אלינור פלאד, גיבורת "היום יהיה שונה", קמה בבוקר ומבטיחה להיות הגרסה הכי טובה של עצמה - להיות אמא טובה יותר, להתלבש יפה, להגיע לשיעור יוגה ועוד שלל נדרי יום חדש. אם היא הייתה מוסיפה לזה "ובלי פחמימות" היא הייתה אני. כצפוי, משם הכל מדרדר, בעיקר כי קוראים לה לקחת את בנה - הילד בעל השם המפגר "טימבי" - מבית הספר וכי היא מגלה שבעלה לא במשרד כל השבוע למרות שאמר לה שכן.
זהו, זה הפרמיס של "היום יהיה שונה", שהופך לקומדיה חמודה ומבולבלת שמתרחשת כולה ביום אחד, אבל גם מלאה בפלאשבקים לעבר. הסופרת, מריה סמפל, כתבה גם את "איפה את, ברנדט" המצוין, והדומה מאוד לנוכחי, והחלה בכלל ככותבת טלוויזיונית ב"סאטרדיי נייט לייב", "משפחה בהפרעה", "אלן" ועוד. בקיצור, אישה מצחיקה, מה אפשר לבקש יותר.
אלינור היא גיבורה מהסוג שלא פגשנו מספיק עד היום, אבל שבשנים האחרונות תופס תאוצה - נשים לא צעירות. היא בת חמישים, גיל שמבחינה תרבותית אין לו יותר מדי נראות. אמנם יש לא מעט גיבורות ספרותיות, טלוויזיוניות וקולנועיות, אבל לרוב הן צעירות יותר. לאחרונה, עם סדרות כמו "שקרים קטנים גדולים", "הטובות לקרב" או "תאוות נדודים", וספרים כמו אלו של סמפל, מסתמן שינוי. נשים בנות ארבעים פלוס מקבלות את הזרקור, ולא כדי שירצחו/יתמודדו עם אונס/ייחטפו ויוחזקו במרתף, סתם נשים עם חיים רגילים. אנחנו נחשפים ליותר מודלים של התבגרות נשית, דמויות להזדהות איתן ואת התחושה שיש להן - ולכן, בעתיד, גם לנו - לגיטימציה לא רק לחיות אלא גם להיות הגיבורות של הסיפור, אפילו גיבורות רומנטיות.
תפנית חיובית, אבל היא לא אומרת שאלינור אינה דמות מעצבנת. היא מאיירת שמתגוררת בסיאטל, אמידה, מוקפדת, מעודכנת. משועממת, נאורה מאובזרת בכל מה שאֵם אורבנית ומגניבה ומתקדמת צריכה, כולל בן עם ענייני זהות מגדרית. וכן, מציקים לו בבית הספר, אבל לא על הזהות המגדרית אלא על זה שהוא לובש חולצות מ-HM והן מיוצרות בסווטשופ בבנגלדש. אלינור אוהבת שווקי איכרים וקפה טוב ומסעדות אופנתיות, היא כמו דמות מ"גירלז" אחרי עשרים וחמש שנים. וכן, גם אנוכית באותה המידה, אינטנסיבית, קצת מרושעת, לעתים גם כלפי בנה (כאילו, מעבר להחלטה העגומה לקרוא לו טימבי, שיבוש אוטוקורקט של טימי שההורים החליטו לאמץ). היא מישהי שמדברת נורא מהר ושנון, מעין גילמור גירל או אחת מגיבורות הקומדיות שסמפל כתבה בעבר, וזה מגיע עם טרחנות ומפלס סבלנות מוגבל.
הספר מלא בדיאלוגים כיפיים ושנונים, ומשפטים כמו "בבקשה, תפסיק להגיד ישו, אנשים עוד יחשבו שאנחנו עניים", אבל הוא גם קופץ מנושא לנושא במהירות, באופן חסר נשימה, יש בו משהו מקושקש מדי שנתקע על "חמוד" ולא מתרומם משם. קצת כמו "ברנדט", אבל בו עוד הייתה תחושת רעננות ושינוי. הקריאה מהנה ומהירה והספר כיפי, אבל תשכחו אותו ברגע שתסיימו אותו. וזה בסדר, לא כל יום צריך להיות שונה, גם לא כל ספר.
"היום יהיה שונה", מריה סמפל. מאנגלית: רוני שרי-פרייז. הוצאת מודן, 253 עמודים