"סיפורים ארוטיים לאלמנות פנג'אביות". קשה להיזכר בצירוף מילים שהצליח לגרום לי להניד בראשי מהר יותר בכל 29 שנותיי, וזאת כנראה גם התגובה לה ציפתה באלי קאור ג'אסוואל, כשבחרה בו לשם ספרה השלישי. זה, ואולי גם הרמת גבה: האם אני אמורה לצלול אל תוך 335 עמודים של פנטזיות המיועדות להודיות מבוגרות חרמניות שאיבדו את בני זוגן? התשובה הקצרה היא "לא", התשובה המנומקת יותר היא "לא בדיוק, אבל זה הולך להגיע אחת לכמה עמודים, ואת אפילו לא תשנאי את זה". איך זה אפשרי? מהסיבה הפשוטה שמדובר בסיפור הרבה יותר גדול מזה - על הודים, על הודיות, על מיעוטים, על גזענות, על סקסיזם, על נשיות, על מיניות, על התבגרות כאישה מודרנית בחברה מסורתית. על אהבה בעידן בו טינדר חי ובועט כמעט כמו אתרי היכרויות לסיקים וחתונות שידוכים.
נתחיל מההתחלה: במרכזו של הספר עומדת ניקי, צעירה רווקה לונדונית בת 22 ממוצא הודי-פנג'אבי-סיקי, שעובדת למחייתה בפאב ונאלצת להתמודד בכל יום מחדש עם תחושת האכזבה שגרמה לאמה ולאביה המנוח, כשבחרה לנשור מלימודי המשפטים לטובת אקטיביזם פמיניסטי וחלומות להפוך לכותבת. כשאחותה הגדולה, מינדי, מבקשת ממנה לתלות בשמה מודעה על לוח השידוכים במקדש הסיקי בסאות'הול, ניקי מבחינה דווקא במודעת דרושים, לתפקיד מדריכה בקורס כתיבה לנשים. היא מתקבלת לעבודה, אך מהר מאוד מגלה כי אותן אלמנות פנג'אביות שמגיעות לשיעורים לא מעוניינות ללמוד קרוא וכתוב, אלא דווקא לספר על האהבות, הרצונות ובעיקר התשוקות הכמוסות שלהן. וב"תשוקות כמוסות" אני מדברת על פנטזיות שהיו גורמות לכריסטיאן גריי להאדים במבוכה.
הסיפורים הכחולים, שכוללים אינספור תיאורי "חצילים", "גזרים" ו"זרנוקים" של נותני שירות מסוקסים או בני זוג מופתעים (ואפילו עוזרת בית אחת!), אולי גורמים לפורקן - סליחה - בקרב האלמנות, אך גם מעוררים את תשומת לבם של 'האחים', ארגון המורכב מגברים המאמינים כי תפקידם לשמור על המוסר, הצניעות והכבוד של נשות הקהילה בשם הדת. הם שומרים על המוסר הנ"ל בעזרת מעקבים, מארבים, איומים והטלת טרור כללית שמצליחה להכניס אפילו את הקוראת לפראנויה. לפרקים, ניקי תוהה אם הם אלה שעומדים מאחורי מותן והיעלמותן של צעירות מקומיות, ש"הביכו את הקהילה" במעשיהן.
מה שבעמודים הראשונים עושה רושם של צ'יק פליק קליל טיפוסי הופך בהדרגה לסיפור מלא רבדים, שמעל לכל מספק הצצה לתרבות ההודית-פנג'אבית, ולמקומה של האישה בה בפרט. על פי התרבות הפנג'אבית המסורתית, תפקיד האישה הוא לתחזק את הבית, לטפל בילדים, לנהל את הכספים ובעיקר להישאר צנועה, שקטה ושתוקה ככל הניתן. ניקי, מאידך, כבת להורים מלומדים שהיגרו ללונדון, מעשנת בשטח המקדש, לובשת ג'ינס וחולצות חושפות חזייה. היא מסרבת להכיר בחורים באמצעות שידוך, נושרת מהאוניברסיטה ותומכת בארגון "הלוחמות הפמיניסטיות של בריטניה". או בקיצור: האדפטציה ההודית החמודה לתל אביבית הבילתְ של סרטוני So Low.
אם חשבת שקשה לפענח את הזהות שלך כסטודנטית מיוסרת לקולנוע שנאלצת למלצר למחייתה, נסי להיות הודית באנגליה, כי בעיני הפנג'אבים את תיתפסי כצעירה חצופה ומרדנית שהורסת את כבוד הקהילה, ובעיני הלבנים תיתפסי כזרה מוחלטת במקרה הטוב, או סתם שקופה במקרה הרע. אך ממש כמו הגיבורה הצעירה והמבולבלת של גייל פארנט ב"שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק" (המומלץ מאוד), ניקי מבינה שאין מנוס אלא לצאת למצוא את מקומה בעולם בכוחות עצמה - גם אם הדרך תהיה כואבת, מביכה ומאכזבת. אך בניגוד לשילה, היא מתעקשת להשאיר על הדרך חותם ולהוביל שינוי למען העצמת הנשים הפנג'אביות אל מול אלה המאמינים כי "החינוך שלהן מעניק להן יותר מדי חופש בחירה" - דעה בה למרבה הצער ניתן להיתקל גם בטוקבקים שנכתבו ב-2019.
ג'אסוואל, מחברת הספר הפנג'אבית בת ה-36, סיפרה בעבר בראיון על החשש שחוותה בילדותה בסינגפור בכל הנוגע לקריאת ספרים - ממורה אחת שהחליטה להחרים ספר שאמה הביאה לה רק כי על כריכתו הופיעו גבר ואישה, ועד למורים אחרים בתיכון, שהזהירו הורים מפני האובססיה של בנותיהם לספרי "תיכון סוויט ואלי" המשפיעים עליהן לרעה. "אנשים דחו ספרות וחששו ממנה", אמרה. זאת כנראה בדיוק הסיבה שבחרה להציב במרכז העלילה דווקא את האלמנות הפנג'אביות - נשים מבוגרות שהחברה המסורתית דנה לחיי בורות ופרישות עגמומיים עקב מות בן זוגן, וכעת, בעזרת ניקי, עושות ריקליימינג לחייהן עם העלאת עולמן הדמיוני המיני הפורה על הכתב, בשפה שניסו במשך שנים למנוע מהן להבין.
האם בשורה התחתונה שווה לקרוא את הספר? מאוד, ולא רק כי ריס ווית'רספון המליצה בחום, אלא כי "סיפורים ארוטיים" קולע בול לכל הז'אנרים - בין אם אתם חובבי מתח, דרמה, קומדיה, רומנטיקה, אקשן, מיסתורין או אפילו אימה. הוא אולי לא יתפוס את מקום הספר הטוב ביותר שקראתם אי פעם - אבל הוא לחלוטין הספר הנכון (והכיפי) ביותר לקרוא כרגע, כשברקע אחת מהמהפכות הנשיות המטלטלות ביותר בעולם, וכשבני מיעוטים סוף סוף זוכים לייצוג גם בהוליווד. ועם זכויות הפקת הספר לסרט שכבר נמכרו לחברת ההפקות של רידלי סקוט, זה רק עניין של זמן עד שנראה אותו על המסך הגדול. מה הסיכוי שפריאנקה צ'ופרה הפנג'אבית תיקרא לדגל שנושאת ניקי? כנראה שאפסי, לנוכח 14 השנים שמפרידות ביניהן, אבל כמו שהספר מלמד את קוראיו - אף פעם לא מזיק לפנטז.
"סיפורים ארוטיים לאלמנות פנג'אביות", באלי קאור ג'אסוואל. מאנגלית: מונה גודאר. הוצאת כתר, 335 עמודים