לפני עשר שנים בדיוק, שבוע לאחר שהלך לעולמו, פורסם כי חתן פרס נובל גבריאל גרסיה מארקס הותיר אחריו ספר שלא פורסם. על פי הידיעה, משפחתו של הסופר עדיין לא החליטה אם לאשר את פרסום הספר. שמה של היצירה היה כבר ידוע: "נתראה באוגוסט". כעת, לציון עשור למותו ו-97 שנים להולדתו היא מתפרסמת.
בהינתן הנסיבות - יצירה אחרונה של סופר נערץ - מן הראוי קודם כל לשאול אם הציפייה השתלמה. בעבר מארקס תיאר כך את ציפייתו שלו עצמו מספריו: "כשקורא עושה את הטעות ופותח ספר שלי, אני מנסה שלא יברח. בעיניי, האידיאל בכתיבה הוא שכל שורה תסתיים במתח שיחייב לקרוא את השורה הבאה". במקרה של "נתראה באוגוסט", האתגר הספציפי הזה לא גדול מדי בהתחשב במידותיה הצנועות של היצירה, אבל לגופו של עניין ניתן לכמת את התחושה הכללית בתום הקריאה כך: לא מדובר באחת מפסגות יצירותיו של מארקס, אך בהחלט בתזכורת קסומה הן ליכולות הכתיבה והן לנושאים שהעסיקו אותו כל כך בעשרות שנות יצירה. ועכשיו, לספר עצמו.
גיבורת "נתראה באוגוסט" היא אנה מגדלנה באץ' בת ה-46. מדי שנה, ב-16 באוגוסט, היא לוקחת מעבורת לאי נטול שם כדי להניח זר סייפנים על קבר אימה שציוותה ממש לפני מותה להיקבר דווקא שם, בבית הקברות של האי המבודד עם "רחובות של חול לוהט מול ים בלהבות", אנפות מרחפות מעל ללגונה ובתי מלון זולים לתיירים. המעבורת יוצאת פעם ביום, כך שהיא נשארת באופן קבוע לישון באי. שמונה שנים אחרי מותה של אימה - בעוד 16 באוגוסט של עלייה לקבר - היא מתיישבת בשעת ערב בבר של המלון המוזנח שבו היא שוהה, מזמינה משהו לאכול לפני השינה, מולה גבר בודד עם שיער מאפיר, היא מזמינה ג'ין עם קרח וסודה ומתחילה לנעוץ בו מבטים שיסתיימו בלילה משותף במיטתה.
נקודת הפתיחה מובילה לעוד ועוד לילות של פעם בשנה, שלאט לאט גולשים בהשפעתם על שאר ימות השנה. באגביות, בטבעיות כמעט במקצוענות, אבל עם לא מעט פרפורי בטן, היא מפלרטטת, משדלת, נועצת וחוזר חלילה. בתווך יש את השגרה היום יומית והתמורות בהחלט ניכרות. קודם כל בה ובתודעתה, לאחר מכן בהתנהגותה ומשם למערכת היחסים שלה עם בעלה.
מעבר לפועליה המפורטים באותו יום סוער אחד בשנה, חייה של אנה נותרים די עלומים - ואת הפרטים היותר אנקדוטליים אפשר למצוא בעיקר אצל חיי הסובבים אותה. בן הזוג, דומניקו בן ה-54, מנהל הקונסרבטוריון המחוזי למעלה מ-20 שנה, בעל קסם אישי, נמצא "בשלב הגדול של חייו". מיקאלה, הבת המורדת המקסימה, רוצה להיות נזירה ובמקביל מנהלת יחסים פרועים עם וירטואוז ג'ז. ואנה עצמה? מה קורה בחייה? מה ממלא את ימיה? אנחנו יודעים שהיא נשואה לדומניקו 27 שנים, שהיא עוד לומדת לתואר ראשון באומנות וספרות, שהיא הייתה בתולה לפני שנישאה ושהיא אוהבת את בעלה עד מאוד. וגם הוא אותה. גם כשהיא מוסרת מדי שנה על קבר אמה דין וחשבון מפורט על השנה שחלפה, היא מספרת על השנה המוצלחת של בעלה בקונסרבטוריון, על הישגי בנה בתזמורת ועל כישלונה למנוע את כניסת בתה למנזר. היא מחוץ לסיפור.
ככל שעובר הזמן, החלוקה בין השגרה הדוממת לאותו לילה חד שנתי נפרמת יותר ויותר עד לאקט הסמלי והמפתיע שהיא מבצעת ממש לקראת הסוף, אקט שיכול לסמל את שני הכוחות הנפשיים הנצחיים שאיתם מארקס מתעסק בכל יצירותיו: הבדידות והאהבה. יש את האי המבודד שאמור לפתור, או לכל הפחות לתת כתף, במאבק מול הבדידות, של אמה ושלה: "המקום המבודד היחיד שבו לא יכלה להרגיש בודדה", ויש את אהבתה העמוקה לבעלה - לא זה ולא זו מצליחים לספק את מה שנותר בלתי מסופק.
מארקס משלב לא מעט שמות של ספרים שאותם אנה קוראת במלון, בנסיעה, בבית: "הזקן והים", "הזר", "יומו של השלוש-רגל", "ממשלת הפחד" ועוד ועוד. ייתכן שאפשר למצוא בכולם הדהוד תמטי עמוק יותר, אך באופן כללי אפשר להצביע על המכנה המשותף לרובם - קלאסיקות מתקופות שונות, חלקן נחשבו לנועזות בזמנן ורובן מתארות עולם עם חוקי משחק שונים. תזכורת אפשרית לריאליזם הקסום של מארקס, שנעדר ביצירה הנוכחית, כמו גם לחסרונו המוחלט בחייה של אנה עצמה.
"נתראה באוגוסט" הוא יצירה מהורהרת וקדורנית שמסריה מעומעמים בכוונה תחילה. מעניין להעמיד אותה מול המחזה של מארקס "נאום אהבה נגד גבר יושב" שנכתב ב-1987 - גם שם הדמות הראשית היא אישה שמתמודדת, אחרי 25 שנות נישואים, עם המחירים והאכזבות שבחיים המשותפים. המכנה המשותף נגמר בזה.
בשונה מגרסיאלה, אישה נבגדת ומושפלת שלוקחת את גורלה בידה, שמצהירה בתחילה כי "אין בעולם גיהינום גדול יותר מנישואים מאושרים!" ומסיימת את המחזה בהעלאת הבעל (הבובה) בלהבות - אנה הרבה פחות נחרצת. היא ממשיכה לחיות חיי נישואין מאושרים (לפחות על פניו) בעוד שהיא מתמודדת עם מחירם ה(בלתי) נמנע. ובניגוד ל"נאום אהבה נגד גבר יושב" שהואשם על ידי חלק מהמבקרים כטקסט מיושן שמתחזה להצהרה פמיניסטית, וככזה שמנציח את עליונות הגבר, המינית והכלכלית - "נתראה באוגוסט" לא נופל לחלוקות פסקניות. הזעם האצור ו"הביזיון להיות אישה בעולם של גברים" מתועל לפעולה דרמטית שמנציחה בעיקר את האתגר להיות ולחיות כאדם עם תשוקות ויצרים. לא משנה המגדר.
"נתראה באוגוסט", גבריאל גרסיה מארקס | תרגום: משה רון | הוצאת עם עובד | 107 עמודים