1. אחת ההשוואות הפופולריות ברשת אתמול – שמקורה כנראה בתגובה הרשמית של ערוץ 20 לפרשת סג"ל-שפיר – העמידה את האייטם של אראל סג"ל מול מערכון של טל פרידמן ששודר בתכנית לאחרונה "הכל אבוד" בערוץ 10. במערכון הציג פרידמן את דמותה (הפיקטיבית) של אמה של שפיר, בשעה ששפיר יושבת באולפן, צופה ומצחקקת. בערוץ 20 טענו ל"מוסר כפול וצביעות שנשפכת מחברת הכנסת אשר ישבה לפני שבועות בודדים באולפן ערוץ 10 וצחקקה אל מול אייטם בו טל פרידמן חבוש פאה ג'ינג'ית מאשים את שפיר בשימוש בסמים והשלכת תמונת ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל לפח האשפה".
ראשית, זה חוסר הבנה מוחלט (ותמוה) של הטענה של שפיר. שפיר התלוננה על הטרדה מינית. אתם יכולים להסכים איתה, אתם יכולים לחלוק עליה – אבל זו הטענה שלה. מי שמעלה מיוטיוב את המערכון של פרידמן, רומז לצביעותם של שפיר והתומכים בה, כאילו גם ב"הכל אבוד" צחקו על המיניות של שפיר. רק שבמערכון של פרידמן – לרבות התייחסות מופרכת לאקטים מיניים ("לעשות לסבית ב'ג'וז ולוז'") – אין שום פגיעה מינית.
(אגב, ערוץ 20: יכול להיות ששפיר לא התלוננה שפרידמן "מאשים אותה בשימוש בסמים" כי היא, רחמנא ליצלן, משתמשת בסמים?)
2. אי אפשר בכלל להשוות בין התכנים והמסרים באייטם של סגל ובמערכון של פרידמן מבלי להבין את ההבדל הקונספטואלי ביניהם. מי שמשווה בין שני הקטעים, לא מבין מה ההבדל בין תכנית אקטואליה לתכנית סאטירה, וברמה העמוקה יותר – מה זה קונטקסט. מה זה קונטקסט? קונטקסט, למשל, זה ההבדל בין מריאנו שמציג את ביבי כשקרן ב"ארץ נהדרת", לבין ניקולה סרקוזי שמציג את ביבי כשקרן בוועידת מנהיגים בינלאומית.
3. הנה עוד דוגמה, והפעם – תרגיל מחשבתי. כשערן זרחוביץ' מאפר את פניו בשחור ומחקה את ברהנו טגניה ב"ארץ נהדרת", זה עובר כמו כל חיקוי אחר בתכנית שזו מהותה. אבל אם ירון לונדון היה עולה לשידור ב"לונדון את קירשנבאום" עם בלאקפייס כדי להעביר ביקורת על מחאת האתיופים, זה היה, איך לומר, קצת בעייתי.
4. כדי לבחון אם אכן מדובר בצביעות פוליטית, אפשר להפוך לרגע את הצדדים. בתכנית הסאטירה הימנית "הכל שפיט" הוצג, למשל, חיקוי של ציפי לבני כדמות גברית שמשתינה בעמידה. אני לא זוכר שמישהו בא בטענות על כך. אני דווקא זוכר את זהבה גלאון קוראת לקדם את התכנית לפריים טיים.
5. רוצים עוד דוגמה? קחו את איילת שקד. לפני כשנה יצא השר לשעבר יוסף פריצקי בשורה של התבטאויות בוטות נגד שקד, ובראשן המשפט המכוער להפליא "זו הפעם הראשונה בישראל ששרת המשפטים יכולה לככב בלוח שנה שתלוי במוסכים". פריצקי חטף קיתונות מוצדקים של בוז וביקורת על הראש, מימין ומשמאל. כמה ימים מאוחר יותר, כשצצו עוד ועוד התבטאויות פוגעניות נגד שרת המשפטים, יצאה להגנתה אחת מחברותיה לכנסת ואמרה כי "נשבר כבר מההערות הסקסיסטיות על איילת שקד". גם הפעם זו הייתה זהבה גלאון.
6. כפי שההשוואה בין סאטירה לאקטואליה אינה במקומה במקרה של טל פרידמן, כך היא איננה במקומה במקרה של אסף הראל ורוחמה אברהם (תזכורת: ב-2004 כינה הראל את אברהם בתכניתו בכינויים "כלבה", "מוצצת" ו"היפופוטם עם חציל בתחת"). אבל ההשוואה הזאת, שוב, עשויה ללמד על דמגוגיה וצביעות; ההתבטאויות הבוטות של הראל עלו לו ולערוץ 10 ביוקר: הערוץ נקרא לבירור מול הרשות השנייה, נקנס בקיצוץ זמן פרסומות, זימן את הראל לשימוע, פירסם התנצלות, נתבע, הפסיד, פירסם התנצלות נוספת ושילם 120 אלף שקלים. מעניין אם כל מי שמנופף כעת בפרשת רוחמה אברהם מוכן לקבל את הרעיון שהסיפור של ערוץ 20 יסתיים באותה מסכת ענישה.
7. אראל סג"ל עצמו אמר בתגובה לפרשה כי הוא בכלל "צחק על עצמו" (ותגובת ערוץ 20 תמכה בגרסתו). כלומר, אפילו סג"ל לא טוען שמדובר בסאטירה. מבחינתו, מדובר בלא יותר מדאחקה. אבל האמת היא שזו תגובה פחדנית ומזלזלת; עזבו את הפאה, הרי האייטם והפאנליסטים צחקו על שפיר. סג"ל אולי טוען שהוא צחק על עצמו, אבל התגובה שלו צוחקת על כולנו.
8. הסיפור הזה הצליח להפנות לרגע את תשומת הלב הציבורית לתכנית "הפטריוטים", ששווה הערה בפני עצמה. אמנם טענתי קודם לכן שזו תכנית אקטואליה, אבל זה רק בגלל שכך "הפטריוטים" מציגה את עצמה. למען האמת, אני לא מבין באיזה עולם מושגים פאנל של חמישה אנשים שאי אפשר להבחין בין דעותיהם גם עם מיקרוסקופ נחשב ל"תכנית אקטואליה" ולא לשיחת סלון מצולמת. אפשר לדבר על תקשורת שמאלנית עד מחר, ואפילו במידה מסוימת של צדק; אבל בין רוני דניאל לאמנון אברמוביץ', בין צביקה יחזקאלי לנדב אייל ובין ארי שביט לגדעון לוי אני יכול להציב את מטה המתפקדים של יש עתיד. בין ארי שמאי לארא"ל סגל אני לא יכול לדחוף אפילו את סיכת הראש מהכיפה של בנט.
9. ובכל זאת, אי אפשר לדבר על הפרשה מבלי להתייחס לקטע המדובר. בעצם, אולי אפשר; האייטם כל כך ריק מתוכן, עד שהוא בכלל לא שווה התייחסות.
10. אם בכל זאת מתאמצים להבין מה מתרחש באייטם המוזר ועתיר קולות הצחוק, אפשר לראות שהפאה שחבש סג"ל היא באמת לא ביג דיל. זה סתם שימוש דבילי וחסר השראה בפרופ (אבל מה – זה השכיב את הפטריוטים מצחוק). וזה לא היה שווה התייחסות, כאמור – אלמלא משפט אחד שהדהד בין געיות הצחוק.
11. קראתי את התגובות של סג"ל ושל ערוץ 20. סג"ל אמר ש"צחק על עצמו", הערוץ טען ל"חצי רעל שלא קשורים למציאות". אני סבור, כאמור, שהפאה היא לא עניין בעייתי, ואני לא חושב שהניסיון להגחיך את שפיר (שסג"ל וערוץ 20 מתנערים ממנו בפחדנות) הוא פוגעני ולא לגיטימי. אבל אני עדיין מחכה לתגובה שתסביר לי איך גבר עם פאת אישה שמדבר על "לרכוב על אופניים בלי כיסא" לא מספר בדיחה סקסיסטית.