מותו של סוכן

מה יהיה על איתי לוי, מה? זו שאלה שאני, באופן אישי, שאלתי את עצמי כמה פעמים מאז שנודע שאייל גולן ובני פרץ מסוכסכים ועתידה של "ליאם הפקות" לוט בערפל. התשובה הגיעה השבוע: לוי יקים חברת הפקות משלו וינהל את עצמו. אבל איתי לוי הוא לא הראשון לעשות את זה. זה התחיל כשאמנים פירקו שותפויות ארוכות שנים (עומר אדם ואסף אטדגי, נינט טייב וטמירה ירדני) והמשיך עם הטוויסט החדש בעלילה - המעבר לייצוג עצמי. לוי, כמו גם קרן פלס, מאור אדרי ומארינה מקסימיליאן הם רק חלק מהשמות שהחליטו לקחת את המושכות לידיים שלהם. המגמה, אם כך, ברורה: מדובר במותו של סוכן כפי שהכרנו אותו עד היום. הניהול הצמוד והטוטאלי שאפיין עד כה את יחסי הסוכנים-אמנים הגדולים בתחום כבר לא מאוד רלוונטי. מוזיקאים בימינו זקוקים לניהול שמתבסס על הרבה יותר מאשר הבנה במוזיקה גרידא אלא הבנה כוללת בעסקים - מנדל"ן ואופנה ועד השקעה בסטארט-אפים ושותפויות עסקיות. חלקם בוחרים לפצל את הייצוג שלהם לכמה סוכנויות וחלקם, בהיעדר מענה טוב יותר כרגע, מעדיפים לטפל בעניינים שלהם בעצמם. כך או כך, מדובר בסופו של עידן. (צליל הופמן)

השערוריה סביב My Dark Vanessa

"My Dark Vanessa" הוא הספר הכי מדובר כרגע בארה"ב וזה עוד לפני שהוא יצא לאור בכלל (התאריך הרשמי הוא העשרה במרץ). "ונסה", רומן ביכורים של אנונימית בשם קייט אליזבת ראסל, מתפרסם אחרי מלחמת הצעות בין הוצאות ספרים שונות, שהניבה לראסל סכום של כשבע ספרות. "ונסה" מספר סיפור שמבוסס באופן חופשי על רומן שניהלה ראסל כשהייתה בת 15 עם גבר מבוגר ממנה. בספר מדובר ברומן בין מורה לאנגלית לתלמידה שלו, קו עלילה שהקפיץ סופרת בשם וונדי אורטיז. אורטיז הוציאה ב-2014 ספר בשם "EXCAVATION" שמבוסס על מערכת יחסים בת חמש שנים שניהלה עם המורה שלה כשהייתה בת 15. הדמיון בין קווי העלילה גרם לאורטיז (שבכלל לא קראה את הספר) לשגר ציוץ שרומז על פלגיאטיזם מצד ראסל שחטפה כל כך הרבה אש עד שמחקה את הטוויטר שלה וירדה למחתרת. אורטיז גם טענה, ובצדק, לגזענות ממוסדת מצד הוצאות הספרים שעטו על ספרה של ראסל הלבנה והתעלמו בהפגנתיות מזה של אורטיז הלטינית. השבוע "ונסה" שוב עלה לכותרות כשמושבעת במשפט של הארווי וויינשטיין נפסלה לאחר שנתפסה קוראת אותו וכשראסל הרימה את הראש בחזרה עם ראיון ל-Vulture. ראסל ענתה להאשמות אבל גם ביקשה להעמיד את "ונסה" כספר מראה ל"לוליטה" (מקור ההשראה העיקרי שלה) ולהציע קריאה אחרת ברומן המפורסם של נבוקוב. כמובן שכבר יש דיבורים על סרט ואם יש זמן נכון להזמין את "ונסה" אונליין זה עכשיו. (צליל הופמן)

ג'מילה ג'מיל

חובבי איזוטריה הוליוודית מכירים את ג'מיל (מנחת טלוויזיה וכוכבת "המקום הטוב") כאחת הסלבריטאיות הכי WOKE ברשת, זו שתמיד יש לה אינפּוּט על כל סוגייה פוליטית וחברתית, ושלא פעם מסתבכת בגלל הציטוטים הדרמטיים שלה. נגיד, הפעם שהחליטה לעשות שיימינג למשפחת קרדשיאן ואיחלה להן שישלשלו על עצמן כעונש על כך שהן משווקות מוצרי הרזייה באינסטגרם. וכיוון שג'מיל אוהבת להתראיין, יש מי שאוהב לנטר את הציטוטים שלה.

בשבועות האחרונים, ריכזה כתבת התרבות טרייסי איגן מוריסי אוסף סטוריז מרשים ובו עשרות סיפורים אישיים שג'מיל סיפרה בראיונות, והוכיחה שוב ושוב כמה הם תלושים מהמציאות. אם ג'מיל סיפרה שנחיל דבורים קטלניות רדף אחריה, היא איתרה ראיון מקביל מאותו אירוע בו נכתב שהיו במקום אולי שלוש דבורים. אם ג'מיל סיפרה ששברה את הצלעות, היד ואחת מהשיניים בפיה - מוריסי מצאה את סרטון הנפילה וגילתה שלכל השיניים (והצלעות) שלום. אם ג'מיל סיפרה בראיון אחד שסבלה מהפרעת אכילה במהלך קריירת הדוגמנות שלה, מוריסי הציפה ראיון אחר בו ג'מיל בעצמה אומרת שמעולם לא דגמנה. את כל אלה, חתמה מוריסי בתהייה שאולי, רק אולי, נוסף לכל הרעות החולות שפקדו את הכוכבת, היא סובלת גם מסתמונת מינכהאוזן, ומכניסה עצמה בכוח למיטות חולות כדי שהראש הבריא שלה יקבל עוד צילומים מחמיאים בעיתונים. ג'מיל הגיבה שמדובר בציד מכשפות ובריונות (קצת צודקת), והפגיזה את מוריסי בעשרות הודעות שמתרצות ומתעקשות על כל צרה גופנית ונפשית שפקדה אותה. מוריסי, בתורה, הציעה לגולשים לקרוא את ההתכתבות המלאה תמורת דולר אחד.

ובין אם ג'מילה ג'מיל היא שקרנית פתולוגית, קורבן של כל נסיבה אפשרית או סתם אישה שאוהבת סיפורים סנסציוניים, הסיפור שלה הוא משל מרתק על איך עובד הקומבו הזה שבין תקשורת ממסדית ורשתות חברתיות, ולמה סלבס צריכים להפסיק לזלזל בצרכני תרבות ולהניח שלא יתפסו אותם בשקרים או בנסיונות לרכוב על מצוקות אמיתיות של אנשים לא מפורסמים, שאגב, לא מקבלים שום קרדיט או קמפיין על המחלות והתאונות שלהם. (עדן יואל)

מרגרט אטווד - העדויות

מאוד רציתי לשנוא את ספר ההמשך ל"סיפורה של שפחה", ולא כי כתיבתה של אטווד רעה בעיניי או כי שנאתי ספציפית את הספר המקורי. אדרבה, אוהב ואהבתי את שניהם. אבל הצלחת סדרת הטלוויזיה, שבמובנים רבים עושה עוול לאופיו של הספר, גורמת לפרסומו של ספר המשך להיראות נצלנית ועצלה. אבל היי, אני שמח לאכול את השביס שלי כי "העדויות" פשוט מהמם. זו צלילה עשירה ומורכבת אל העולם שאטווד בראה ב"סיפורה של שפחה", והיא מתמקדת בדיוק במה שהפך את הספר הראשון למוצלח כל כך: טיפול ביומיום של רפובליקת גלעד, בשגרה השוחקת של חיים תחת משטר טוטליטרי. הבחירה לפצל את הסיפור לשלוש גיבורות - כולן בעלות קשר כלשהו לעלילת הספר המקורי, אגב - גם היא התגלתה כחכמה מאוד, כי היא "מאווררת" את הסיפור, הופכת אותו להרבה פחות מעיק והרבה יותר מרתק. אפשר לגלגל מולה עיניים, אבל שווה מאוד לנסות, גם אם אליזבת מוס באה לכם ברע. (עדן יואל)

Koffee

ביוני הקרוב הולך לקרות פה דבר: רד הוט צ'ילי פפרס מגיעים לארץ מחוזקים בחבר הלהקה המתקמבק והאגדי ג'ון פרושיאנטה, שזה באמת נחמד והכול (באמת!) אבל התגלית האמיתית של ההופעה הזאת היא מי שנבחרה לחמם אותם - Koffee. קופי, שגורמת לגשר בשיניים להיראות כמו הדבר הכי קול בעולם, היא כולה בת 20 אבל כבר הספיקה לזכות בגראמי השנה על המיני-אלבום "Rapture" וגם להוציא באנגר בשם "Toast". בני הזוג אובמה בחרו שניהם, כל אחד ברשימת ההשמעה שלו, לקדם את "Toast" וזה מפתיע כי בדרך כלל מדובר בזוג עם טעם נישתי ומנג'ס. בכל מקרה, קופי עושה לרגאיי מה שרוסליה עושה לפלמנקו וזה עדכון גרסה במובן הכי חיובי של הדבר. ה-Tiny Desk של קופי כבר סוגר אותה סופית כקאפ אוף טי של כולם בערך. (צליל הופמן)

Keep It

עקרונית לא חכם מצידנו להמליץ על פודקאסט תרבות פופולרית - אנחנו לא צריכים את התחרות, תודה רבה - אבל Keep It, מבית היוצר של Crooked Media הוא מוצר חכם, ותיק, מואר ומצחיק מאוד שקשה שלא לפרגן לו. כמו כן הם בחו"ל ולכן לא באמת מתחרים בפודקאסט התרבות הפופולרית המשובח "כמעט מפורסמים". בכל מקרה, מדי שבוע מתכנסים איירה מדיסון, איידה אוסמן ולואיס ויטרל - תסריטאים, קומיקאים, מתמודדים סדרתיים בשעשועוני טריוויה וומבקרי תרבות שכותבים לכמה מגופי התקשורת הכי נחשבים בארה"ב - ומנהלים שיחה ארוכה ושנונה על ענייני השעה.

הם מתייחסים באותו כובד הראש לשמלות מהשטיח האדום, ממים באינסטגרם, העימות הטלוויזיוני של המועמדים לראשות המפלגה הדמוקרטית ומשבר תרופות המרשם שפוקד את האזורים הכי עניים במדינה. בכל פרק הם מראיינים גם אורח עם זיקה לתעשיית הבידור (בפרק האחרון התארחה הת'ר גרהם, שזה נחמד, אבל לפניה היו כל מיני תסריטאים וסופרים, עליהם אפשר בשמחה לדלג כי מה לעשות, לא כולם שווים ברמת העניין), ולבסוף "נפטרים" מהסוגיה התרבותית המבאסת של השבוע. אם אתם רוצים להיות בעניינים ואם חשוב לכם לדעת מה הצד הנכון בדיון (הזכויות לביטוי שמורות לשותפתי, צליל הופמן), זו האזנה מצוינת. הכרחית כמעט. (עדן יואל)

Company Man

כלכלה היא דבר מפחיד, ותמיד נשמעת כמו תחום שאין אליו גישה למי שלא מגיע עם רקע מקצועי או חיבה ל… לא יודע, הון גידור. אבל במיטבה, כלכלה פועלת כמו רכילות, וערוץ היוטיוב Company Man הוא כמו אוסף מבזקים של ערוץ E, שעוסקים כולם במותגים הכי מוכרים בעולם - חברות מזון, אופנה, תקשורת וראה - ומתמצת את סיפורי ההצלחה שלהם או את ההתרסקויות המפוארות שלהם לסרטונים של 10 דקות. ההסברים מדויקים, השפה משכנעת ומתובלת מספיק הומור כדי שגם הדיוטות יבינו איך הרשי'ז הפכו לאימפריה, איך קרוקס והולמרק המציאו את עצמן מחדש ולמה נאפסטר לא באמת נעלמה. (עדן יואל)

יש לנו גם פודקאסט

כמעט מפורסמים - שיחה על קולנוע, טלוויזיה ודברים שמפורסמים עושים. פרק חדש בכל שבוע, בספוטיפיי, באפל פודקאסטס, באפליקציית רדיו תל אביב ובאתר.

תמונה חיצונית: i-d, Jamie McCarthy/Getty Images, האינסטגרם של קרן פלס, Micheal Loccisano/Getty Images, Leonardo Cendamo/Getty Images