ג'ון לנון
דמיינו עולם בלי מדינות להרוג או למות בשבילן, דמיינו עולם בלי דת, בלי גיהינום או גן עדן, עולם שבו אנשים חיים בשביל העכשיו, דמיינו, אני תוהה אם אתם בכלל מסוגלים, עולם בלי רכוש.
זה מה שביקש מאתנו ג'ון לנון בשיר Imagine, שיצא בשנת 1971, כשעוד בקושי הצלחנו לדמיין עולם בלי הביטלס. לפי הסוציולוג היהודי החשוב זיגמונט באומן, רוב משאלותיו של לנון כבר התגשמו, אם כי זה לא בהכרח דבר טוב. מדינת הלאום נחלשה, הדת ומערכות אחרות של מוסר ואידיאולוגיה שהתיימרו לנהל אותנו התפוגגו, וכולנו – כנתיני התרבות הצרכנית – חיים רק את ההווה. אלא שכמו שלנון עצמו העריך, מהרכוש הכי קשה לנו להשתחרר. בעידן הגלובליזציה, האלוהים הוא הכסף.
הכל הולך
"תרבות בעולם מודרני נזיל" הוא ספר ובו שישה מאמרים באורך של 12 עד 20 עמודים, שעוסקים במושג התרבות מזוויות שונות. יש משהו מדויק מאוד באורך הזה, שמאפשר לבאומן להציג את טיעוניו בצורה שלמה ומפורטת, אבל בלי לחפור. הקיצור הזה הוא אולי תוצאה של הקשב המתקצר וריבוי הסחות הדעת בעולם המודרני, שבאומן כותב עליהם כשתיים מן התופעות המשפיעות ביותר על התרבות העכשווית. תופעה שלישית שמתוארת בספר היא עלייתו של צרכן התרבות "אוכל הכל", כביטויו של הסוציולוג ריצ'רד א' פיטרסן: אותו אדם שהולך גם לאופרה וגם לכדורגל. אם בעבר שימשה התרבות ככלי להבדיל בקלות בין מי ששייכים לאליטה התרבותית (והולכים לקונצרטים) לבין פשוטי העם (שמכורים לסרטי בורקס), הרי שהיום הסנוביות מתה: כולם רואים הכל ונהנים מהכל, בלי בושה.
שיק או שוק
לפי באומן, התרבות נכנעה להגיונם של השוק ושל האופנה. במקום לשאוף ליצירות נצחיות, צרכני התרבות ויצרניה פועלים בשדה ששואף לתחלופה בלתי פוסקת כדי להגדיל את המכירות ואת הצריכה. "אנשים שדבקים בבגדים, במחשבים, במכשירים ניידים (או בספרים ובסרטים) של האתמול עלולים להיות אסון בשביל הכלכלה". בקיצור, זה הכל כסף.
מקור המלה העברית "אופנה" הוא אופן, כלומר גלגל שמטיבו תמיד נמצא בתנועה. מאחר שגרעין האופנה הוא השתנות בלתי פוסקת, הרי שתרבות המעוצבת בידי אופנה לא תוכל ולא תנסה להציע לחבריה חזון יציב לעתיד אידיאלי, שהרי יציבות סותרת תנועה.
אפשר להדגים את דבריו של באומן בספר שיצא עכשיו לעברית, "הנץ ממלטה" מאת דשיל האמט. זהו הרומן הבלשי הראשון שאינו מציע לקוראיו פתרון סופי, שלם ומספק שמשיב את הסדר והיציבות אל כנם. פתרון התעלומה בתת הז'אנר שייסד האמט הוא תמיד חלקי וזמני, והכאוס הוא זה ששולט. בחייו של הבלש המודרני (ובהשאלה: האדם המודרני) אין מקום לרגע שבו ניתן לומר בוודאות שהמשימה הסתיימה, התיק נסגר והשליחות הושלמה.
כולנו יהודים
התנועה המתמדת אינה מאפיינת רק מוצרי צריכה ותרבות, אלא גם עמים ואנשים. באומן מרבה לכתוב על ההגירות ההמוניות שמאפיינות את המאה ה-21, את התמוססותם של הגבולות ואת ירידתה של מדינת הלאום. בעיניו, הריבונות הטריטוריאלית היא אשליה והכוח האמיתי בעידן הגלובליזציה מסור בידיהם של ההון והתאגידים הבינלאומיים, ולא בידיהן של מדינות וממשלות. הלאומים הופכים מגופים שגובשו על בסיס טריטוריאלי להתאגדויות יותר ויותר ניידות ומפוזרות במרחב של בריתות רוחניות, ותרבויות לאומיות הוכיחו כי הן מסוגלות לשרוד גם בלי ריבונות טריטוריאלית. באומן לא כותב את הדברים בספרו זה, אבל תיאורו מתאים בדיוק לדרך שבה התקיים העם היהודי באלפיים שנות גלות.
בצד הסכנה של השתלטות השוק והכלכלה, באומן רואה חיוב גדול במצב הזה, אך דומה כי כאן הוא טועה. תיאורו את העולם מתאים בקושי לחלקים ספורים באירופה ובמערב, והשמועות שהוא מפיץ על אודות מות הלאומיות והדת בשאר חלקי העולם נראות מוקדמות. גורלו של העם היהודי גם הוכיח כי לריבונות טריטוריאלית דווקא יש חשיבות בשמירה על זהות ועל תרבות, ולפעמים גם על שלמותם הפיסית של חבריה. בקיצור, החזון של באומן ולנון אולי מפתה, אבל גם מסוכן.
תרבות בעולם מודרני נזיל, מאת זיגמונט באומן, מאנגלית: מיכל ספיר, הקיבוץ המאוחד, 107 עמודים, מחיר מומלץ: 74 שקל
הנץ ממלטה, מאת דשיל האמט, מאנגלית: אסף גברון, כתר, 245 עמודים, מחיר מומלץ: 94 שקל