איך הייתם מגיבים אם הייתם מגלים שאתם חיים בשבי? שכל המידע המועט שיש לכם על העולם הוא כמעט ולא רלוונטי וכי יש עולם שלם בחוץ שאתם נדרשים להכיר, אך לא יודעים איך. הלנה פלטייה, גיבורת הרומן "בתו של מלך הביצה", נאלצת להתמודד עם השאלות הללו באופן יומיומי. היא נולדה לתוך חיים בשבי, אביה חטף את אמה כשהייתה בת ארבע עשרה והרחיק אותה אל תוך סבך הביצה המנותק שבאזור חצי האי העליון של מישיגן, ארה"ב. שם, בתוך בקתה עלובה וצפופה אך לצד מרחבים עצומים ונופים עוצרי נשימה, גדלה הלנה. לא מודעת לחיים שבחוץ ולא מודעת למצב הנפשי המזוויע של אמה וכן לפסיכוטיות והאכזריות של אביה.
הספר נפתח חמש עשרה שנה לאחר החיים בשבי. הלנה כבר אישה בוגרת, אשת משפחה ואם לשתי ילדות קטנות. היא מתגוררת לא רחוק מאותה ביצה, בצד השני שלה ומתפרנסת ממכירת ריבות וממרחים שהיא מכינה. כך נדמה שלמרות הזוועה שלתוכה נולדה, היא הצליחה לשקם את חייה. אך העבר מאיים להתפרץ ולחדור לתוך חייה הנוכחיים. בדרך הביתה באחד מאותם הימים הרגילים והשגרתיים של חייה היא שומעת ברדיו כבדרך אגב שאביה ברח מן הכלא ומוכרז כאסיר נמלט, רצח שני שוטרים ומסתובב חמוש באזור הביצה. מיד היא מתחילה לפעול, יוצאת לדרך על מנת להגן על עצמה ובעיקר על המשפחה שלה. היא מבינה שהיא צריכה לצאת במרדף אחריו, היא מבינה שהוא ברח לחופשי כדי לחפש אותה. הבריחה שלו מהכלא מכריחה אותה להתעמת עם בן זוגה על עברה והזהות האמיתית שלה שמעולם לא חשפה בפניו.
הבריחה של אביה היא הגורם המניע של העלילה, הזמנים של הספר נעים בין ההווה והמרדף המותח של הלנה אחר אביה ג'ייקוב ובין פלאשבקים לילדותה ולחיים בשבי. קארן דיון משלבת אלמנטים רבים בכתיבתה, כמו ההתייחסות לסיפור אגדה בשם זהה שנכתבה על ידי הנס כריסטיאן-אנדרסן המלווה את עלילת הספר. אך הבולט שבהם הוא מתחים ומורכבות; אהבה-שנאה, חיים בטבע-חיים בציוויליזציה, אמת-שקר, מציאות-בדיה. דיון מבנה את המתחים האלו בעדינות ואותנטיות, כך לצד התיאורים האלימים והפסיכוטיים של אביה הרוצח והאנס, מתואר גם סיפור החניכה וההתבגרות של הלנה. ג'ייקוב הוא אינדיאני וככזה, הוא מלמד את הלנה את תפיסת העולם, המסורת ואורח החיים השבטיים הכוללים מחייה מהטבע. מערכת היחסים שלהם נעה בין עונשים אכזריים ותחושות שנאה לבין תיאורים של רגשות אהבה שלה כלפיו חיבה, הזדקקות, הערכה. הלנה הקרועה רגשית בחוסר היכולת להבין את דמות אביה אף טוענת כי היא שמחה שהוא היה שם עבורה:
"חשבתי על יום היוולדי. קראתי דיווחים על נערות שנחטפו והוחזקו בשבי, והם עזרו לי להבין מעט ממה שעבר על אמא. היא הייתה אמורה ללמוד בבית ספר, להידלק על מישהו או לבלות עם חברות. ללכת לחזרה של התזמורת ולמשחקי הפוטבול ולעשות את כל שאר הדברים שבני גילה עושים. במקום זה היא עמדה ללדת ללא עזרה, למעט מהאיש שגזל אותה ממשפחתה ואנס אותה פעמים רבות מספור. [...] היום אני מבינה שהאדישות שאמא הפגינה כלפיי נבעה מכך שלא נוצר בינינו קשר. היא הייתה צעירה מדי וחולה מדי אחרי הלידה, מפוחדת ובודדה ושקועה בכאבה ובאומללותה מכדי לראות אותי. לפעמים כשתינוקת נולדת בתנאים דומים לאלה, היא מעניקה לאמה סיבה להמשיך הלאה. זה לא היה נכון במקרה שלי. תודה לאל שהיה לי אבא". (עמ׳ 56-57).
מצד אחד אביה של הלנה שולט בה ומתווה את אורחות חייה באלימות עצומה, אך מצד שני הוא גם חונך אותה, מלמד אותה את כל מה שהוא יודע, הופך אותה לצל שלו - הוא אף מכנה אותה "צל קטן שלי". דיון עומדת לא רק על המתח שבין דמות אב חוטף ומתעלל ואב חונך ונוכח, אלא גם על גם על ההבנה או חוסר הבנה הייחודית של אדם שחי מחוץ לחברה ומגיח לחברה בגיל מבוגר יותר. הלנה חיה בניתוק מן החברה עד גיל שתיים עשרה ללא תפיסת זמן, חשמל, תרבות, מוסיקה, ללא קשר עם אנשים אחרים שהם לא הוריה. במהלך הספר היא מתארת את היחס שלה לציוויליזציה:
"לפני שנעלמתי מעל דפי הצהובונים שעל הדוכן בסופרמרקט, נהגו אנשים לשאול אותי מה היה הדבר הכי מדהים, לא ייאמן, בלתי צפוי שגיליתי כשהצטרפתי לציוויליזציה. כאילו עולמם טוב משלי. או מתורבת יותר. יכולתי בקלות לטעון טענות נגד השימוש הרווח במילה הזאת לתיאור העולם שגיליתי בגיל שתים-עשרה: מלחמה, זיהום, תאוות בצע, פשע, ילדים רעבים, גזענות, אלימות על רקע אתני – וזאת רק ההתחלה [...] מאז ומעולם התחשק לי להפנות את השאלה אליהם. האם אתם יודעים את ההבדלים בין עשב, עשב שוטה ודשא? האם אתם יודעים אילו צמחי בר בטוחים למאכל ואיך להכין אותם? [...] לא נדרש לי זמן רק להבין שבעיני רוב האנשים, המיומנות שלי נחשבות פחותות ערך". (עמ׳ 28)
הקריאה ברומן מטלטלת וגורמת לאי-נוחות. עם זאת. דמויותיהן של הלנה ואימה לצד המצוד המתנהל אחר אותה דמות פסיכוטית ואיומה, מסקרנים ועלילת הספר שואבת ומכניסה אותנו לעומק הביצה. הקריאה בספר עוררה בי מחשבה על יצירות אחרות העוסקות בחטיפות כדוגמת הסרט "חדר" עטור השבחים והאווירה הקרינג'ית והמותחת של הסדרה המופתית "קצה האגם" עם אליזבת' מוס. שתי היצירות האלו מציגות דמויות אבות-חוטפים פסיכוטיים לצד דמויות נשים חזקות שמצליחות לצאת מהשבי. חובבי ז'אנר המותחן-הפסיכולוגי ימצאו את עצמם מרותקים לכתיבתה של קארן דיון ולתוך המצוד אחר אותו פושע אכזרי בשם ג'ייקוב הולברוק.
בתו של מלך הביצה, קארן דיון, תרגום מאנגלית: קטיה בנוביץ׳. הוצאה לאור: הכורסא, 277 עמ׳.