לכולנו ברור שהתכנית בואו לאכול איתי היא תופעה מדהימה שרובנו פספסנו בזמן אמת, והרנסנס שהיא חוותה לאחרונה היה מבורך ומתבקש. רק לאחרונה בעונת הזוגות, סימה "אני לא אוכלת בשר" דהן נכנסה לפנתיאון ובמשך חמש דקות שלמות צוטטה בכל בית בישראל. אין ספק שמדובר ברגע קאלט, אבל אפילו היא לא נכנסה לי ללב כמו הרגע הזה מהעונה השנייה.
בעונה הקודמת, ששודרה בהפרש גדול מדי (2011!), פגשנו חמישייה קסומה בה בלטו בה שתי דמויות משמעותיות: איציק כרנסטי ודאנסי גדי. זה היה ברור מההתחלה שאיציק בא כדי להטריל ולהתסיס, וסביר להניח שכל מפגש איתו היה מוציא פנינים משובחות, אבל הרגע שאני מדברת עליו הוא מעבר לדאחקה. מדובר במסמך אנושי מצמרר ומטלטל. כל הצדדים הכי אפלים של נבכי הנפש האנושית מרוכזים בקטע הזה - המכתב של איציק.
כבר מתעודות הזהות של החמישייה, דאנסי גדי מסתמן כחידה. בהתחלה הוא עוטה על עצמו ארשת מסתורית, לא מוכן לספר למשתתפים במה הוא עובד כדי לזכות במנוחה מחיי הפרסום שהוא חושב שיש לו, ככוכב ילדים שאף אחד לא מודע לקיומו. הוא עושה ניים דרופינג על יובל המבולבל (טוען שיש לו את המספר שלו) וקירות ביתו מעוטרים בקולאז'ים מתמונות שלו עם אנשים מפורסמים. לא משנה כמה הוא ניסה להרים לעצמו, לכל היושבים בשולחן היה ברור שמדובר בבן אדם שמודעות עצמית היא לא הצד החזק שלו. הם החניקו צחוק וגלגלו עיניים, אבל בעיקר השתדלו לזרום. הם עשו הכל כדי לא לנתץ את הבועה העדינה והשברירית שגדי חי בה.
ואז הגיע תורו של גדי לארח. ארוחת הערב של גדי הוגדרה כפיאסקו מהשניה הראשונה. לא היה מקום בדירה שלו אז האורחים נאלצו לשבת בסוכה בחוץ בקור המקפיא, ונראה שהסדק הראשון בבועה של גדי החל להיווצר. אדם לא יכול לדבר במשך שבוע שלם על כמה הוא כוכב גדול ומצליח, ואז בקושי להצליח להכניס איש וחצי לדירה שלך. דאנסי גדי הוצג שם כפי שהוא באמת. המלך הוא עירום.
בשלב זה היה קשה לאורחים להסתיר את הלעג, הדיסוננס בין האמת האובייקטיבית לאמת האלטרנטיבית של גדי היה גדול מדי. גדי נעלב וכבר לא הצליח לשמור על פאסון, ומשום מה זה היה הרגע שאיציק כרנסטי מצא לנכון לעשות וידוא הריגה ולפוצץ בברוטליות את הבועה שנקראת חייו של גדי.
"גדי אני כתבתי לך משהו ואני רוצה להקריא את זה", מפטיר איציק ומקריא את המסמך המכונן ביותר שהוצג בטלוויזיה הישראלית: "גדיאל היקר. נראה לי שהגעתי אני אל התחרות הזאת כדי לעורר אותך מהחלום שאתה נמצא בו זמן כה רב. הייתי רוצה להמליץ לך להתקלף, לשפשף, להוריד, לבקוע, ולעמוד זקוף מול המראה ולומר לכולם - זה אני גדיאל, אמיתי מתמיד, זה אני גדיאל, שנגע בו האל, ומהיום תתפוגג האילוזיה ותעלם הקורוזיה".
גדי בוכה מהמכתב ובצדק. לאורך כל המפגש איתו לא היה ברור אם הוא בטוב ובתמים לא רואה את האמת, או לא מוכן לראות אותה והמכתב הזה מוכיח אחת ולתמיד שגדי יודע בתוך תוכו שיש פער בין מה שהוא מציג ומה שקורה בפועל.
זה נשמע כאילו אנחנו עושים פה לגדי רצח אופי, אבל האמת היא שמה שתפס אותי בקטע הזה הוא בעיקר הזדהות עצומה איתו. מי לא נקט מדי פעם בפרקטיקה של "פייק איט טיל יו מייק איט"? מי לא משקר לעצמו מדי פעם כי האמת פשוט כואבת מדי? מי לא חווה כישלון אישי כל כך גדול שהשלמה איתו תרגיש כמו כניעה שיכולה למוטט אותנו סופית?
הדבר השני שכל כך קסום ברגע הזה, הוא העובדה שניתנת לנו הזדמנות לראות מה קורה כששמים מראה לבן אדם שחי כל כך עמוק בתוך השקרים של עצמו. "תעמוד זקוף מול המראה (...) זה אני גדיאל, אמיתי מתמיד. (...) ומהיום תתפוגג האילוזיה ותעלם הקורוזיה". הטקסט הזה מאלץ את גדי להסתכל ישירות, בעין בלתי מזויינת, אל האמת. החיים בזבל ואין איך לברוח מזה, והרגע הזה נוגע ללב בצורה בלתי רגילה.
אחרי הרגע הזה כולנו ציפינו שמן ההריסות, יקום משהו חדש. שגדי יתרומם מן האפר כעוף חול מרקד וחייו ישתפרו מעתה ואילך.
אחרית דבר:
לפי ראיון מ-2016 עם "דאנסי גדי" (ששמו האמיתי הוא גדי חפר, אגב) ב"רדיו ללא הפסקה 103FM", בתקופת צילומי התכנית הוא עבר גירושים מאשתו. מאז, הוא עשה הסבת מקצוע ומציג את עצמו בפייסבוק כ"אמן פירות" ואפילו התארח בתכנית הבוקר של פאולה וליאון. עוף אל השמיים, עוף חול יפהפה. עוף אל השמיים.