ב"נשמות" של רועי חן ככל הנראה לא הייתי נתקלת אילולא המועמדויות לפרס ספיר, שבו אמנם לא זכה בסוף (ספרו של סמי ברדוגו, "חמור", קטף השנה את הפרס), אבל קיבל תהודה מסוימת. אז מזל, כי מדובר באחד מספרי המקור הכי יפים שקראתי השנה, וללא ספק המקורי והמשמח שבהם. זהו ספרו השלישי של רועי חן, שהוא מחזאי הבית של תאטרון גשר (ולפי ויקיפדיה מגיע ממשפחה מרוקאית-ספרדית, מסלול חיים מסקרן) ומתרגם מרוסית, צרפתית ואנגלית.
אז תתכוננו לפגוש את גרישה, גבר מופנם בסוף שנות השלושים לחייו שחי עם אמו בדירה קטנה, מעביר את ימיו בשתיקות, עישון ואמבטיות ומחליט לספר לנו, הקוראים, את סיפורו. כי לא מדובר באדם רגיל, כזה שמוח אבחונֵי היתר שלנו היה מתייג על ספקטרום כלשהו, אלא בנשמה שמתגלגלת כבר מאות שנים. אנחנו עוברים עם גרישה בין גלגוליו השונים, כל מאה שנה גלגול אחר. הראשון - ילד יהודי בעיירה במזרח אירופה לפני ארבע מאות שנה, שנקלע יחד עם אחותו לתקרית שמערבת השלכת אבן על גוי. מאה שנה לאחר מכן - נער בוונציה, לאחריו אישה במרוקו ואפילו פרעוש במחנה ריכוז. בכל גלגול הוא ינסה לתקן, לכפר על מה שעשה בגלגול הראשון ולמצוא את הנשמה התאומה שלו. גרישה הוא הגלגול החמישי של אותה נשמה מעונה, אולי גם האחרון.
בין גלגול לגלגול של גרישה, מבצעת אמו השתלטות עוינת על הספר ועל תפקיד המספר. היא מסבירה לקוראים שבנה סובל מהזיות, מהפרעות נפשיות, שאסור לקחת ברצינות מילה מדבריו כי בכל זאת, כולנו אנשים רציונליים, אין בכלל דבר כזה גלגול נשמות - "חיים יש רק אחת כל השאר זה מטאפורה". היא מתארת לנו את קורותיהם מנקודת מבטה שלה ומסבירה כיצד מתקשרת כל "הזיה" של גרישה למציאות. גם גרישה וגם אמו מספרים משכנעים וסוחפים, גם אם לא מאוד מהימנים. הסיפורים משלימים זה את זה, שזורים ושלובים במיומנות.
הכל נשמע מעט משונה, נכון, וזה באמת ספר יוצא דופן, לא שום דבר שהתרגלנו לקרוא בשנים האחרונות או בכלל. וזה כיף, סוחף, מצחיק נורא, מרגש וכתוב באופן וירטואוזי. לא מדובר בכתיבה ספרותית מאופקת וחמורת סבר אלא בקרנבל מסחרר. בין גלגול לגלגול משתנים גם הסגנון הספרותי, שמקפץ בין שלל מנעדים תיאטרליים וגרנדיוזיים בלי יותר מדי רגעי שקט. כל זה ככל הנראה היה קורס לתוך עצמו אם זה כל מה שהיה שם, אבל יש בספר מספיק נשמה (או כמה) כדי להחזיק את ההתפקעות הזאת. ואם נישאר עוד רגע בסגנון ובעלילה - זה ספר שיש בו גם המון ערך לאנשים כותבים. לא משנה איזו כתיבה, בין אם זה לאתרים או לעיתונים, בסדנאות או למגירה, פרוזה או עיון, כסופרים או בלוגרים או תסריטאים - זה ספר שמזכיר לנו שכתיבה, בבסיסה, היא דבר חופשי, החירות היא מוחלטת, הדמיון ער. מורים לכתיבה, מנחים, עורכים, ספרי הדרכה וכל אותם מכבשי כתיבה אחידים - אל תקשיבו לאף אחד, מותר לנו הכל.
והנשמה, כן. יכול להיות ש"נשמות" הוא מעשייה על גלגול נשמות, או אולי על הפרעה נפשית מורכבת. זה לא באמת משנה, הוא בעיקר סיפור נפלא ומלא תנופה על החיפוש שלנו אחרי מישהו בעולם, אחד, שיהיה הנשמה התאומה שלנו ושיעבור איתנו את כל הגלגולים המפרכים האלו. וזה גם סיפור על אמא ובן ועל האהבה הזאת, וכמה שהיא ענקית ומספיקה לכל החיים, כמה מהם שלא יהיו.
"נשמות", רועי חן. הוצאת כתר ספרים. 325 עמודים