יש סיפור אחד שמעסיק אותי כבר כמעט שנתיים, סיפור שמעטים מכירים. זה סיפור אהבה סוחף, דרמטי ומרגש. מלא תהפוכות, יצרים, רגשות וכאב. סיפור אמיתי לחלוטין ובדיוני לחלוטין, שמייצג בצורה מושלמת את העידן המורכב בו אנחנו חיים. זה סיפור אהבה בין טוקבקיסט בודד לבין תמונה של דוגמנית, או ליתר דיוק סט תמונות במדור "חצאית" באתר וואלה. סיפור שמתרחש כולו בתגובות לעמוד משנת 2015 המוקדש לדוגמנית שיר עזרתי. אפשר לקרוא לו: הטוקבקיסט של שיר עזרתי.

"חצאית" הוא מדור ותיק בו עולה בכל שבוע סט תמונות של דוגמנית אחרת, כולן אלמוניות למדי. בניגוד לרוב עמודי הדוגמניות, שזוכים למעט שבחים מהולים בחרמנות או תגובות שליליות ספורות, בתגובות לעמוד של שיר עזרתי קורה משהו יוצא דופן - מגיב אחד בשם דודו מנהל מערכת יחסים עמוקה, טעונה ולא ממומשת עם הדוגמנית המצולמת. רומן מכתבים חד צדדי, עצוב ומוזר שנמשך חודשים ארוכים ומתנהל כולו ברצף של עשרות תגובות מטורללות לחלוטין. דודו מצהיר על אהבתו לדוגמנית, מציע לה נישואים, נעלב מחוסר התגובה, חותך את הקשר ואז חוזר להרעיף שוב אהבה.

חברתי הטובה נ' נתקלה בעמוד במהלך חיפוש גוגל אקראי, הפנתה אליו את תשומת ליבי ואת המשך הערב ביליתי בקריאה רציפה של יותר ממאה תגובות, רובן ארוכות כאורך הגלות, כולן מבולבלות, היסטריות, מצחיקות וכואבות. התגובה הראשונה שרואים, כלומר האחרונה שפורסמה, פותח שער לעולם מטריד ומבלבל, עם היסטוריה, מסרים סותרים וקרבה לא מוסברת ולא סבירה:

"עכשיו בכול הרצינות אז כך שיר,,, לאחר המון מחשבה,,, הגעתי למסכנה שזו זכותךךךךך המלאה להחליט ולבחור את דרכךךךך בחייךךך,,,,ואומר לךךך כך שיר יקרה,,, כמובן שאם החלטת שאינך רוצה אותי,,, ולהיות בחברתי אני בהחלט מקבל זאת,,, וגם אני איני רוצה אותך,,,". 

חזרתי לתחילת השרשור. כמו שאפשר לתאר, זה מתחיל הזוי ומסלים במהרה. בתגובה הראשונה הוא פותח בנימוס "מלא כבוד והערכה של ממש...כבוד והערכה לי אליך....", בשנייה הוא כבר מציע לה נישואים, בשלישית מתחרט וברביעית כועס עליה כי היא מוכנה להתחתן רק עם גבר עשיר. בתגובה הבאה הוא מפחד שהמשטרה תעצור אותו על הטרדה ומבטיח להתרחק, ובבאה אחריה הוא תוהה אם היא תרצה לעבור לארה"ב אחרי נישואיהם וממליץ לה להכין כבר את הדרכון. כמה תגובות לאחר מכן הוא מודה שהוא לא באמת מאוהב בה "הכול רק מתוך שעמום בזמן שאני מסטול....", ובתגובה הבאה הוא חוזר להקליל את האווירה עם בדיחה ארוכה על שני כורדים שמנסים לצלם תמונת פספורט.

כך זה נמשך ב-129 תגובות על פני כמעט שנה, במרווחים שנעים בין כמה שעות לכמה שבועות, התקרבות, תסכול, פרידה וחוזר חלילה. אם זה היה תלוי בי הייתי כותב אינציקלופדיה שלמה על רצף התגובות, אבל גם בלי לשקוע באובססיביות לחור שחור של מלל תזזיתי, אפשר לזהות תבנית מעגלית חוזרת: דודו מתפייט על העתיד הקסום שיהיה להם יחד, מפציר בה לקחת את הקשר לשלב הבא (שבו היא תהפוך לחלק אמיתי מהקשר), ואז כל פעם מחדש מבין את הרמז ונפרד ממנה בדרמטיות רק כדי לחזור שוב בהצהרות אהבה משתפכות, תיאורי סקס גסים ומופרכים ואיומים שיעזוב אותה לנפשה אם זה לא מתאים לה.

ככל שעובר הזמן הסיפור מסתעף ומקבל קווים פרנואידים יותר, כשמדי פעם נכנסות לסיפור דמויות משנה פרי דמיונו של דודו: מורן היפיפייה המאוהבת בדודו ורק מחכה שהוא יסיים את הקשר עם שיר; בועז, בן זוגה הנכלולי של שיר שככל הנראה חטף אותה ומונע ממנה לממש את הקשר עם דודו. בועז הוא גבר עשיר שעשה את הונו בדרכים לא חוקיות, עליהן יש לדודו הוכחות מוקלטות; הבלונדינית היפיפייה וירוקת העיניים מעברו של דודו, שבזבזה עליו מאות אלפי דולרים; ומחמוד, מואזין הכפר בג'לג'וליה, שמבקר בתגובות כדי להזמין את שיר לנסיעה משפחתית לקפריסין במטוס הפרטי של המשפחה.

פה ושם ישנם רגעים קטנים של אושר, בהם שיר מואילה בטובה להגיב לחיזוריו, גם אם תמיד בדרכים מרומזות: התמונות השונות שהיא "מעלה" לטענתו (כלומר אותן שמונה תמונות שהיו בעמוד מההתחלה), "מודעות" שהוא רואה במקומות שונים ומפענח בקושי רב, ואירועים אקראיים בחייו המיוחסים לאותו קשר קרוב רחוק עם שיר.

אחת התגובות המוקדמות מתחילה באותו ערבוב של פנטזיה עצובה ומציאות עגומה: "השעה - היא - 4.23 - לפנות-בוקר.....כן-מאמי אצלי זה רגיל....אן-לי שעות שינה קבועות-ומסודרות....שיר אנחנו...משתעשעים אחד עם השני.....ואפילו שאת לא ממש מגיבה לי....", ואז הוא מפיל פרט מפתיע, "חוץ מהטלפונים שאת מתקשרת אלי". יכול להיות שסיפור האהבה הזה דו כיווני? כמובן שלא, כפי שהוא מבהיר מיד, "גם אם את כאילו מתחזה לאדם אחר....זה ממש ממש בסדר....כי אני מאודדדדדדדדדדדדדדדדדדדד מבין אותך....".

הוא מקבל שיחה מאדם זר ובטוח שמדובר בדוגמנית מהאינטרנט שמדברת איתו בזהות בדויה. למי שעדיין לא הבין, לא מדובר עוד בסיפור על מגיב מטורלל, אלא בצוהר ייחודי למחשבותיו של פגוע נפש אמיתי, הצצה לחיים שאנחנו מעדיפים לרוב לא להפנות אליהם מבט.

לילות בלי שינה, בהייה אינסופית באותן שמונה תמונות, מנסה בכל כוחו לא לכתוב את התגובה הבאה. מדבר למסך, צוחק בקול רם, אולי בוכה קצת, אולי מאונן. הטלפון מצלצל והלב קופץ, יכול להיות שזאת שיר? הוא לא ענה בפעם שעברה שצלצלה ואולי פספס אותה, עכשיו הוא חייב להספיק לענות. איך מתנהלת השיחה הזאת עם האיש הזר? אולי נציג טלמרקטינג או סוקר טלפוני, כשבצד השני בטוחים שמדובר בדוגמנית שיר עזרתי, שרק מתחזה לאדם אחר.

או שאולי זאת לא היא באמת? אולי זה בועז הנבל שמנסה שוב לעבוד עליו? קשה לדעת בוודאות, אבל כל זה לא באמת משנה. הוא כבר הבטיח לה ולעצמו לנתק קשר ולהתרחק, לפחות עד הפעם הבאה שלא יצליח לעצור את עצמו ויבקר שוב בעמוד התמונות.

הסיפור ממשיך במעגליות מייאשת עד שיום אחד ביולי 2016 התגובות פשוט נעצרות, בלי פתרון, בלי מוסר השכל. הגרסה הכי עצובה של סיפור פיגמליון - להתאהב בתמונה שלא אתה יצרת, ושפשוט מסרבת לקום לחיים. הפנטזיה הרומנטית על אהבה עזה כמוות ולא ממומשת, אבל בצורתה הכנה והכואבת ביותר. סיפור על בדידות אינסופית, כאב נפשי בלתי נסבל ולילות בלי שינה מול עמוד של דוגמנית אקראית במדור "חצאית" בוואלה סלבס.

ולסיום: גללתי וליקטתי מבחר ציטוטים מייצגים, לכל מי שרוצה להציץ ולהיפגע.

געגוע

"מתגעגע מאוד שיר אני מודע לכך שיש המון תהפוכות במערכת היחסים המקסימה שלנו....ממש כמו כול זוג אוהבים...כמובן שחסר הקטע הפיזי..."

טינה

"הוד רוממותך המלכה שיר-עזרתי ?......... האם קרה שהיה פעם אחת במקרה שענית בחיוב לבקשתי... סתם-לדוגמה.....לדעתי אפילו אם זו תהיה כוס-מים במידבר כאשר אני בוכה ואומר לך-שיררר....אם לא אשתה אמות...את יודעת מה אני רואה בדמיוני...אני רואה אותי קורע על ברכי לפניך...כאשר כול-כולי מטונף-בחול...ובזעה...ומתחנן אליך לכוס מים...שתחזיר אותי לחיים...ואת בצורה משפילה ומזלזלת...וקרירה...בוחרת לשפוך את המים-שיכלו להחזיר אותי לחיים....שופכת-אותם לאדמת המידבר...מולי מול פני...וצוחקת ואני מת....".

עוצמה

"שיר אני לא רוצה להפחיד אותך...אבל יש לי כוחות ועוצמה שיכולים להרוס ביניינים...ואת מתוקה גרגיר חול בשבילי...לכן אן לי צורך לפגוע בך לעולם....את כמו ילדה בגן חסרת ניסיון שרק מדברת שטויות במיץ עגבניות...."

ספק

"מאמי שיר זו את שהתקשרת אלי עכשיו ? בועז אם זה אתה היתקשרתה כאילו בשמה של שיר אז חפס מי שינענע אותך חח...מאמי ואם זו את ?...."

חשש

"בכנות אני כבר חושש לחייה של שיר...אולי יש איזה גורם חיצוני שכבר הרבה מאודדדדדדדדדדד זמן מאיים על שיר שלא תעשה כרצונה אלה כרצונו של אותו גורם חיצוני....והיא חלילה שבוייה ללא יכולת תגובה של ממש....".

השלמה

"]פםן רק שתדעי ריסקת לי את הלב לחתיחות קטנות.....כול הכבוד מחיאות כפים סוערות לך".