עידית, הגיבורה הנהדרת של "להשביע את הדרקון", עוברת עם בן זוגה חלימי ועם ביתם לילי מתל אביב לעתלית. בעתלית היא תגלה כל מיני סוגים של דברים, כמו האם הזוגיות הפתוחה שלה עם חלימי יכולה לעבוד אחרי שנפגעה ממנו מאוד, האם היא מסוגלת לחיות בעתלית אחרי שנים בתל אביב, והאם ייתכן שהיא חזרה בזמן לעתלית של ימי הצלבנים ופגשה שם, בשנת 1240, אביר שרמנטי בשם ז'אן. בקטנה.
כאמור, מה שמתחיל עם זוג תל אביבי מן המניין - היא מתרגמת, הוא עיתונאי, ולשניהם ליבידו בריא בלי עין רעה - מקבל תפנית חדה לפנטזיה כשהמשפחה הצעירה עוברת לעתלית. כשהם מקבלים סופשבוע לעצמם, עידית וחלימי לוקחים יחד פטריות, ועידית יוצאת לשוטט ומגלה מעיין קטן שמחזיר אותה בזמן לעתלית הצלבנית. הפנטזיה ריאליסטית מאוד, ביחס למה שמקובל לחשוב על ז'אנר הפנטזיה - עידית מסתדרת עם ז'אן רק כי היא האישה הנכונה למסע הזה בזמן, היא דוברת כמה שפות, מבינה מספיק בתקופה הזו של ההיסטוריה ומצליחה איכשהו לדבר צרפתית עתיקה, אבל היא מופתעת, בדיוק כמו שכל אחת מאיתנו הייתה מופתעת לו הייתה מוצאת את עצמה בעבר. למרבה המזל היא מצליחה לחזור לזמננו באותה הדרך, רק כדי לגלות שהיא חייבת לעשות את זה שוב. בנוסף לכל זה, עידית קוראת ספר שהיא אמורה לתרגם מגרמנית, ומנסה להחליט אם היא אוהבת אותו או לא, כשעלילת הספר מקבילה ואלגורית לסיפור שלה ולרומן שאנחנו קוראות.
מבולבלות? אין צורך. הספר של מאשה צור-גלוזמן קריא להרהיב. עידית וחלימי הם גיבורים מצוינים, כשעל עידית אין עוררין וחלימי מעורר מחלוקת כרודף שמלות ידוע שהיא מצליחה "לאלף", ועם זאת הוא מקסים ומעריץ אותה. למעשה, גם אם היינו מוציאות את העניין הפנטסטי, סצנות הסקס שבספר היו נותרות מחרמנות, הסצנות המשפחתיות עם לילי עדיין מחממות לב, הסיפור-בתוך-סיפור היה נשאר מסקרן ודינה, האחות הגדולה של עידית, היתה ממשיכה להיות דמות מרתקת בפני עצמה. אבל הגדולה האמיתית של "להשביע את הדרקון" היא במעבר של הטבעי לעל-טבעי. המעברים של עידית בין חיי המשפחה הסטנדרטיים-בערך בעתלית בימינו לבין שנת 1240 אמנם לא מתקבלים על ידיה בקלות ובהחלט מקבלים את כובד הראש שמגיע להם, אבל עבור הקורא החווה איתה את הבלתי אפשרי הם מתקבלים בצמא.
הרומן הזה יוצא דופן מהרבה בחינות. את סיפור המסגרת וחיי היומיום של עידית וחלימי אולי אפשר היה לקטלג כסיפור על התברגנות זוג תל אביבי שחיי המסיבות, סמים וסקס שלו הפכו לחיי משפחה, אבל הוא מתחמק מההגדרה בחסות הזוגיות הפתוחה שמכריחה את בני הזוג לבחון כל הזמן את היחסים ביניהם מחדש (ולמען האמת, בראיון שנערך עם צור-גלוזמן בידיעות אחרונות היא הצהירה שגם לה עצמה אין שום בעיה עם התברגנות). זה גם לא רק רומן על נישואים פתוחים - גם אם זו נקודת המכירה הסקסית שמשווקים לנו - כי חבל להתעלם מכל שאר האספקטים יוצאי הדופן שבספר. עלילת החזרה בזמן מתרחקת מזו של רומני פנטזיה כדוגמת "זרה" בעזרת אינטליגנציה ואינטרוספקטיבה עמוקות בהרבה, ועם מקומיוּת שאין להתכחש לה. סך כל הרכיבים האלה יוצר את הסיפור הייחודי הזה.
שווה לציין גם שתיאורי ימי הביניים, הנופים, השפות, הדמויות, המנהגים החברתיים והדתיים, הלבוש, האוכל - כולם מפורטים להפליא וניכר שתוחקרו היטב ושהם חפים מאנכרוניזמים. התקופה שמשתקפת בהם היא רומנטית לפרקים, ולפעמים גם רוויית סכנות. הצלבנים המשוטטים בדרכים ומסעות הצלב והפוליטיקה הסבוכה מזכירים לנו שהארץ התחילה הרבה לפנינו ותמשיך הרבה אחרינו, גם אם אנחנו מצויים בעידן של התמקדות בעצמנו. עידית וחלימי מייצגים את ההתעסקות בעצמנו נאמנה, אבל לא בקטע שיפוטי - הם כמונו, אנחנו איתם ואוהבים אותם, זה פשוט ככה. ובעוד שעידית היא אשת מילים, מתרגמת ואישה משכילה שיודעת דבר או שניים על היסטוריה, ז'אן, נצר למשפחה חשובה, אמור לכבוש ערים, לבנות מצודות, לנהל מו"מים ולהותיר חותם. ההתמודדות שלו עם ההבנה שהוא פגש אישה מהעתיד קשה לו לא פחות ואולי יותר מזו של עידית. הוא צריך להסתדר עם המצאות מפתיעות כמו מכונית, מצית וניילונית, אבל למרות ואולי בגלל הפער, את המשיכה בין עידית וז'אן אין דרך להסתיר, וצריך להתאזר בהרבה סבלנות כדי לגלות אם בכלל יקרה ביניהם משהו.
הספר שעידית אמורה לתרגם וקוראת לאורך הרומן עוסק ביחסים בין מלך לדרקונית שנתונה תחת כישוף, ועם זאת מפליג בתיאורים של "מציאות חייהם האפרורית של יושבי אותה קריה משעממת, עם חיי המסחר הזעיר והפקידות הנמוכה שלהם ושיחות הפאב המונוטוניות". עידית קורצת לקורא בתחילת הרומן ואומרת: "לא הבנתי מה הקשר בין העלילות וגם לא היתה לי סבלנות להבין". חלימי גם אומר לה בשיחה אחרת: "קצת מאולץ ושחוק, לא? התחבולה הזאת של סיפור בתוך סיפור". לזכותה של צור-גלוזמן יאמר שהיא טווה את העלילות ביד כה קלילה ואלגנטית, שהסיפור בתוך סיפור רחוק מלהיות שחוק. הוא מוסיף רובד נוסף לרומן ועם זאת משאיר אותו כה קריא, שקשה להאמין שזה ספרה הראשון.