצון, עונות שלמות שימשו כפיילוטים סודיים, כמו במקרה של "זהות בדויה", שעונתה החמישית מיתנה את ההתמקדות בדמותה של סוכנת ה-CIA סידני בריסטו, והציגה במקביל לה ובסופו של דבר במקומה סוכנת חדשה וצעירה שהייתה אמורה לשאת על כפיה את "זהות בדויה" אל עבר עתיד חדש. מיותר לציין ובכל זאת: לא קרה.
מעבר לניימדרופינג, מעניין לאבחן את סוג הסדרות שמעמידות פיילוטים סודיים. למרות שמדובר בז'אנרים טלוויזיוניים שונים, רוב הסדרות שמשתמשות בפיילוטים סודיים הן סדרות מסורתיות יחסית, כלומר כאלה שמגובות בגוף שידור מסורתי (ערוץ טלוויזיה דוגמת NBC ו-CW, ובשונה מאפיקי סטרימינג כמו נטפליקס או אמזון) ובפריסה מסורתית של פרקים על פני עונות. קומדיות קלאסיות שכאלה מחויבות להעמיד מדי שנה קרוב ל-20 פרקים, וכך גם הדרמות הפרוצדורליות של רשתות השידור (הכוונה לסדרות דרמה ומתח דוגמת "מחשבות פליליות" או "NCIS" שעוסקות בכל פרק בתעלומה חדשה שלאו דווקא תשפיע על מה שיקרה בפרקים הבאים) - זו לא רק יצירה טלוויזיונית אמנותית אלא מלאכה שיש לה המון מגבלות, וגם תעשייה שמחויבת כל הזמן להמשיך ולהזין את עצמה. ל"אמילי בפריז" אין מחויבות כזו בפני נטפליקס - הסדרות של הסטרימינג עולות, ברובן, כשהן מוכנות ובהתאם לשיקוליה של הספקית. סדרות של רשתות שידור מנכיחות, כמעט בלית ברירה, את הצד העסקי והמכאני של תעשיית הטלוויזיה.
וזו אולי גם הסיבה לאפקט ההרתעה של הפיילוטים המוכמנים האלה. הפרקים הללו נראים לנו מוכרים מאוד - הם בדרך כלל יצולמו וייערכו באופן דומה לפרקי הסדרה המקורית, כך שלא נרגיש מיד איזה שוני מהותי, אבל משהו עמוק ויסודי בהם נראה שגוי. נזהה את הדמויות, נצחק מהבדיחות החוזרות ואולי גם נסתקרן בסופו של דבר לגבי מה שקורה אחרי הפיילוט, אבל כחוויית צפייה - זה חלקי. זה זר. לראות לפתע פרק בשנות ה-80 כשכל הסדרה מתרחשת ב-2010 - זה ווירד. לעזוב לרגע את דאנדר מיפלין ולצאת למסע בחוות הסלקים של משפחת שרוט זה מצחיק, אבל גם חריג מאוד ביחס לכל מה שהתרגלנו לקבל עד כה. אין לנו אפוא ברירה אלא לגשת לפרקים האלה בחשדנות, ואכן, בהרבה מקרים אלה פרקים שלא צולחים ואף מתקבלים בבוז על ידי צופים ותיקים של הסדרה המקורית. ובעיקר, הפרקים האלה מאשררים את המקום שלנו, הצופים, בהיררכיה: כן, אנחנו אלה שעל פיהם יישק דבר, ואם לא נאהב סדרה זו או אחרת - היא תבוטל. אבל עד אז נידונו לשמש לא רק כאדוני הטלוויזיה אלא גם כשפני הניסוי שלה. הפיילוטים הסודיים הם דרך ממולחת מאוד להציע לנו סחורה חדשה, לגרות אותנו ולגרום לנו לרחרח בסקרנות אחר מוצר טלוויזיוני חדש. וכשהפרסום למוצר הזה סמוי כל כך, אינטגרלי כל כך לתכנית שאנחנו כבר קשורים אליה בקשר רגשי לא מבוטל - זה פשוט מפריע בעין. אף אחד לא אוהב להבין לפתע שהוא בקבוצת מיקוד.