אם צפיתם באחד מהסרטים של אודרי הפבורן, אז קריאה ב"האבוקדו שלא יבשיל" תזכיר לכם בדיוק את החוויה הזו - קלילה ולא מחייבת, כמו הצצה למחשבותיה של הדמות הראשית - סאלי ג'יי גורס. למעשה, יש דמיון מובהק בין סאלי ג'יי לדמויות האיקונית שגילמה הפבורן בסרטיה "ארוחת בוקר בטיפאני", "סברינה" ו"פנים מצחיקות". אפשר ממש לדמיין את הדמות הראשית מגולמת על ידי הפבורן: סימפטית, מתוקה ונאיבית במובנים רבים. היא בדיוק הבחורה שכל הגברים רוצים וכל הנשים רוצות להיות כמוה.
הספר, שראה אור לראשונה ב-1958, הוא רומן אוטוביוגרפי בחלקו שמבוסס על השנה שבילתה המחברת איליין דנדי, שחקנית בפני עצמה, בפריז. הספר הוא לגמרי "ספר בנות", אך בניגוד לקלישאות של הז'אנר - הוא לא מתקתק עד כדי בחילה והוא מפתיע בנונשלנטית שלו ובקלילות שהוא משדר, בעיקר בכל הנוגע לסקס וליחסים שבינו לבינה.
סאלי ג'יי היא ההגדרה המושלמת לאיט גירל, הרבה לפני שהמושג הומצא: היא מגניבה, אקסטרווגנטית ומעוררת הזדהות. היא שחקנית צעירה ואמריקאית שמתגוררת בפריז בשנות ה-50. גורס היא דמות שונה וחריגה בנוף המקומי אבל היא עצמה לא ממש מבינה את זה, חוץ מבפעמים שהמקומיים גוערים בה על הנימוסים האמריקניים שלה. אי אפשר לפספס אותה בקהל - השיער שלה ורוד והיא בדרך כלל לובשת שמלת ערב לקפה של הצהריים. היא מוקפת באנשי הבוהמה הצרפתית: שחקנים, אמנים ומוזיקאים והיא חלק בלתי נפרד מהסצנה המקומית. אבל היא לא ממש יודעת מה היא רוצה או לאן היא רוצה להגיע.
חלק בלתי נפרד מהספר הוא העיסוק של סאלי ג'יי במיניות שלה וכיצד זו משפיעה עליה ועל מי שהיא גדלה להיות. היא מאוהבת באהבה והיא חייבת להיות נאהבת. נדמה שהיא לומדת את הגברים בחייה כפי שתינוק לומד לגעת בחפצים ובמרקמים חדשים: מהגבר הנשוי לבמאי העני ומשם ללוחם השוורים. היא צריכה לגעת בכולם - מילולית ומטאפורית - כדי ללמוד את מה שלא הכירה קודם. אף גבר לא דומה לקודמו ולכל אחד מטרות ורצונות שונים - מעצמו וממנה.
בספר לא קורה הרבה ולכן לא פעם הוא נופל לתהיות קצת מיותרות של סאלי ג'יי. בחלק השני, שנכתב כיומנה האישי בזמן שנסעה לחופשה בבית חוף ובחוץ השתוללה סופה, לא קורה כמעט כלום. התחושה הכללית היא שהחלק הזה פשוט עוד לא הבשיל (מכאן הטייטל?) לכדי עלילה של ממש. כמו כן, העובדה שהעלילה קופצת בקצב מנושא לנושא - מפריז לארצות הברית, מהמשפחה של סאלי ג'יי לגברים בחייה - מבלבלת לפעמים, אבל לרוב ההצצה למחשבותיה של גורס הייתה פשוט הנאה צרופה.
אם לסאלי ג'יי היה אינסטגרם, כנראה שבמקום ספר היינו מקבלים שורת סטוריז מארוחות הערב האקסקלוסיביות אליהן היא מוזמנת, ומיליון סלפיז של האאוטפיטים שלה אותם היא מחלקת לקטגוריות איכרה טרולית, נערת ברים וספרנית חרדתית. "אבוקדו" הוא הצצה לחייה של איט גירל תקופתית בימים שהן עוד לא עשו סלפי ולכן הקריאה בו מזכירה לעיתים קרובות דפדוף בסטוריז שנעלמים אחרי 24 שעות - ממש כמו החלטותיה של גורס עצמה.
"האבוקדו שלא יבשיל", איליין דנדי, פן הוצאת ספרים, ידיעות אחרונות, 280 עמודים.