"לשמיים של הצעירים אין גבולות, וליבם נישא למרחקים. ולמרות זאת, האומץ של בני האדם מוגבל למדי", כותבת איילינג ג'אנג (עמ' 107). "אף שהעולם גדול כל כך, בסופו של יום כל מה שאדם מבקש הוא קן להשתקע בו". בהודאה הזו אפשר לקרוא כמיהה מעוררת הזדהות לאינטימיות, ואפשר גם לקרוא תוגה על הפוטנציאל המבוזבז, שלא לומר העליבות האנושית. בסופו של דבר, מה שאנחנו רוצים הוא פעמים רבות רק הפנטזיה, ולא ממימושה. המתח בין השתיים הוא שמניע את שני הסיפורים של איילינג ג'אנג שיוצאים כעת בעברית בהוצאת לוקוס, בתרגומה של דנה שם-אור.
"ורד אדום, ורד לבן" מציג תיאוריה לגבי המשיכה של גברים לנשים - או לפחות לגבי זו של הגיבור ג'ן באו. הוורד האדום הוא האישה הפראית, היצרית, שהתשוקה אליה שורפת ומעוורת; הוורד הלבן הוא האישה הצנועה והביתית שמתאימה לחיי נישואים שלווים. ג'ן באו הוא אדם הגיוני, אחראי ומסודר, שמחפש לעצמו ורד לבן - אבל לא מצליח לעצור עצמו מלהימשך דווקא לוורד האדום. כך הוא מוצא את עצמו מנהל רומן עם אשתו המפונקת של חברו, ומניח לתשוקתו לכופף את עקרונותיו המוסריים.
"נעורים" הוא סיפור קצר יותר המובל על ידי נער משכיל ושאפתן שבז למשפחתו הפשוטה וההמונית. ר'ו ליאנג פוגש נערה ממוצא אירופאי ורואה בה חבל הצלה אל עתיד מערבי ומתורבת יותר - עד שהוא מבין שבכך הוא בעצם רואה בה רק רעיון, ולא בן אדם ממשי.
זוהי היכרות ראשונה של הקורא הישראלי עם הסופרת הסינית המשפיעה, כרך קטן, מתומצת ומעורר סקרנות. ובכל זאת, למרות ממדיו, לוקח רגע או שניים להבין במה דברים אמורים: הכתיבה האלגנטית רומזת על השתייכות לאסכולה מסורתית יותר, אבל התוכן מחזיר אותנו לזמנים המודרניים.
החשד הראשון עולה בתיאור ישיר מדי של נורמות חברתיות, שמערער את הביטחון באמונתה של המספרת בהן. לדוגמה, ההצהרה ש"הנורמות שהתבססו בחברה נועדו בתחילה להגן על נשים: הן הגנו על נשים יפות בכך שהעלו את קרנן והקשו על גברים לחזר אחריהן, ועל נשים לא יפות הן שמרו מפני השפלה ודחייה מצד הגברים" (עמ' 52). עם התיאורים מתגבשת אידיאולוגיה פמיניסטית, כזו שמתייחסת לא רק לזכויותיהן של נשים - אלא גם לדרך בה גברים תופסים אותן וחושבים עליהן.
לג'אנג יש הרבה ביקורת, אבל הלעג שלה תמיד עדין - ודווקא לכן דוקרני. כמו למשל כשהיא מתארת את המניע של ג'ן באו, גיבור הסיפור הראשון: "ג'ן באו כבר היה יכול לצפות את שלל התגובות האוהדות שיקבל לא רק מאמו - אלא מחבורה שלמה של אימהות בוכיות שיתרגשו מהישגיו" (עמ' 57). או אפילו את הדרך בה המאהבת שלו מתארת אותו: "אתה פשוט מהסוג האנשים הטובים האלה, שברגע שאישה מכירה אותך היא מיד תרצה לשדך אותך למישהי, אבל לא תחשוב לשמור אותך לעצמה" (עמ' 56).
יש תמימות מסוימת בדמויותיהם של ג'ן באו ור'ו ליאנג, ותמימות היא תכונה שמעוררת סבלנות וחמלה. ג'אנג מתארת את משיכתם אל הנשים בחייהם בצורה חושנית אך אלגנטית, עם כמות מספיקה של מסתורין כדי לעורר כלפיהם סקרנות ולעג בו זמנית. הלעג נולד מההסתכלות שלהם על האישה כרעיון ולא כבת אדם - ומכניעה שלהם לנורמות חברתיות, בין אם הם חותרים אליהן או תחתיהן. אי אפשר שלא לקשר אותו גם למכנה המשותף השני ביניהם: התאהבות במערביות. שניהם חושבים שהם טובים יותר מהסיני הממוצע, אולם השאפתנות שלהם רק מובילה אותם לעליבות מסוג אחר, חסר מודעות באותה מידה.
כישרונה של ג'אנג הוא בכתיבת משפטים פשוטים וישירים, שביניהם מסתתרים רגשות, סודות, סבטקסט וכל מה שלא נאמר. כך מושג אפקט כפול - אלגנטיות מחד ועומק ותחכום מאידך. היא אף יודעת לפנק את הקורא בנגיעות של הומור ובנייה מהנה של מתח מיני. ראוי גם לציין את הדימויים היפים או המשעשעים שלה - למשל בעמוד 60: "המשפטים השבורים נתלו באוויר כמו צרור מטוטלות. כל מטוטלת נעה בקצב משלה, החזיקה בהיגיון משלה, הגיעה למסקנות משלה, התנודדה והפעילה את פעמון השעון ברגע אחר"; או דוגמה מצחיקה מעמוד 113, בה אחותה של דמות מסוימת "דמתה לה כאילו נאפו השתיים באותה התבנית - אולם פניה היו נפוחות ועקומות למדי, כאילו מישהו שם בבלילה שלה יותר מדי אבקת אפייה".
ג'אנג מצליחה לאזן בין ביקורת והזדהות, הומור ורגישות, לעג וחמלה, וכך ליצור אפקט של ציור האנושיות הכוללת של הדמות, תפיסת התמונה המלאה. מצד אחד היא מביעה עמדה, ומצד שני משאירה לקורא מספיק מרחב לפרשנות. הכרך הקטן הזה מציג כישרון גדול, והקריאה המהנה בו מעוררת תיאבון לעוד.
"ורד אדום, ורד לבן" ו"נעורים" | תרגום: דנה שם-אור | הוצאת לוקוס | 119 עמודים | 89 שקלים